דברי שאול - עדות ביוסף - א רנט

הטור דזמן קאי על תרווייהו ולא כתב טעם דרב דחיובא דיומא עדיף. ולפמ"ש אתי שפיר דלדידן מהראוי דזמן יקדים דזה פוטר שניהם וע"כ משום דקאי על תרוייהו וז"ב ודו"ק: והנה הישוע"י הקשה דלמה לא יקדים זמן דזמן חל קודם סוכה דסוכה אינו חל רק אחר שיושב בה והוה כמו קידוש היום ויין ע"ש אמנם נראה דכאן כיון דהזמן יוכל לאמרו בשעת עשייה ויפטור של רגל כמ"ש הב"ח א"כ גם זמן לא חל כעת דהרי היה יכיל לפטור בשעת עשייה ולא דמי לקידום היום והיין דתרוייהו חלים כעת רק דקידוש חל קודם משא"כ בזה וז"ב ולפ"ז לדידן דמסדרין תרוייהו על הכוס חלין שניהם כאחד ממילא זמן קדים דחל קודם אך לדידן בלא"ה אתי שפיר דהזמן קאי על תרוייהו ובזה ממילא מיושב קושית הב"ח והט"ז על הטור ודו"ק: הלכות לולב סי' תרמ"ט סעיף א' אבל לאחרים כשר בשאר הימים חוץ מיום ראשון פשטת הלשון משמע דאף לאחר יאוש ושינוי רשות וכן הבין בכ"ת בכוונתו. ונאמת צ"ב דביאוש ושינוי רשות מה"ת לא יכשר אף בראשון ועיין במ"א כאן ולפענ"ד נראה דהנה דעת הראב"ד הובא בשטמ"ק בב"ק דאף דיאוש ושינוי רשות קני אבל מ"מ אם הנגזל נותן דמים צריך להחזיר וע' בשעה"מ הלכות גזילה ולפ"ז תו לא מקרי שלכם כיון דצריך להחזירו כשנותן דמים אינו רק כמשכון על הדמים וכמ"ש הרשב"א על הראב"ד וז"ב ובזה מיושב מה שהקשה בכ"ת דא"כ למה אצטריך לשנויי ל"ל באוונכרי גופייהו והא יכול לתרץ דמיירי ביו"יט א' ולפמ"ש אתי שפיר דהנה בהא דאמרו סתם כותיים גזלי ארעא נינהו ופירש"י דמיירי בישראל והרשב"א בתשובה פירש דאף מעכו"ם חיישינן דהא גזל עכו"ם אסור ע"ש ולפ"ז בגזל עכו"ם שוב מועיל יאוש ושינוי רשות דכל הטעם דהראב"ד דאם הנגזל נותן דמים צריך להחזיר היא מתורת השבה דניהו דאינו מחזיר הדמים אבל גוף הדבר צריך להחזיר מתורת השבה ולפ"ז בעכו"ם דאינו מחוייב בהשבה וכמ"ש בכ"ת ובנוב"י דאף דגזל עכו"ם אסור אבל בהשבה אינו מחוייב א"כ שפיר קני לה ומיושב קושית הרשב"א על הראב"ד דפריך מאוונכרי וקושית הכ"ת ובזה י"ל הא דאמר שינוי החוזר לברייתו היא והקשה הכ"ת דהא בספק גזל מועיל גם שיטי החוזר לברייתו וכמ"ש ה"ה בחו"מ סי' שנ"ח. ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דמועיל לקנות ע"י אבל אם נתן הדמים יצטרך להחזיר גוף הדבר דהא לא נשתנה רק שינוי החוזר וכיון שכן שוב לא יכול לקנות בו דאינו קנוי לו וכמ"ש הרשב"א על הראב"ד ודו"ק. הב"י הקשה על מה השמיט הרמב"ם הך דינא דאתרוג שנקבוהו עכברים ולפענד"נ דהנה אמרו בגמרא סוכה דף ל"ו איתמר אתרוג שנקבוהו עכברים וכו' אלא לרב קשיא והקשה הלח"מ לשיטת הרמב"ם דגם הדר אינו פוסל רק ביום ראשון א"כ מאי קושיא הא כבר שני דר"ח מיירי ביום שני ע"ס שנדחק והנראה בזה דהנה באמת צריך ביאור אמאי לא גזרו חז"ל יום שני אטו יום ראשון כמו בלקיחת ד' מינים ביחד דפסול גם ביום שני וכתב הרא"ש דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וה"ה בזה. אמנם באמת הדבר נכון דכיון שליום ראשון פסול כשאינו הדר וחסר וכדומה וא"כ ביום ראשון בודאי היה לו הדר ואינו חסר כהכשירו וא"כ ממילא גם ביום שני היה לו כן ולא הוצרכו לתקן רק דלמא יארע שלא יהיה לו ביו"ט ראשון אתרוג כלל ולדבר כזה לא תקנו חז"ל דהוא לא שכיח דמסתמא יהיה לו ביום ראשון אתרוג כשר' כדינו ואז ממילא יקחנו גם ביום שני ולא הוצרכו לתקן שיהיה כמו ביום ראשון דמסתמא יהיה כן וז"ב. ומעתה שפיר מקשה הש"ס לפי הס"ד דגם כשניטל קצת ממנו ג"כ לא מקרי הדר וכמו בניקבוהו עכברים וא"כ היאך ר"ח מטביל ביה ונפיק ביה וניהו דהיה ביום שני הא כל הטעם דכשר ביום שני דמסתמא יהיה כשר כדין וכשנוטל במכווין ממנו ממילא פסיל דע"ז שפיר תקנו ועשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וע"ז משני שאני עכברים דמאיסי והיינו דלעולם מיירי רב ביו"ט ראשון ור"ח ביום שני ורק דנוטל מקצת מן האתרוג מקרי הדר ושאני עכברים דמאיסי ובזה מיושב מה שהקשה הט"ז דיחתכו מה שניקב ממנו ע"ש ולפמ"ש א"ש דא"כ יהיה חסר ופסול ביום ראשון ובזה מיושב קושית הב"י הנ"ל ע"ד השמטה שהשמיט הרמב"ם הך דינא דנקבוהו עכברים דבאמת אין צורך להביאם דכל שלא נחתך ממנו בודאי פסול ומאוס ואחר שנחתך אז ביום ראשון בלא"ה פסול משום דהוא חסר וביום שני לדידיה גם הדר לא בעי. ובזה מיושב ג"כ מה דהרי"ף והרא"ש הביאו הך דאין זה הדר ולא היא דר"ח מטביל ונפיק ביה והקשה הב"י