דברי שאול - עדות ביוסף - א רנז

אינו נראה כמוסיף וא"כ ממילא למה לא הותר לישב בסיכה ולהשלים מצות אכילת סעודה החיובית. והנראה בזה דהנה בדף מ"ו אמרו סוכה יום אחד כיון דלא מפסקי לילות מימים והלכתא סוכה כל שבעה והטעם משום דכיון דבשאר הימים איבעי אכיל איבעי לא אכיל א"כ מייאש דעתו ממנה ולכך צריך לברך ועיין תוס' ברכות דף י"א ולפ"ז לר"א דס"ל י"ד סעודות חייב לאכול ויליף לה מקרא וא"כ בודאי דעתו מתחלה על כל הסעודות פשיטא דלא הי' צריך לברך רק ביום הראשון וז"ב ולפמ"ש המרדכי בשם הראבי"ה הנ"ל אתי שפיר דבאכילה יש היכר כיון דע"כ אינו מברך דהרי אינו מכוין לשם מצוה וכמ"ש רש"י שם ובש"ס שם דשלא בזמנה בעי כוונה אבל בישן דליכא היכר לוקה ולפ"ז לר"א דאינו מברך אף על אכילה פשיטא דאסור לישב בשמיני דליכא היכר ולכך שפיר פריך הש"ס לר"א. ובזה ישבתי לנכון קושית המהרש"א בהא דאמרו חזר בו ר"א ואכתי קשה היאך יושב בסוכה ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דחזר בו וא"צ י"ד סעודות וא"כ צריך לברך בכל יום וממילא שפיר יוכל להשלים דמיתב יתבינן. ובזה ממילא מיושב קושית המהרש"א גם לשיטת התוס' דחזר בו ר"א מסוכה ולעולם דבעי י"ד סעודות והקשה על הגירסא דתנן מי שלא אכל ליל יו"ט הראשון דליל יו"ט הראשין בודאי אין להשלים. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דלא בעי סוכה שפיר מיתב יתבינן ואינו עיבר על בל תוסיף ובפרט לר"א דסובר גבי מתנות דיתן מתן ד' דאל"כ עובר על בל תגרע וכמ"ש ובזה מיושב לנכון קושית הריטב"א בהא דפריך במאי אילימא בריפתא סעודה דיומא קא אכיל והקשה הא מינכר ומינכר לשיטת רש"י דיושב בסוכה. ולפמ"ש עיקר ההיכר הוא משום דאינו ניכר שיושב לשם מצוה דלכך מיתב יתבינן ושפיר פריך סעודה דיומא קא אכיל ודו"ק (ובלא"ה י"ל דלהס"ד דחייב לאכול בסוכה עובר על ב"ת דהא צריך לכוין לשם מצוה אבל להמסקנא דאינו אלא רשות א"כ שפיר נוכל לומר דאינו מכוין לשם מצוה ואינו עובר דאין חיוב לאכול בסוכה רק דאם אוכל מחוייב לאכול בסוכה א"כ לא בעי כוונה וסברא זו כתב אלי אבי ני' לענין מה שאנו אוכלין בסוכת בשמיני) והנה רש"י כתב שם דחזר ר"א וסובר דלא בעי י"ד סעודות ובכל הימים אם רצה להתענות יתענה ותמה הפ"י דאיך שייך לומר שמותר להתענות ביו"ט וגם בחוה"מ אסור להתענות. ולפענ"ד דר"א לשיטתו דסובר דאו כלו לד' וא"כ מותר להתענות ובזה אני מפרש הא דקאמר חזר בו ר"א והדבר תמוה לפירש"י דא"כ איך נשנה בתכ"ד דברים הסותרים זא"ז. ולפמ"ש א"ש דבאמת גם היום סבר ר"א דאם רוצה להיות לכם מחוייב לאכול י"ד סעודות רק דבתחלה היה סובר דבסוכה א"א להיות כלל כולו לד' דגמרינן מקרא י"ד סעודות וכעת חזר ר"א ואומר דאם רוצה להיות כולו לד' עושה אבל אם רוצה לאכול צריך שיאכל י"ד סעודות ועכ"פ שפיר יכול להשלים כיון דעכ"פ אם רוצה להתענות מתענה שוב לא הקפידה תורה בסוכה וכפירוש המהרש"ל או לפירוש המהרש"א ובזה מיושב הא דשאל לר"א כגון אני שאין דרכי לאכול רק סעודה אחת ונדחק רש"י דקאי קודם חזרה ולפמ"ש אתי שפיר דגם לאחר חזרה מתנייה וכמ"ש ובזה מיושב מ"ש רש"י ביומא דף ע"ח אם השלים לר"א דבעי י"ד סעודות בסוכה ותמה המהר"ם ברבי דהא חזר בו ר"א ולפמ"ש א"ש ודו"ק: והנה המפרשים הקשו דכיון דבלילה הראשונה אף בכזית אסור לאכול חוץ לסיכה א"כ שוב אינו עובר על בל תוסיף דיוכל לאכול כזית בסוכה ושפיר משלים ובסוכה אינו חיוב בשאר ימים עד כביצה ולפענ"ד לק"מ דכיון דלהס"ד דצריך לאכול י"ד סעודות בסוכה וא"כ כיון דצריך לחשבו לשם סעודה א"כ גם כזית בעי סוכה דהוה קביעות סעודה וגם כל שצריך סוכה עובר בבל תוסיף יהיה כביצה או כזית סוף סוף הא אוכלו בסוכה ושפיר פריך הש"ס ובזה י"ל הא דאמר חזר בו ר"א ולפירש"י יקשה הא מ"מ עובר בב"ת ועיין מהרש"ל ומהרש"א. ולפמ"ש א"ש דכיון דאינו צריך סעודה בסוכה רק לשם השלמת יום ראשון אז אינו עובר בב"ת כשאוכל בסוכה פחות מכביצה וכעין שכתב המהרש"ל ודו"ק. והנה הפ"י הקשה לר"א דחשיב י"ד סעודות הא איכא שבת וצריך סעודה ג' והיה ט"ו ולפענ"ד נראה דכל הטעם דר"א הוא דמדמה לה לדירה דהוא אחת ביום וא"כ סעודה ג' דאין ענין לה א"כ יוצא פחות מכשיעור סוכה דהיא יותר מכביצה וסעודה ג' יוצא בכביצה כמבואר סי' רנ"א ול"ש לומר דכיון דצריך לאוכלה קובע כמ"ש הר"ר אביגדור דע"כ לא כתב זאת רק לענין סעודת שבת ויו"ט דצריך לאוכלו בסוכה אבל בזה לא וכן מצאתי שכתבו האחרונים: עוד נ"ל בישוב דברי רש"י דלכאורה קשה מאי פריך והאמר ר"א י"ד סעודות חייב לאכול בסוכה והא משכחת לה שאוכל פחות מכביצה דאינו עובר משום ב"ת דסוכה בעי כביצה ויותר וגם אם נימא כשיטת התניא דיו"ט קובע אף בפירי א"כ יכול לאכול פירי אך זה אינו דכיון דחייב לאכול סעודה דסעודה בעי כביצה דהיינו אכילה שיש בה שביעה וא"כ עובר על ב"ת וע"ז משני דחזר בו ר"א וכפירש"י דחוץ מליל ראשון יוכל להתענות וסובר רש"י דבליל ראשון אינו חייב לאם רק שלא יתענה וכיון שכן יכול לאכול פירי או פחות מכביצה ולא יעבור על ב"ת. ובזה מיושב מ"ש רש"י