דברי שאול - עדות ביוסף - א רסז

אי הדלקה עושה מצוה דרב ס"ל הנחה עושה מצוה ואסור משום אכחושי ושמואל ס"ל דהדלקה עושה מצוה ומותר ואנן קי"ל באמת דהדלקה עושה מצוה כשמואל ולכך מנר לנר שרי אבל ע"י קינסא אסור גם לשמואל משום אכחושי ולא ס"ל משים ביזוי מצוה כלל ומיושב קושית הט"ז שם על הרא"ש ודו"ק: ובזה יש ליישב דברי רבינו בפ"ד מחנוכה ה"ט שכתב ומדליקין מנר לנר והשיג הראב"ד דאף ע"י קינסא מותר וה"ה נדחק בטעם רבינו דאוסר ע"י קינסא ולפמ"ש אתי שפיר דהוא ס"ל כשיטת הרא"ש הנ"ל דגם לפי המסקנא אסור ע"י קינסא משום אכחושי וזה גופא הוה בזיון במה שמכחיש נר מצוה ומשביח נר של חול ובזה י"ל מ"ש פ"ג מתמידין דאסור ע"י קינסא משום בזיון היינו ג"כ משום אכחושי וזה היה בזיון גדול ובזה מיושב קושית הלח"מ בחנוכה ובתמידין שם דלשיטת רבינו דאוסר ע"י קינסא א"כ אמאי אצטריך בפ"ג ממעשר שני להטעם שמא לא יכוין משקלותיו תיפוק ליה דדמי לקינסא וכדאמרו בש"ס לעיל ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת להס"ד דבקינסא אסור משום בזיון אף לשמואל ספיר שייך לאסור גם במעשר משום בזיון אבל לפי מאי דקי"ל כשמואל דמתיר ולא ס"ל כלל משום בזיון רק משום אכחושי א"כ שם דלא שייך אכחושי דמה משביח להחול בזה במה ששוקל כנגדן אדרבא הוא שוקל לצורך מלוה ולכך אצטריך לטעם דגזירה וז"ב ודו"ק. שם סעיף א' דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד. הקשה הבאר יעקב דא"כ מאי פריך מנרות של מקדש דלמא שאני הכא בנר חנוכה דאין כל הנרות מצוה ולכך שייך ביזוי מצוה משא"כ התם ע"ש ואני מוסיף דגם משום אכחושי מצוה שייך דוקא בנרות חנוכה דכיון שהשאר אינו כל כך מצוה שייך שמכחיש המצוה משא"כ בנרות של מקדש דכלם שווים דלא כבאר יעקב ובאמת גוף סברת הרמ"א תמוה דמכל מקום מנא ליה לחלק דכיון דעכ"פ מצוה ודאי איכא בשאר נרות כמו שעושין המהדרין וכן קבלנו עלינו א"כ עכ"פ אינו מבזה המצוה ומה שהוציא כן מהג"מ ומרדכי המעיין שם יראה דלא כתבו כן רק סתם דנהגו להחמיר ועיין בד"מ אמנם אם נימא דאף נרות חנוכה כל שעושה לשם מצוה שוה לכל הנרות נראה דזה דוקא אם הדלקה עושה המצוה א"כ בשעה שמדליק מקיים המצוה מן המובחר בזה יש לומר דאינו מבזה המצוה דהרי עושה לשם מצוה אבל אם הנחה עושה המצוה א"כ בשעת הדלקה לא קיים המצוה עדיין א"כ כל שהראשין מונח כמצותו פשיטא דאסור ולא דמי לנרות של מקדש דהעצוה שוה משא"כ הכא דעדיין לא מקיים המצות. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בהא דקאמר מאי הוי עלה והא מ"ד משום אכחושי איתותב וע"כ משום ביזוי וא"כ שמואל מתיר בכל ענין וקיי"ל כשמואל ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ לא איתותב משום אכחושי רק אם הדלקה עושה מצוה וקשה מנרות של מקדש אבל אם הנחה עושה מצוה ל"ק מנרות שבמקדש וכמ"ש וזה דקאמר הש"ס חזינן אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר ואי הנחה עושה מצוה אין מדליקין ענר לנר והדבר תמוה דאמאי להנחה לא ורש"י נדחק דהדלקה לאו מצוה כולי האי ודבריו תמוהים דמכל מקום פשיטא דהדלקה מצוה. ולפמ"ש אתי שפיר דאי הנחה עושה מצוה א"כ לא קשה מנרות של מקדש וכמ"ש אמנם דברי הרמ"א יש ליישב דהוא סובר להיפך דלמ"ד הנחה עושה מצוה א"כ כ"ז שלא הניחם לשם מצוה לא נקבע המצוה א"כ ספיר מותר להדליק מנר לנר דמסתמא בשעת הדלקה לא הניח לשם מצוה עדיין א"כ לא הוברר עדיין מי הוא הנר של מצוה ושרי להדליק מנר לנר דליכא ביזוי דיש לומר דמה שמדליק כעת עיקר המצוה משא"כ למ"ד הדלקה עושה מצוה שפיר כל שהדליק הראשון קיים מצותו ושאר הנרות אינם חובה ואנן קיי"ל הדלקה עושה מצוה וכמ"ש בסי' תרע"ה ולכך פסק הרמ"א דאין להדליק והש"ס בקושיא אזיל אם נימא הנחה עושה מצוה ומה דמסיק הש"ס דאם הנחה עושה מצוה אין מדליקין הוא מטעם אחר דהדלקה אין מצוה כל כך. וע"ד הפשוט יש ליישב דהש"ס שפיר מקשה דרב סתמא קאמר אין מדליקין מנר לנר ומשמע דאף נרות של שבת וכדומה ושם כלם הם מצוה ודו"ק בכל מ"ש. סי' תרע"ה סעיף א' שהרואה אומר לצורכו הוא מדליק הקשו הב"ח והט"ז דלפי מה דמסקינן דהדלקה עושה מצוה תו א"צ להטעם דהרואה רק משום דהדלקה עושה מצוה ע"ש. ולפענ"ד נראה דבאמת צריך להבין למ"ד הדלקה עושה מצוה מ"ט הדלקה במקומה בעי ומה טעם בזה שיהיה במקומה אדרבא כל שמדליק די אמנם נראה דלטעם דהדלקה עושה מצוה וא"כ עיקר המצוה היא בעת הדלקה וא"כ כל שהדליק בפנים והוציאה לחוץ בודאי יאמר הרואה דלצורכו הדליקה דאם היה מדליקה לשם חנוכה בודאי היה מדליקה בחוץ לקיים המצוה כתקנה ובעת הדלקה שהוא עושה המצוה דהרי אם תכבה אחר ההדלקה כבתה אין זקוק לה וא"כ לא יקיים המצוה כתקנה משא"כ אי הנחה עושה המצוה הוה ס"ד דליכא חשש הרואה דהוא יאמר כיון דעיקר המצוה הוא בהנחה לכך הדליקה בפנים כדי להראות דהנחה עיקר המצוה וע"ז משני התם נמי הרואה אומר לצורכו הוא דאדליק והיינו דשם