דברי שאול - עדות ביוסף - א רעב

שהוא חי מוקמינן בחזקת חי אבל כל שכבר מת חיישינן למפרע ג"כ וא"כ גם כאן כל שעלולה לראות וכבר ראתה שוב חיישינן למפרע ועיין במהרי"ט ח"א סי' י"א וסי' מ"ג מיהו לפ"ז אדרבא סתירה לדברי הט"ז מכאן דהרי שם דוקא לחומר קדשים וטהרות הוא דחיישינן למפרע אבל לא לחולין וא"כ משם סתירה לדברי הט"ז. ומצאתי בש"ש ש"ג פ"ח שהעיר בזה ונהניתי ואחר הישוב נראה לפענ"ד דדברי הט"ז נכונים ול"ד לכל הני דכאן בנדה זה נודע בודאי שיש לה ימים טהורין ואף שאין לה ווסת מ"מ רוב דמיה טהורים או עכ"פ מחצה טהורים וא"כ ניהו דעלולה לראות מ"מ לחולין לא מחזיקין למפרע אבל לענין מיתה כיון שאין למות התמהמה כל רגע יוכל למות חלילה ורגע יגוע וימות א"כ אינו מבורר חזקת חיים שפיר אמרינן דכל שמת שוב נהרס כל חזקת חיות שהיה לו. ובזה נסתר ראיית המהרי"ט דדוקא לקדשים וטהרות מחמרינן בנדה ולא בשאר דברים אבל במת דברי הט"ז נכונים: שם בגמ' מ"ט דשמאי קסבר העמד אשה על חזקתה ואשה בחזקת טהרה עומדת. הקשה בס"ט א"כ זבה שספרה וטבלה בשביעי ובשמיני ראתה דאם נחזיק למפרע א"כ סתרה וכאן ל"ש חזקת טהרה דהא היתה בחזקת טומאה ע"ש והנה יפה הקשה דא"ל דכל שטבלה כבר יצאת מחזקת טומאה דזה אינו דכל דהדבר ספק כעת אם ע"י הטבילה יצאת מחזקתה הראשונה מוקמינן לה בחזקת טומאה כדאמרו גבי מקוה דהעמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל ואף דכבר טבל מ"מ כיון שע"ז גופא אנן דנין אם יצא מחזקת טומאתו ע"י הטבילה ואירע ספק בזה שוב מוקמינן על חזקת טומאה דמעיקרא והדבר דומה למ"ש הט"ז בחו"מ סי' ע"ה לענין אם נולד ספק במטבע כשכבר פרע דמוקמינן לה אחזקת חיוב כל שיש ספק בפרעון והש"ך סי' רל"ב בשם מהרשד"ם חולק ע"ז ולכאורה הדבר מבואר כאן גבי מקוה כהט"ז עכ"פ יפה הקשה הס"ט. אמנם לפענ"ד נראה בישוב קושית הס"ט דשאני גבי זבה דכל שלא ראתה כל שבעה שפיר יצאת מחזקתה הראשונה דגם מתחלה בעת ראתה היתה עומדת לכך שאם תספור שבעה נקיים תהיה טהורה ואין לה לחוש שמא תראה אח"כ ותסתור דא"כ אין לדבר סוף וכיון שכן כל שכבר ספרה שבעה נקיים הרי יצאת מחזקתה הראשונה לכ"ע ושוב אח"כ מוקמינן לה בחזקת טהרה משא"כ במקוה או במטבע מזוייפת דגם מתחלה הי' עומדין שאם יהיה ספק במקוה או במטבע לא יצאו מחזקת חיובם הראשונה א"כ אף שכבר טבל או נפרע מה בכך כל שספק אם כבר נפרע או נטבל כהוגן לא יצא מחזקתו הראשונה אבל בזבה מתחלה היתה עומדת לכך שאם תספור שבעה נקיים אף שאפשר שתראה ותסתור אפ"ה טהורה דאל"כ אין לדבר סוף א"כ כל שכבר ספרה שבעה נקיים וטבלה שוב יצאת מחזקתה הראשונה וז"ב מאד ובזה מיושב קושית המהר"ם מלובלין ז"ל דאמאי לא קאמר דטעמא דשמאי מכח דטהרות בחזקת טהרה הן עומדות.. ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ יקשה גבי זבה מא"ל וא"ל דמתחלה להכי עומדת דזה דוקא אם אנו דנין על חזקת האשה אבל אם אנו דנין על חזקת טהרה דכלים כל שספק אם טמאה היא למפרע שוב ל"ש לאוקמא אחזקת טהרה דאם כבר נטמאת טמאים הכלים שבעה ולא מועיל טבילתה ומשכחת לה בכה"ג שהכלים כבר נטמאו והאשה זו הטבילתם דאם אנו דנין שכבר נטמאה וסותרת הטבילה למפרע א"כ מה מועיל חזקת טהרה דכלים דאדרבא היה להם חזקת טומאה מעיקרא וז"ב: שם בגמ' ואשה בחזקת טהרה עומדת בחה"ר ביאר הטעם דשמאי דלכך אין חילוק בין רשות הרבים לרשות היחיד משום דלא להוי מלתא דרבנן כחוכא ואטלולא דאשה זו נגעה בין ברה"י בין ברה"ר וא"כ ברה"ר נטהרה וכשחזרה לרה"י נטמאה ע"ש והקשה בספר מ"נ בשם חכם אחד מהא דמבואר במשנה א' פ"ו דטהרות המסוכן ברה"י והוציאוהו לרה"ר וחזרוהו לרה"י ברה"ר ספיקו טהור ברה"י ספיקו טמא הרי דל"ח לחוכא ואטלולא שהרי ברה"י החזקנוהו למה ואח"כ ברה"י החזקנוהו לטמא ואח"כ ברה"י לחי והנה דבר גדול דיבר ומצוה ליישב דברי הרשב"א שלא יהיו תמוהין ובפרט שכל מדת חכמים כן הוא ולפענ"ד נראה דהנה כל הטעם דברה"ר ספיקו טהור הוא או משום דמצינו ציבור שעושין בטומאה וודאית או כמ"ש רשב"ג דנשאלין ליחיד ואין נשאלין לרבים ולפ"ז ל"מ לטעם של רשב"ג בודאי הדבר נכון דשם שפיר מטמאין ברה"י ומטהרין ברה"ר ולא הוה כתרתי דסתרי דבציבור שפיר מטהרין דאין נשאלין לרבים והו"ל כדבר שאין בו דעת לשאול דטהור אף ברה"י וא"כ אף שנחזיק בטומאה וודאית מ"ע הו"ל דבר שאין בו דעת לשאול ואף לטעם הת"ק מ"מ הא דמקילין ברה"ר משום דבציבור קיל טומאה לא הוה כסתרי כ"כ ומעתה זה שם אבל כאן דכבר כתבו התוס' דטומאת ראיה שבנדה לא גמרינן מסוטה וכמ"ש לקמן בטעמו בשם אבי הגאון ני' ולכך להלל טמא גם ברה"ר כמ"ש התוס' ולשמאי טהור הכל דל"ש לטמאות ברה"י ולטהר ברה"ר דהוה כחוכא ואטלולא דל"ש הנך שני טעמים בר"ה וכמ"ש לעיל וז"ב ודו"ק ובזה הן נסתר מחמתו דברי האחרונים שרצו להביא ראיה מהמשנה דטהרות הנ"ל למעשה שאירע ב"ק ווילנא שהובא בשו"ת נוב"י ובפר"ח יו"ד סי' ק"י