דברי שאול - עדות ביוסף - א רסד

א"כ פשיטא דל"מ בחזקת מרא קמא וז"ב מאד ואף לפמ"ש במק"א דדוקא בת"כ הוא דצריך לחזור ולהקנות דלא נוכל לכפותו שיחזור דהא כפייתו אמורה דאם לא קיים התנאי לא יצא בהמצוה או שלא קנה הדבר אבל באם לא התנה בת"כ דתנאי בטל והמעשה קיים ואפ"ה מחייבין אותו לקיים מתורת שמירות כמ"ש הרשב"א ביבמות דף ק"ו וברא"ש שם ועקצה"ח סי' רמ"א ובזה א"צ לחזור ולהקנות דהרי נוכל לכפות שיקיים התנאי מ"מ י"ל דהתוס' קאי שם אם כפליה לתנאו וכמ"ש שם בהדיא דאף דלא פירש בכפלות אפ"ה מיירי בכפליה ובכפליה כיון דצריך לחזור ולהקנות פשיטא דא"צ להחזיר מספק ובזה י"ל גם דברי הרא"ש דכתב פי"נ דרבא פליג על ר"א ולית ליה תנאי ומעשה בד"א ותמהו כלם דא"כ היאך פסק לדינו של רבא גבי אתרוג דהא אנן קיי"ל דצריך שלא יהיה תנאי ומעשה. ולפמ"ש י"ל דהרא"ש ס"ל דרבא מספקא ליה בע"מ ומיירי בלא כפליה ומש"ה שפיר מוכיח דרבא לא ס"ל כלל תו"מ בד"א דאל"כ יקשה אמאי אם לא החזיר לא יצא הא הוה ספק אבל בכפליה לתנאו שפיר קיי"ל כהך דרבא ודו"ק כי קצרתי בזה: שם הסמ"ג כתב דצריך שיזהר ולהתנות בתנאי כפול כשנותן האתרוג והקשה הרמ"ך דאדרבא אם לא יתנה כפול יהיה התנאי בטל ומעשה קיים והניח בצ"ע. והנראה דהנה בטעם הדבר דמועיל מתנה ע"מ להחזיר אף דהוא רק קנין לשעה כמו שאול כתב רבינו אביגדור בתשובת הרא"ש דהתורה כתבה ולקחתם לכם ולא בעינן רק שבשעת לקיחה יהיה שלו והכא עכ"פ בשעת לקיחה הוא שלו והנה כבר נודע מ"ש הרשב"א דהיכא דהתנה במשפטי התנאים א"י לכפותו לקיים התנאי דהרי כפייתו אמורה דהמעשה בטל משא"כ בלא התנה דהמעשה קיים ושפיר כפינן לקיים תנאו דהרי לא יוכל לבטל המעשה ע"ש ומעתה אם לא יתנה משפטי התנאי א"כ בשעת לקיחה לא מקרי שלו דהרי ע"י הלקיחה נכפהו לקיים תנאו ואם לא יקחהו הוה מתנתו מתנה וא"כ אדרבא ע"י הלקיחה לא הוה שלו ולא קרינן ביה ולקחתם משא"כ כשהתנה בתנאי כפול א"כ שפיר בעת לקיחתו מקרי שלו דהרי לא נוכל לכפותו לתתו רק שהמעשה יהיה בטל וא"כ מקרי ולקחתם וז"ב: הנה האחרונים הקשו למה נשמט בפוסקים הדין דצריך שתהא לקיחה ביד כל אחד אמנם נראה לפענ"ד עפ"י מה שהקשה הכ"ת דלמה לי קרא שתהא לקיחה ביד כל אחד כדאמרו בסוכה דף מ"א הא במצוה שבגופו לא יכול לעשות שליח ע"ש והנה שאלה גדולה שאל דכן מבואר בתוס' רי"ד על קידושין אמנם כראה לפי מה דאסבר הקצה"ח סי' קפ"ב בטעם הדבר משום דבמידי דממילא ל"ש שליחות וה"נ כיון דבעי גופו ניהו דבשליחותו נוטלו מ"מ בעינן שיעשה בגופו וגופו ליכא ולפ"ז לפמ"ש הכ"ת שם דאף דבעינן ולקחתם ללקיחה תעה הוה מצי למכתב ולקחתם בקמץ וא"כ אי הי' כתיב בקמץ הוה יכול לעשות שליח כיון דלא הטילה התורה על גופו של אדם רק שיקחהו ובמה שיקח ע"י שליח ג"כ חשוב לקיחה דבעשייה שייך שליחות רק השתא דכתיב ולקחתם בסגול והטילה התורה על הגוף א"כ ממילא ל"ש שליחות וצריך שיקח כל אחד. ובזה מיושב מה שהקשה הכ"ת דא"כ מנ"ל לקיחה תמה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם השתא מורה על תמה ורק ממילא נודע שלא יקח ע"י שליח כיון דכתיב ולקחתם ול"ש שליחות וז"ב ובזה מיושב קושית התוס' מסוכה דשם ל"ש שליחות כמ"ש התוס' רי"ד בהדיא וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב קושית האחרונים הנ"ל ע"ד השמטה שנשמט בפוסקים הדין דלקיחה ביד כל אחד ולפמ"ש אתי שפיר דזה נודע ממילא כיון דלא שייך שליחות והוא מילי דסברא. וע"ד הפלפול נראה דהנה בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה הביא בשם הר"ר אביגדור דמפרש הקרא דולקחתם לענין קניה ואף דדינו תמוה כמ"ש הכ"ת כאן אבל עכ"פ פירושו יכול להיות אמת ואפשר דכוונת הש"ס דבעי לקיחה לכל אחד ואחד למעט שותפין דלא כדעת הר"ר אביגדור דמרבהו מלכם ואתי ספיר קושית הש"ס. ובזה מיושב קושית הכ"ת דמנ"ל לקיחה תמה דלפמ"ש הכ"ת שם דפסול דשותפין הוא מפני שאינו לקיחה תמה וא"כ ממילא זה בזה תלוי. ובזה מיושב דברי התוס' שכתבו דגבי סוכה ל"ל קרא דכתיב כל האזרח ותמה הכ"ת דל"ל כל האזרח ת"ל דכתיב תשבו. ולפמ"ש דקאי לענין שותפות א"כ אדרבא מתשבו הו"א דשותפות כשר ולכך אצטריך מכל האזרח והיינו דראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת ומזה ממעט שותפות כדאמרו בסוכה דף כ"ד ע"ב גבי פלוגתא דר"א ורבנן ועיין בתוס' ומהרש"א תראה שדברי מבוארים ודו"ק: