דברי שאול - עדות ביוסף - א רנא

וכתבו דקבלה תענית לא מקרי נדר ע"ש ובאמת שכן משמע קצת במהרי"ט ח"ב סי' כ"ז אמנם לפענ"ד נראה דהנה כל הטעם דמועיל הרהור בלב הוא משום דגמרינן מנדיב לב והכל בכלל והא דבעי קבלה היא לכתחלה בעינן שיקבל בפה כמ"ש הרא"ש וכמ"ש בסי' תקס"ב ס"ו ולפ"ז הא אמרו בשבועות שם דאף דגמר בלב מועיל אבל גמר בלבו שיוציא בשפתיו ודאי ל"מ: ולפ"ז כיון דהיה שלא בשעת מנחה ועיקר הקבלה היא במנחה כמבואר בסי' תקס"ב שם וא"כ בודאי אמרינן שדעתו היה שיעשה כראוי לעשות ושיקבלו עוד בשעת מנחה וא"כ הוה גמר בלבו שיוציא בשפתיו ובכה"ג ודאי ל"מ וז"ב לדעתי בטעמו. ובזה מיושב קושית הט"ז בסי' תקס"ב ס"ק י"ז וכן הרגיש המ"א כאן דא"כ איך מועיל מה שמכריז הש"ץ התעניתים והא מכל מקים לא קבלו עליהם. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דבעי שעת מנחה כתב הט"ז בסי' תקס"ב ס"ק ט' כיון דדרך אדם להתנחם במחשבתו ע"כ ל"מ עד שעה שדרך לקבל התעניתים ולפ"ז באותן התעניתים שמכרי' הש"ץ ודרך לקבל התענית בהכרזת הש"ץ א"כ זה הוה כמנחה וממילא הוה גמר בלבו התענית ומועיל וז"ב מאד לדעתי: ודרך אגב ארשום בשנת תר"ט אז חל צום גדלי' בשבת ונדחה ליום א' שהיה שבת תיכף אחר ר"ה ואז עבר בעוה"ר החולאת חליר"ע ר"ל והגידו הרופאים שסכנה להתענות ובאמת גם המ"א סימן תקע"ו כתב שבדוק ומנוסה שאין להתענות בדבר שקולט האויר המעופש ר"ל. והנה נשאלתי כדת מה לעשות בהתענית צום גדלי' אחרי שהוא נדחה דנדחה והשבתי דאין להורות שלא להתענות כלל ולתת כופר נפש פן חלילה יאמרו שאין תענית כלל רק כופר נפש בממון די ואינו כן וגם הא יש אנשים המתענים עשי"ת וא"כ יחסר להם אותו יום דוקא וזה אינו נכון ולא אביה כהנים כפונדקית ורק שיש להתענית עד חצות יום כמו בכל יום מעשי"ת אמנם לפענ"ד היה נראה שיקראו ויחל וענינו והטעם דאף דכל התענית שלא שקעה עליו החמה לא מקרי תענית לפענ"ד נראה דכיון דזהו תענית ציבור קבוע ונקבע לומר ויחל וענינו אין לחוש ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' כ"ג דעתו דגם בער"ח להנוהגים להתענות עד אחר י"א שעה ומחצה יש לומר ויחל וענינו ואף דשם בעי אחר י"א שעה ומחצה כאן שהוא ת"כ קבוע סגי בחצות היום דהיינו במנחה גדולה וראיה לדבר ממ"ש הטור בסי' תקס"ו לחלק על ר"נ דיש להש"ץ לומר ענינו ביום צום תענית אף שאינו מתענה כיון שעכ"פ הוה תענית לאחרים ע"ש ואף דאנן לא קיי"ל כן וכבר הארכתי בתשובה בזה אבל עכ"פ שבאמת היום היא תענית קבוע רק דאריא דסכנתא רביע עלה נוכל לסמוך דתענית לשעה ג"כ מקרי תענית כדי שלא יהי' לבם של אנשים מפקפק ע"ז כנלפענ"ד ודו"ק היטב: סי' תקס"ה סעיף ו' המתענה ומפרסם עצמו וכו' משמע אם שואלין אותו צ"ל שמתענה והקשו הט"ז והמג"א מהא דשאל רשב"י לריב"ל נראה הקשת בימיך וא"ל הן ולא היא סבר לא מחזיקנא טיבותא לנפשאי והנה ראיתי במעון הברכות שהביא בשם הגאון מוה' אביש ז"ל אב"ד בפפד"מ שהגיה בש"ס שלו אין במקום הן ואין יש לו ב' פירושים אין לאו ואין הן וא"כ אמר לישנא דמשתמע לתרי אפי וע"ז אמר הש"ס ולא היא דאין היה כאן במקום לא אבל שקר גמור אסור לומר ודפח"ח וא"כ לק"מ וגם אני בחידושי כתבתי בסגנון זה דכבר אמרו בב"ק דף צ"ג יש הן שהוא כלאו וכיון דהן בה"א משמע ג"כ לפעמים שהוא כלאו וא"כ אמר לישנא דמשתמע לתרי אפי. עוד נראה לי בפשיטות דבאמת ריב"ל השיב דמצד זכיתו היה ראוי שיהי' הקשת ואף שלא נראה היא בשביל צדיק אחר וא"כ מה שאמר הן הוא על מה שהקשה נראה הקשת בימיך דמשמע שזכותו יועיל לזה וע"ז השיב דמחמת זכותו היה נראה וסבר דלא אחזיקנא טיבותא לנפשאי והיינו דלמא הא דלא נראה הוא בשביל צדיק אחר ובכה"ג שלא נודע לו בבירור מותר לשנות וזה נכון בעיני לענין דינא ודו"ק: סי' תקס"ו סעיף א' העונה לעמו ישראל בעת צרה. המג"א הביא דברמב"ם הנוסח העונה בעת צרה וכן הוא במשנה ולפענ"ד נראה עפ"י מה שנשאלתי בנוסח ענינו שאנו מבקשים טרם נקרא אליך ענינו כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה וכו' ואח"כ מסיימין כי אתה ד' העונה בעת צרה וזה אינו מעין הפתיחה שאנחנו מבקשים טרם נקרא ענינו והנה באמת יש לומר דזו המדה להיות נקרא בעת הצרה ולענות זה כולל גם באומות וע"ז אנו מבקשים שטרם נקרא אליך ענינו דאל"כ במה יוודע איפוא כי נפלינו מכל האומות וזה שאמר כי אתה ד' העונה בעת צרה היינו גם לאומות וע"ז שפיר מסיים העונה בעת צרה היינו שזה מדתו לכל אף לאומות אמנם יש לפרש בענין אחר היינו שזה שתענה בעת צרה כך היא מדתך תמיד וע"ז א"צ לבקש מאתך כ"כ שזה דרכך ורק עיקר הבקשה שתענה טום נקרא וא"כ יש לומר דעיקר אינו דוקא רק בישראל אבל באומות אף בעת צרה אינם נענים ושפיר יש לגרוס העונה לעמו ישראל בעת צרה. או י"ל עפ"י מה דאמרו ביבמות אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל וא"כ שפיר אמרו דעונה לעמי ישראל בעת צרה דכל העיקר של הצרה בא בשבילם כדי שיקחו