דברי שאול - עדות ביוסף - א רסה

לקוטי הלכות חנוכה סי' תרע"ב סעיף ב' יכול לכבותה כן פירשו הא דאמרו לשיעורא דלאחר השיעור יכול לכבותה והב"י הקשה מסי' תרע"ז דעושה מדורה לשרפו וכתב בשם מהרא"י דאם לא הקצה רק על זמן הדלקה יכול להשתמש אח"כ משא"כ בנתן סתם הוקצה כלו והט"ז הקשה דנימא דמאי דחזי ליה תפוס מאי דלא חזיא ליה לא תפוס ע"ש שהאריך. ולפענ"ד ל"ק לפמ"ש התוס' בשבת דף מ"ד וביתר ביאור בהג"א שם גבי מותר השמן שבנר דמחלקו דבנר חנוכה מחמת חביבות המצוה ופרסום הנס אין אדם מצפה שתכבה נרו ולכך המותר עושה לו מדורה ע"ש א"כ ל"ק ממותר המת דמאי דלא חזי לי' לא תפוס דאין דעתו רק למה דחזי אבל כאן מחמת חיבוב הנס אקציה מדעתיה ולכך בעי התנה דוקא וז"ב ועיין במג"א סי' תרע"ז ס"ק ב' שרמז לדברי תוס' אלו אמנם לפ"ז נראה לי ברור דבשבת של חנוכה אף לשיטת הרי"ף ודעימיה דסובר לאחר שדלק כשיעור מותר אבל בשבת דדחיה בידים ודאי אסור ואף תנאי לא מועיל וכמ"ש התוס' שם דבשבת הוה דחייה בידים דלא מועיל תנאי ובזה מיושב היטב מה שהקשה הרשב"א בתשובה ס' ק"ע דלשיטת הרי"ף דמותר לאחר שיעור הדלקה להשתמש בו א"כ אמאי מותר להדליק בשמנים הפסולים בשבת של חנוכה ומשום דאסור להשתמש לאורה והא לאחר השיעור מותר ולכך פירש הרשב"א דוקא דאין בו רק כשיעור וכמ"ש בש"ע סימן תרע"ג ס"א בהג"ה ולפמ"ש אתי שפיר דבשבת ודאי אסור ולא מועיל בו תנאי וכמ"ש וז"ב ודו"ק: סי' תרע"ג סעיף א' כל השמנים וכו' הפ"י הקשה לר"ה דאוסר כל השמנים שמא יטה והא בכלל השמנים האלו הוא גם שמן שריפה ובשמן שריפה לא שייך חשש הלז דשמן טוב הוא וכבר קדמו המהרי"ט בחידושיו שם בזה. ולפענ"ד נראה כיון דאמרו בדף כ"ב דשמן שריפה אסור מתוך שמצווה עליו לשרפו חיישינן שמא יטה ופירש"י שיתמהר להתבער ולפ"ז שפיר חיישינן שמא יטה עי"ז וכל שיטה שמא עי"ז תכבה ע"י שהוא מתעסק להתבער מהר לא תדלק השיעור דהוא אינו נותן רק שיעור מצומצם וכבתה זקוק לה וחיישינן שמא יפשע ולא יתקן וגם בשבת כיון דמדליק קודם צ"ה שפיר חיישינן שמא יטה וימהר להתבער כיון דמותר להשתמש לאורה חיישינן שמא ישכח שהיום שבת ויטה כדי להתבער מהר ובזה מיושב קושית התוס' שם דמהיכא מוכח דר"ה סובר דאסור להשתמש לאורה דלמא מותר ורק דסבר כבתה זקוק לה וחיישינן שמא יפשע כמו בחול. ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ יקשה בשמן שריפה מאי איכא למימר דל"ש שמא תכבה ורק שמא יטה ואי אסור להשתמש לאורה ממילא ל"ש חששא כלל ודו"ק. איברא דלפ"ז קשה לרב דמתיר אף בשבת והא בשמן שריפה מהראוי לאסור משום שמא יטה דבהול שיתבער מהרה אך ז"א דהוא סובר דאסור להשתמש לאורה ולא שייך שמא יטה כלל וכמ"ש (דבדיל מנר חנוכה ול"ש שמא יטה) ובזה מיושב קושית התוס' דאמאי ל"ק רב סתם מדליקין ולפמ"ש אתי שפיר דמש"ה אמר גם בשבת ומטעם דאסור להשתמש דאל"כ יקשה בשמן שריפה מהראוי לאסור וכמ"ש דהא בשמן שריפה אף דאסור להשתמש לאורה מכל מקום אתי להטות מתוך שבהול לשרפו ולזה אצטריך לאשמעינן בהדיא דמותר אף בשבת ומטעם כיון דאסור להשתמש לאורה מבדל קא בדיל מיניה ולא אתי להטות כלל אף למהר להתבער כיון דאסור להשתמש לאורה וז"ב. ובזה יש ליישב קושית הפ"י במה שפירש"י כבתה זקוק לה שמא יפשע ולא יתקן והקשה למה נחוש שמא יפשע והלא די לומר שמא ישכח ולא יתקן. ולפמ"ש א"ש דבשלמא שאר שמנים דמעצמם יכבו שייך לומר שמא ישכח אבל כאן בשמן שריפה שבסיבתו ממהר להתבער א"כ בודאי ידליק אח"כ כיון דיודע שנתבער מהר וע"כ דחיישינן שמא יפשע וז"ב ודו"ק: שם סעיף א' לפי שאסור להשתמש כנגד נר חנוכה וכו' אז אינו נותן בנר רק כדי שיעור מצותו כ"כ הרשב"א והיינו משום דקשיא ליה לשיטת הרי"ף דמותר משום דאסור להשתמש לאורה והא קי"ל דהמותר משיעור מותר להשתמש כנגדה ואכתי שייך שמא יטה ולכך פירש שלא נתן רק שיעור מצומצם וזה דחוק. ולפענ"ד נראה דהנה דו"ז הגאון מוה' משה העשיל ז"ל הקשה דאמאי אסור לר"ה משום דמותר להשתמש כנגדה והא קי"ל בסי' רע"ד דאם יש נר כשר בחדר מותר להדליק אותן נרות הפסולים דעי"ז יזכור ע"ש וא"כ כאן דע"כ יש נר כשר דאל"כ הא נר ביתו עדיף כמבואר סימן תרע"ח וא"כ גם בפסולים מותר והיא קושיא גדולה. ולפענ"ד נראה דל"ק דע"כ לא אצריך בסי' תרע"ח נר ביתו קודם רק לדידן דאסור להשתמש לאורה וא"כ לא יוכל להשתמש כנגדה ולא יהיה שלום בית דיאכלו בחשך ויצטערו אבל היכא דמותר להשתמש לאורה פשיטא דנר חנוכה עדיף דגם שלום בית איכא כיון דיכול להשתמש כנגדה וישבו כנגד הנרות כנגד הפתח הסמוך לרה"ר ויאכלו כנגדה ועיין במג"א סימן תרע"ח ועיין בפר"ח סי' תרע"ג ותרע"ח דלא כ"כ. ולפענ"ד נראה העיקר כמ"ש (וכ"כ בא"ר בשם הראב"ד) ומעתה שפיר