דברי שאול - עדות ביוסף - א רנח

במיני תרגומא דהיינו פירי והקשו התוס' דהא פירי לא בעי סוכה ולפמ"ש אתי שפיר דכל שלא התענה יוצא. ובזה מיושב גם פירש"י ביומא הנ"ל דבאמת לפמ"ש דסגי כל שלא התענה א"כ גם אם נימא דפירי לא בעי סוכה ג"כ יקשה הא יוצא בפירי וכמ"ש לזה פירש"י דהקושיא היא להס"ד דבעי י"ד סעודות ולכך פריך רק אי פירי בעי סוכה. הנה כל הפוסקים תמהו על הטור שכתב דלכך סוכה ואח"כ זמן משום שהזמן חוזר על שניהם ואמאי לא קאמר טעמא דרב חיובא דיומא עדיף כדאי' בסוכה דף נ"ו רב אמר סוכה ואח"כ זמן וכו' והנראה בזה דהנה צריך להבין על הא דקאמר והלכתא סוכה ואח"כ זמן אמאי לא קאמר והלכתא כרב. אך נראה דהנה בטעם דרב דאמר חיובא דיומא עדיף צריך ביאור דאמאי מקרי זה חיובא דיומא טפי מזמן הא גם הזמן בא על חיוב דיומא. אך ביאור הענין הוא דהנה לעיל בש"ס דף מ"ז אמרינן העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו א"כ מברך שהחיינו בשעת עשיית הסוכה והי' פוטר הזמן דרגל ג"כ וכמ"ש הב"ח בתשובה סי' קל"ב רק דאי לא בירך בשעת עשייה כגון שהיתה עשויה ועומדת מברך בשעה שנכנס בה וא"כ ממילא לא מקרי זמן חיובא דיומא רק הסיכה וז"ש רש"י סיכה ואח"כ זמן מי שלא בירך שהחיינו בשעת עשייה וכו' ודקדקו כלם מה בעי רש"י בזה ולפמ"ש דבריו מדוקדקים דעיקר טעמא דרב הוא מחמת זה וז"ב וע"ז פריך ליה מהילך מצה והיינו דגם שם חמץ עיקר ששייך היום משא"כ המצה טפל ומשני תנאי היא. איברא דלפ"ז יקשה לפי מה דאמר רב כהנא דמברך להו לכולהו אכסא דקידושא א"כ ליתא לדרב דהרי גם שהחיינו אומר רק כשנכנס לישב בה. אך לפ"ז נשאר טעמו של הטור דהזמן חוזר על שניהם משא"כ אם נימא דמברך בשעת עשייה לא שייך טעם זה ולפ"ז לא קאמר והלכתא כרב דאז הוה משמע מטעמיה ובאמת לדידן לית לן טעמו של רב רק טעם הטור ולכך קאמר סתם והלכתא סוכה ואח"כ זמן ודוגמא לזה עיין במנחות דף ל"א לענין הלכה כר"י שזורי ע"ש ובזה מיושב קושית התוס' שם ד"ה והלכתא דלפי טעם הטור ל"ק ממתניתין דשאני הכא דהזמן חוזר על שניהם ורק לרב פריך דתלי טעמא מחמת חיובא דיומא וממילא באו מדוקדקים דברי הטור וכמ"ש ויש להאריך בזה הרבה ולא באתי רק להעיר לב המעיין: סי' תרמ"א סעיף א' ואם לא אכל לילה הראשונה וכו' אא"ז הב"ח בתשובה סי' קל"ב חולק ע"ז ודעתו דזמן שמברך בביתו קאי גם על הזמן דסוכה והביא ראיה מתוס' סיכה דף מ"ו שכתבו דזמן של סוכה בחול פוטר הזמן של הרגל מכ"ש מה שמברך ברגל פוטר הזמן דסוכה ע"ש ולפענ"ד אינו ראיה דשאני זמן שמברך בחול על הסוכה דע"כ מחמת היו"ט מברך דאל"כ מה ענין לברך על הסוכה בחול וע"כ משום דעשהו לשם חג וא"כ ע"כ כוונתי מחמת הרגל דמצות סוכה היא ע"כ משום הרגל דסוכה בלי רגל אי אפשר אבל זמן דרגל אפשר בלא סוכה דאם פטור מן הסוכה וכמו במצטער וכדומה אפ"ה חייב בזמן דרגל א"כ איך יפטור זמן דרגל הזמן דסוכה דהרי אפשר שיברך על הרגל ולא יתחייב בסוכה כלל וז"ב: ובזה מיושב מה דהקשה עוד בהא דכתב הרא"ש דאינו יוצא ברכת דלולב בברכת הרגל משום דמפסקי לילות מימים הא לא"ה היה מפטר וממילא לענין ברכת סוכה דלא מפסקי לילות מימים נפטר בזה ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא לולב תלוי בסוכה דאם לא היה נפסק החיוב והיה חיוב בלילה שוב לא אפשר לו לברך שהחיינו דרגל עד שיברך על הלולב דהרי קיי"ל לקמן סי' תרנ"ח דאסור לאכול קודם נטילת לולב ועיין מג"א שם דאף טעימה אסור וא"כ יש ללולב שייכות לברכת דרגל ולכך היה פוטר לולא דמפסקי לילות מימים ואינו שייך כלל לזה אבל מה ענין סוכה לרגל דיש כמה ענינים שפוטר מלישב בסוכה ואפ"ה מברך זמן על הרגל וז"ב ובזה ממילא נדחה מ"ש עוד ראיה מסוכה דף נ"ו בהא דפליגי אי סוכה ואח"כ זמן ופירש"י כגון שסוכתו היתה עשויה ועומדת ול"ל כל זאת הא צריך לברך זמן דרגל אף שמברך בשעת עשייה וע"כ דא"צ לברך כעת דזמן דסיכה דחול פוטר ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דסוכה פוטר הזמן דרגל הוא משום דסוכה בלי רגל לא משכחת לה דאם אין רגל סוכות לא חייב בסוכה אבל רגל בלי סוכה משכחת לה דהרי בכמה ענינים מצינו דפטור מסוכה וחייב ברגל ולכך אינו פוטר וז"ב: והנה לכאורה קשה לי על מה דאמר רב סוכה ואח"כ זמן חיובא דיומא עדיף והא זמן עדיף טפי דיש לו שני מעלות שצריך זמן משום סוכה ומשום רגל משא"כ סוכה דאינו רק משים סוכה וא"כ זמן עדיף אמנם זה אינו דהרי בעשויה ועומדת א"צ לברך זמן על הסוכה וא"כ גם זמן אינו רק משום רגל בלבד וממילא סוכה עדיף דהוא חיוב דיומא ובזה מדוקדק דברי רש"י שפירש בעשויה ועומדת ודקדק הב"ח ע"ז ולפמ"ש אתי שפיר ולפ"ז לדידן דמסדרין הכל על כוס מהראוי שהזמן יקדים דהוא על שני חיובים. אך זה אינו דאם מסדרין על הכוס ממילא מהראוי לאחרו כדי שיכלול תרוייהו דאל"כ איך יכלול סוכה בזה. ובזה ממילא מיושב קושית הב"ח והט"ז דאמאי כתב