דברי שאול - עדות ביוסף - א רסח

נמי שייך החשש דרואה דאל"כ היה לו להדליק בחוץ שלא במקומה וע"כ דלצורכו הוא דאדליק ומיושב תיבת נמי שדקדק בט"ז ע"ש אבל למ"ד דהדלקה עושה מצוה פשיטא דעיקר הטעם משום חשש הרואה. וראיה ברורה דאל"כ יקשה לפי המסקנא למה נקנו רבא דינו בהדליק בפנים היה לו לנקוט רבותא אף בחוץ והדליק שלא במקומה ואח"כ הניח במקום הראוי וע"כ דכל דלא שייך חשש דהרואה תו לא אכפת לן ועיין סי' רס"ג במג"א ס"ק כ"ג ודו"ק: לקוטי הלכות מגילה סי' תרפ"ו ס"א בחנוכה ופורים מותר להתענות לפניהם וכו'. כל הקדמונים נתקשו בטעם הדבר הא כיון דבחנוכה ופורים לא נתבטל מגלת תענית א"כ אסיר גם לפניהם ולאחריהם ועיין בב"י כאן. ולפענ"ד נראה בזה הטעם דע"כ לא אסרינן לקבוע תענית כ"א על כל צרה שלא תבא דנקבע על הצרה וחשו שמא עי"ז יתבטל גם היו"ט עצמו ושפיר אסרו אבל כאן התענית אסתר אינו על צרה חלילה כ"א זכר למה שהתענו בימים האלה ואדרבא עי"ז מגדיל היו"ט של פורים שע"י שנזכר שהיה עת צרה ליעקב וממנה נוושע א"כ השמחה של פורים ביתר שאת בכה"ג מותר להתענות וז"ב לפענ"ד ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה דמקשה בשעה"מ הלכות מגילה דהיאך מותר להתענות בי"ג הא הוה יום נקנור ואף דבטלה מגלת תענית מכל מקום ת"צ אסור לקבוע כמ"ש הטור סי' תקע"ג בשם הראב"ד וא"כ הו"ל יום נקנור ע"ש ולפמ"ש דדוקא לקבוע ת"צ על צרה שלא תבא הוא דאסור אבל תענית אסתר שהוא זכר למה שהתענו בימי מרדכי ואסתר וד' הושיעם והוא להגדיל הנס בזה פשיטא שמותר דלא מקרי תענית וז"ב. והנה השעה"מ שם מחלק דדוקא לקבוע עליהם ת"צ אסור אבל מה שהם עצמם נהגו להתענות ל"ל בה. ובזה אני מפרש מה דכתיב במגלת אסתר ותשלח אסתר ספרים וגו' לקיים דברי הפורים האלה כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר קים דברי הפורים האלה ונכתב בספר. והדבר יפלא דאם מרדכי ואסתר קיימו עליהם דברי הפורים למה לא קיימו עליהם גם דברי הצומות והכתוב מורה בהדיא דדברי הצומות וזעקתם קימו מעצמם והפורים קים עליהם מרדכי ואסתר ולפמ"ש השעה"מ א"ש דדברי הצומות א"א לקיים עליהם דהיה יום שלפני פורים ולכך קימו עליהם מעצמם ולכך מאמר אסתר קים דברי הפורים האלה. ובלא"ה י"ל לפמ"ש הרז"ה דד"ק כד"ת דמי ולכך כיון דמאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר שוב הו"ל דברי קבלה וא"צ חיזוק ולכך יכלו לקיים דברי הצומות. ובזה מיושב מה שהקשה הר"ן להראב"ד דס"ל די"ג תענית קבוע הוא וא"כ מה פריך בתענית דף י"ח אילימא בני ארביסר יקרו בתליסר יום נקנור הוא והא תענית קביע הוא בי"ג ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דהוה תענית קבוע היינו להתענות על מה שעבר אבל לקבוע בו תענית על כל צרה שלא הבא זהו אסור משום יום נקנור ובזה ממילא מיושב קושית השעה"מ שם ע"ש. ובלא"ה יש לומר בגוף הקושיא דהוה יום נקנור דהא ימי הצומות קיימו עליהם קודם נקנור דהיה בימי חשמונאים וא"כ אם גזירתם קודם הו"ל כהא דאמרו אם גזירתם קודם וכו'. ובזה יש לומר דגם על פורים גופא הוא התירוץ דכיון דבעת שקבלו עליהם הפורים קבלו עליהם התענית מקודם וא"כ ל"ש לפניהם יהיה אסור דהא קבלו התענית קודם שקבלו עליהם היו"ט ובזה אני מפרש הא דאמרו במגלה ומאמר אסתר קיים מאמר אסתר אין דברי הצומות לא אמר ר"י דברי הצומות ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים והוא משולל ביאור הן הקושיא והן התירוץ ולפמ"ש אתי שפיר דהקושיא היא דאיך קיימו התענית עליהם וע"ז אמרו דהצומות ומאמר אסתר קיימו את דברי הפורים האלה וא"כ קבלו קודם היו"ט ושפיר דמי והנה עדיין קשה על חנוכה דא"כ יהיה אסור לפניו והב"ח באמת אוסר והנה הב"י הביא בשם הרז"ה דפורים וחנוכה מקרי דברי קבלה והדבר תמוה דהיאך מקרי חנוכה ד"ק הא לא ניתנה לכתוב כלל והיה בימי חשמונאים ולפענ"ד כראה לפמ"ש הרמב"ן בפרשת בהעלתך בשם המדרש דיש סמך לחנוכה מן המקרא א"כ לכך נקרא ד"ק והוה כד"ת ולפי מה שנראה מלשון המהרש"א בח"א במגילה שם דהצומות הוא שגרם להם הישועה של פורים וכן מבואר במגילה בהדיא ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וגו' וא"כ פשיטא דצריך להתענות מקודם דסבת הפורים לא היתה רק מחמת התענית.. ובזה מיושב הש"ס מגילה הלז כמין חומר ודו"ק: סי' תרפ"ח ס"ד כרך שהוא ספק. הר"ן כתב דהיכא