דברי שאול - עדות ביוסף - א רנד

ויש ליישב בזה קושית המג"א מספ"ח דנדרים ע"ש ודו"ק כי קצרתי: סי' תקע"ב סעיף ב' אין גוזרין תענית על הציבור וכו' עיין בשו"ת מהר"ם כ"ץ ז"ל הנספחים לגבורת אנשים לבנו הש"ך ז"ל סימן י"א י"ב שהעלה הוא והגאון מהר"א ז"ל שדוקא בהעלו על לבם אבל אם לא העלו על לבם ודאי מפסיקין ע"ש ולפמ"ש בסי' תקס"ח ובסי' תק"ע בשם הראב"ן דהא דנדרים חלין עד"מ הוא דוקא במפרש בהדיא עד"מ אבל בסתם אמרינן דבלי ספק לא כוין לדבר מצוה א"כ ה"ה כאן בלא העלו על דעתם אמרינן דמסתמא לא כוונו עד"מ וז"ב. וגם מה שהאריכו בדברי הירושלמי דאמרו נדר להתענות ביו"ט לוקה לפענ"ד העיקר כהמהר"ם כ"ץ ז"ל אבל תמהני מדוע לא זכרו דברי הטוש"ע סי' רט"ז ס"א דשם מבואר אותה הדיעה דלוקה בנשבע עד"מ והן הן דברי הירושלמי הנ"ל ודו"ק ועיין שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' כ"ב מ"ש בשם הרמב"ן בפירושו לנדרים שפירש דהכוונה למכת מרדות ול"ק כלל כל קושייתם ודו"ק: סי' תקע"ג סעיף א' הלכתא בטלה מג"ת דעת הראב"ד דדוקא ליחיד אבל אסור לגזור תענית והביא ראיה מר"נ דגזר תענית ופריך והא יום טוריינוס הוא והא בטלה מג"ת וע"כ דאסור לגזור תענית ע"ש: והנה טעמו של הראב"ד נראה לי דבאמת הא דבטלה מגלת תענית אמרו בר"ה דף י"ח ע"ב דהוא כמו הצומות דבזמן הזה צום והני כהני. וצ"ל דלאו דוקא נקנו הש"ס דבזה"ז צום דהרי מסיק הש"ס שם דברצו תליא מלתא וגם במג"ת ברצו תליא מלתא. ולפ"ז כיון דברצו תליא מלתא א"כ א"י לגזור עליהם תענית דהם מוכרחים מכח גזירת ב"ד ובאמת אין לגזור בע"כ ולכך ר"נ דגזר תענית שפיר שאלו והא יום טוריינוס הוא והיינו אף דבטל מג"ת אפ"ה ברצו תליא מלתא והיאך יכול לגזור דשמא לא ירצו וז"ב ובזה מיושב מה שהקשו הפוסקים מהא דפריך בר"ה שם מר"א ור"י דאמרו צאו והתענו על מה שהתעניתם ומאי קושיא והא א"י לגזור תענית להראב"ד והיא תימה גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דכפי הנראה דר"א ור"י שהי' גדולי הדור לא גזרו עליהם שהרי רחצו ול"מ אם נימא דרצו בעצמם בודאי ל"ק אלא אף אם נימא דלא רצו מעצמם ג"כ לק"מ דעכ"פ תענית לתעניתו א"צ דיכלו לומר קבלנו עלינו וא"צ תענית לתעניתינו כיון דברצו תליא מלתא וז"ב מאד ובזה מיושב דברי הטור בסי' תרפ"ו שהקשה על תענית אסתר דהו"ל יום שלפני פורים והקשה הב"ח דת"ל דהו"ל יום נקנור ולדעת הראב"ד א"י לגזור ת"צ ולפמ"ש אתי שפיר דפשיטא כיון דברצו תליא מלתא בודאי קיימו מה שקבלו כבר להיות מקיימים דברי הצומות וזעקתם שהיה כבר עליהם מימי מרדכי וע"כ הקשה דעכ"פ יום שלפני פורים הוא וצריך חיזוק ודו"ק: לקוטי הלכות סוכה סי' תרכ"ו סעיף א' עיין ט"ז ס"ק ג' האריך בדין הלאטיש דהם פסולים משום ב' סככים והביא מרש"י סוכה דף ט' ד"ה מאי שכתב לאו משום שני סככים הוא דהא חד סככה היא ובשו"ת פנים מאירות ח"א סי' מ"ם האריך להשיג על הט"ז דבסכך פסיל ל"ש משום סוכה תחת סוכה ע"ש שהאריך בראיות ברורות אמנם באמת הט"ז הוציא כן מרש"י וע"ז נדחק בפ"מ שם דקושטא דמלתא נקט אבל באמת ל"ש שתי סככים בזה והוא דחוק. ולכאורה לפי שיטתו היה יכול לשנויי דכוונת רש"י הוא דכיון דחבטן ונעשה סכך א"כ שוב יפסול משום שני סככים וע"ז כתב רש"י דממנ"פ הא חד סככה היא כיון דחבטן ואם לא נחשב לסכך אחד ל"ש שני סככים דהא סכך פסול הוא. אמנם פשטת לשון רש"י אינו מורה כן. וע"כ נתתי לבי ת"ח שאמר דבר וכו' וחלילה להט"ז שיטעה בסוגיא במקומה אמנם באמת דקדקתי בלשון הט"ז ולא כתב כלל שיפסול משום סוכה תחת הסוכה רק משום שני סככים והנראה בזה דהנה פסול סוכה שתחת סוכה מבואר בש"ס דהוא משום דבסכת כתיב והיינו סכך אחת וכדאמרו בסוכה דף ט' שם ולפ"ז ניהו דאם העליון היא סכך פסול לא מפסל התחתונה משום סוכה שתחת הסוכה דהראשונה לאו שם סוכה עלה אבל עכ"פ פסול משום שני סככים והתירה רצתה דוקא סכך אחד דבשלמא אם היה סכך כשר א"כ א"א למפסל כלל דממנ"פ אם אתה אומר שמצטרף להתחתון נימא דהוא סכך אחד אבל אם הוא סכך פסול דא"א לומר דמצטרף דהא באמת סכך פסול וכל ההיתר הוא הך סוכה התחתונה צלתה מרובה והעליון חמתו מרובה אבל עכ"פ פסול משים שני סככים דכמו דסוכה תחת סוכה פסול משום דבסוכת כתיב ה"ה בשני סככים בלא סוכה וניהו דמחמת שמסכך בסכך פסול א"א למפסלו דהסוכה האמיתית האחרונה א"צ לו אבל עכ"פ משום שני סככים הו"א