דברי שאול - עדות ביוסף - א רסו

אסר ר"ה משום דמותר להשתמש לאורה ואין כאן נר אחר וז"ב ומעתה לדידן דאסור להשתמש כנגד נר חנוכה וא"כ צריך להיות נר אחר וא"כ ניהו דאח"כ מותר להשתמש כנגדה אבל עכ"פ שמא יטה ל"ש דהא צריך להיות נר אחר וז"ב. ובזה מיושב גם קושית הט"ז דאם מותר להשתמש לדבר מצוה שוב שייך החשש שמא יטה. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דע"כ יש לו נר אחר דאסור להשתמש לאורה בדבר שאינו של מצוה א"כ שוב לא שייך החשש דהטייה ודו"ק: שם סעיף א' בהג"ה נר חנוכה שנתערב וכו' התה"ד למד כן מתוס' בחולין דף ק' והט"ז תמה דמשם משמע דאזיל בתר השתא שהרי ברישא בחטאת טמאה דהעלה ולא חשיב חה"ל משום דכשנתבטל לא הוה ראוי אלמא דאזלינן בתר שנתבטל ע"ש ולא זכיתי להבין דשאני התם דכעת לא הוה ראוי דאינו חזי דאסור בהנאה ורק דאם נתערב בחולין מקרי חה"ל דראוי לכשיתבטל אבל כשנתערב דבין כעת ובין לאח"כ לא יהיה ראוי לכך לא מקרי חה"ל אבל כאן בנרות דכמו שהוא כעת הוה ראוי שפיר מקרי דבר שבמנין אף דלאח"כ לא יהי' ראוי וע"ז הביא ראיה דכמו דשם בחולי מקרי חה"ל אם ראוי אח"כ מכ"ש כשראוי כעת וז"ב ופשוט ובלא"ה לא דמי דבר שבמנין לחתיכה הראויה להתכבד דחהר"ל דבעינן שיהיה ראוי להתכבד וכיון דכעת אסור או שלאחר הביטול לא יהיה ראוי להתכבד בטל חשיבות כיבוד מיניה אבל דבר שבמנין דעיקר חשיבות היא שמונין אותו וכל שמונין אותו כעת לנ"ח בשביל מצותו א"כ איך אפשר לומר דכשיתבטל ויהיה חולין לא ימנו אותו אדרבא זה חשיבותו דלדבר מצוה מונין אותו וכשיהיה חולין לא ימנו אותו ואין החשיבות בעצם רק בשביל המצוה וא"כ פשיטא דכשיתבטל ויהיה חולין לא ימנו אותו ובמאי בטל חשיבותו כעת: סי' תרע"ד סעיף א' מדליקין מנר לכר הרא"ש בתשובה כלל ג' כתב לענין ליטול דיו מכתיבת ס"ת דל"ש משום אכחושי מצוה דדוקא מנר לכר שייך אכחושי מצוה ואף בנר אם היה מכחישו בלא שמשביח נר חול ממנו היה מותר ולא מצינו שום איסור בזה רק שאסור להשביח נר של חול ממנו והנה בגוף דבריו שכתב דבנר שייך אכחושי מצוה תמה הט"ז ביו"ד סי' רע"ד ס"ק ד' דאנן קיי"ל כשמואל דמדליקין מנר לנר ובלא"ה שם אדחי הך טעמא דאכחושי מצוה דמסקי בתיובתא ע"ש. אך אני תמה על הט"ז שלא הרגיש להקשות ביותר על הרא"ש דלסברתו דעיקר האיסור דאכחושי מצוה הוא במה שמשביח נר חול ממנו וא"כ משמע דאם הי' מדליקין מנר לנר ממש הי' מותר לכ"ע דנר של מצוה בודאי מותר מכ"ש דאם אזיל לאיבוד כמו דיו דמותר להרא"ש והרא"ש כתב בהדיא דעיקר האיסור במה שמושבח נר של חיל דא"כ היאך יפרנס הא דאמרו שם בשבת דף כ"ב א"ב דקא מדליק משרגא לשרגא למ"ד משום אכחושי מצוה אסור והא שם הוה נר של מצוה ואפ"ה אסור באכחושי וצע"ג על הרא"ש והנה בסברת הרא"ש מיושב דברי התוס' ע"ב שם ד"ה מהו דכתבו בסם ריב"ם דהאיבעיא דמאי היה עלה הוא אף לרבה ורק דגם בנר לנר אסור משום ביזוי מצוה ושמואל מתיר מנר לנר וע"י קינסא אוסר והקשה המהרש"א דאם מתיר מנר לנר ולא חש משום ביזוי מצוה אף אי הנחה עושה מצוה א"כ אמאי בקינסא אסור לדידי' ע"ש. ולפמ"ש הרא"ש אתי שפיר דבאמת הא דאדחי הך דהכחשת מצוה מהך דמנורה יש לומר דהוא דוקא במנורה בפתילות ארוכות דהוא מנר לנר ממש וא"כ לא שייך אכחושי מצוה דגם זה מצוה וכמ"ש הרא"ש משא"כ בקינסא וז"ב. והשתא דאתיין להכא יש ליישב גם שיטת הרא"ש דבאמת התוס' נדחקו בהא דאמרו מאי הוה עלה והא אכחושי מצוה נדחה וא"כ רק בקינסא אוסר רב ושמואל מתיר אף בזה וקי"ל כשמואל וע"כ מפרש הרא"ש בתשובה דבאמת להס"ד סובר דאף מנר לנר שייך אכחושי מצוה (כיון דלהס"ד לא ס"ל דהדלקה עושה מצוה א"כ הוה עדן של חול וכשהקשו ממנורה באמת הוה מצי לדחות דעיקר מצוה בהדלקה) ולהמסקנא דנדחה זאת ממנורה אפ"ה מיבעיא אי הנחה עושה מצוה וא"כ כל זמן שלא הניח ליכא מצוה ואיכא משים אכחושי לשיטת הרא"ש דמושבח הנר של חול דעדיין חול ושמואל מתיר בזה אבל בקינסא מודה שמואל דאסור משום ביזוי מצוה או דלמא דרב ג"כ אינו אוסר רק ע"י קינסא ומשום ביזוי דבנר לנר לא שייך משום ביזוי ולא משום אכחושי דהדלקה עושה מצוה וליכא משום אכחושי וע"ז מסיק דהדלקה עושה מצוה וליכא משום אכחושי אבל בקינסא אוסר רב משום ביזוי ומשום אכחושי ושמואל מתיר. ובזה י"ל דלפי המסקנא דוקא בנר לנר שייך משום הכחשה אבל בקינסא לא דבאמת צריך להבין דמה משביח הנר של חול בזה הא הוא א"צ לנר של חול רק שידליק בו נרות חנוכה אך לפמ"ש כל האיבעיא דמה הוה עלה הוא אם נימא דהנחה עושה מצוה א"כ כל שלא הניח עדן חול הוא ושפיר הושבח דבאמת צריך הוא הרי צריך לנר חנוכה דאח"כ כשיניח יהיה מקיים מצות נר חנוכה וא"כ מושבח הנר של חנוכה בזה אבל בקינסא הקינסא אינו מושבח כלל בזה דלא מטי ליה הנאה בזה. ובזה יש ליישב קושית הט"ז דלפי המסקנא שפיר מותר דממנ"פ בנר לנר ממש מותר מכה מצוה דהא אנן קי"ל דהדלקה עושה מצוה ובקינסא מותר דל"ש מושבח ובלא"ה י"ל דהרא"ש מפרש דבאמת רב ושמואל מחולקים