דברי שאול - עדות ביוסף - א רנו

קושיא דלמא הא דלא בעי סוכה משום דאכל בדרך טרח מ"ש. ולפענ"ד נראה דקושית הש"ס היא דאי נימא דפירי בעי סוכה עכ"פ בקבע א"כ מה קאמר לא שהלכה כך אלא שהחמירו על עצמם ומהיכן מוכח דלמא אכלו בקבע ומדינא בעי סוכה וע"כ דהוה פחות מכביצה וא"כ אף בקבע פטור וע"ז משני דפירי לא בעי סוכה ולכך לא בעי סיכה מדינא רק שהחמירו על עצמם וז"ב. ( שוב ראיתי בא"ר שכתב ליישב כן) ובזה מיושב מה דהקשו האחרונים לשיטת הר"ר אביגדור דשבת ויו"ט קובע ומשוה לקבע לענין סיכה והיינו בכביצה דזה שיעור סעודת יו"ט ושבת כמבואר ברמ"א סי' רצ"א א"כ מאי מקשה ביומא כאן מר' צדוק הא בכביצה אכיל דלמא מעשה דר' צדוק היה ביו"ט ולכך בכביצה בעי סוכה משא"כ הך מעשה דריב"ז היה בחוה"מ ולכך החמירו רק על עצמם ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דאכתי קשה מנ"ל דהחמירו דלמא גם הך מעשה היה ביו"ט ומדינא בעי סוכה אף בפירות וכמ"ש ודו"ק. איברא דאכתי קשה בש"ס סוכה דפריך לר"ל בלבד הא בכביצה בעי סוכה ותקשה לדר"י ומאי קושיא דלמא ר"צ מיירי ביו"ט ויו"ט קובע ובאמת גם בתא דפריך מעשה לסתור הקשה הא"ר דילמא מיירי ביו"ט ושפיר צריך סוכה אמנם נראה דהרי באמת דעת הר"ר אביגדור צריך ביאור דמה מועיל מה דיו ט קובע הא עצם הדבר ל"צ סוכה דהוא עראי ומה מועיל מה דהוא יו"ט להיות קבע ומידי דהוה אפירות דאף אם קובע בהדיא לא מועיל ומכ"ש בזה דאינו קובע רק דיו"ט קובע אמנם נראה דבאמת זה תלוי בזה דהר"ר אביגדור סובר כדעת הר"מ דפירות בעי ג"כ סוכה בקבע ולכך דעת הריא"ז בע"פ דאף ליין צריך סוכה ביו"ט אבל למאן דסובר דפירי לא בעי סוכה מכ"ש דיו"ט לא קבע ומעתה י"ל דהש"ס בסוכה אזיל להך לישנא ביומא דפירי לא בעי סוכה לכך שפיר פריך וז"ב ובזה מיושב קושית התו"י ביומא שם דמה הקשה ביומא הא כביצה בעי סוכה והא ע"כ צ"ל דכביצה קאי לענין נטילה וכדמשני בסוכה דאל"כ יקשה הא כביצה לא בעי סוכה וכדמקשה בסוכה ולפמ"ש אתי שפיר דשם להס"ד דגם פירי בעי סוכה ממילא ל"ק קושית הש"ס בסוכה די"ל דמעשה דר' צדוק היה ביו"ט וסעודת יו"ט קובע וז"ב ודו"ק ובחידושי אמרתי בישוב הקושיא דדלמא ר"צ היה ביו"ט וקבע סעודת יו"ט בכביצה דר"צ סובר כר"י דושבעת היינו כביצה דז"א דלהס"ד דככותבת יתירה מכביצה א"כ א"א לומר ושבעת בכביצה דהשתא בכביצה שבועי משבעי דעתא לא מייתבי וכדאמרו אח"כ שם ביומא וע"כ דר"צ לא שייך בהך דר"י וא"כ יקשה גם בפחות מכביצה נמי בכזית סגי וע"כ דלא מטעם קביעות אתי עלה ושפיר פריך. ובזה מיושב היטב קושית התו"י ומהרמב"ח שם דאמאי לא משני גם ביומא הא כביצה בעי נטילה וברכה כדמשני בסוכה לר"י ולאביי ולפמ"ש א"ש דאם נימא דבעי ברכה אחריו וע"כ דדריש כר"י דושבעת כביצה ויקשה קושית הש"ס ס השתא שבועי משבעי לא מייתבא דעתי' ולענין נטילה בלבד בודאי אין סברא כ"כ דבאמת מדרבנן מטמא גם פחות מכביצה ומה"ת לחלק בין כביצה לפחות וע"כ לענין סוכה ושפיר פריך ובזה מיושב גם מה שמרשים מסוכה דפריך על ר"צ ודלמא ר"צ מיירי ביו"ט ויו"ט קובע בשיעור ולפמ"ש א"ש דזה דוקא אם דרשינן ושבעת כביצה וא"כ זהו גופא תירוץ הש"ס דבכביצה בעי נטילה וברכה ומשום דדריש ושבעת כביצה ומוטב לאוקמא המעשה בכל גווני אף בחול. והנה בהא דפריך הש"ס בסוכה מעשה לסתור הקשה הא"ר לשיטת התניא דיו"ט קובע א"כ דלמא הך מעשה היה ביו"ט ע"ש. ולפענ"ד ל"ק דאם נימא דפירי לא בעי סיכה והיינו אף בקבע כמ"ש הרא"ש דמ"ד דפירי בעי סיכה היינו בקבע וא"כ ל"ש קבע כלל בפירי ומה מועיל במה שהיה ביו"ט ובזה ממילא מיושב הקושיא הנ"ל דשפיר פריך ביומא מר"ל ול"ש לומר דר"ג מיירי בחול דלהס"ד דפירי בעי סוכה א"כ הכי אזלא קושית הש"ס דמנ"ל דר"ג החמיר על עצמו דלמא היה ביו"ט ויו"ט הוה קבע כקושית הא"ר וע"כ דהיה חסר השיעור שלא היה כביצה ובכה"ג בפירי וחסר השיעור ודאי לא מועיל אף ביו"ט לעשותו קבע וז"ב: הנה נודע דעת המרדכי בשם ראבי"ה דלכך מיתב יהבינן ברוכי לא מברכינן משום דכיון שאינו מברך הרי יש היכר שאינו מוסיף ולכך לישן אסור דאין כאן היכר ואנכי עשיתי סמוכין לדבריו מהא דאמרו בר"ה דף כ"ח אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ולא קאמר האוכל בשמיני ילקה. והנה בסוכה דף כ"ז ועוד אמר ר"א והא"ר אלעזר יד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה ופירש"י כיון דביום אחרון לא בסוכה יתיב ואם ישב בה לשם מצוה עובר בבל תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא. ולכאורה צ"ב דכיון דר"א למד מהיקישא לקרבנות דיש לו תשלומין ביו"ט האחרון א"כ מאי קושיא הא גילתה התורה דיוכל להשלים ביו"ט האחרון ובאמת ישב בסוכה ולא יעבור על בל תוסיף כיון דעושה לשם תשלומין וכבר הרגישו בזה המפרשים וכתבו דבאמת עיקר הקושיא הוא דנראה כמוסיף וכמ"ש הרז"ה סוף סוכה לענין מנא חוץ לסוכה דהיא רק נראה כמוסיף אמנם עדיין קשה כיון דאמרו שמיני ספק שביעי מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן