דברי שאול - עדות ביוסף - א רמח

כמ"ש בש"ע כאן ולפ"ז ל"ש מתיך דבאוכל ל"ש צביעה אבל בעולת נדבה דאינו אוכל וכמ"ש במלמ"ל לענין עיבוד באוכלין א"כ חייב משום צובע ול"ש מתוך דלצורך לא הותר כלל דל"ש צביעה כלל וכ"כ במק"א ליישב. וכעת נראה דכיון דעכ"פ הותר לצורך משום נטילת נשמה א"כ עכ"פ הותר לצורך ושוב שייך מתוך דכל הטעם דאמרו מתוך כתב המג"ש והפ"י דקרא כתיב אך אשר יאכל לכל נפש והיינו דבאוכל נפש הותרו כל המלאכות וא"כ ממילא מותר כל המלאכות וא"כ מה לי בכך דל"ש צביעה כיון דעכ"פ הותרו המלאכות בזה ואם היה שייך בזה צובע היה מותר ממילא אף שלא לצורך מותר וז"ב להמעיין בפ"י באורך שם והוא נכון בעצמותו וז"ב. ובזה מדוקדק מה דלב"ש לא סיים הך דמתוך גבי שחיטה ולב"ה מסיים הך מתוך וכבר דקדק בזה הצל"ח ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת רק לב"ש שייך הך מתוך גבי שחיטה דאף דל"ש צביעה באוכלין מ"מ היתר מלאכות גבי אוכל נפש משא"כ לב"ש דלא אמרינן מתוך ממילא דבלא"ה ל"ש גבי שחיטה מתוך דל"ש צביעה באוכלין וז"ב והבן: ובזה מיושב היטב מה שהקשו האחרונים דאמאי לא אמרו גבי שחיטה בשבת ויו"ט כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ולפמ"ש אתי שפיר דהרי השעה"מ נסתפק דגם היכא דאסור באכילה שייך צביעה כיון דלאו אוכל עכ"פ לישראלים ולפ"ז אם נימא דלא מהני אדרבא עביד שתי איסורים של נטילת נשמה ושל צובע אבל אם נימא דמהני לא שייך צביעה דאין צביעה באוכלין וא"כ אדרבא ע"י דל"מ יתגדל האיסור ובכה"ג ודאי לא אמרינן דל"מ ועדיף טפי ממ"ש המהרי"ט ח"א סי' ס"ט לחלק דהיכא דהאיסור כבר עבר בכה"ג לא אמרינן דל"מ ומכ"ש בכה"ג דמגדיל האיסור וז"ב. והנה הפ"י הקשה דהא בקדשים צריך לדם וחייב משום מפרק ומפרק לא הותר דמדישה ואילך הותר ביו"ט והנראה בזה דהנה הצל"ח הקשה דאמאי לא ילקה גם לב"ה דאסור לזרוק הדם וא"כ יפסל בשקעה"ח וליכא צורך קצת וכתב דכיון דהוא סבור דכשר שוב מקרי צורך קצת ע"ש ולפ"ז כבר נודע מ"ש התוס' בשבת דף ק"ו דלענין מקלקל כל דבאמת מקלקל אף שהוא סבור שתיקון הוא אפ"ה פטור וחלוק בזה ממשאצ"ל ולפ"ז כיון דלענין איסור מפרק הוה מקלקל גמור כמ"ש בפ"י שם בעצמו וא"כ הדר הו"ל מקלקל גמור דפטור וכמ"ש ודו"ק ובמ"ש יש ליישב הא דהקשה בצל"ח בביצה דף ל"ד דאמאי לא מותר לשוחטה דנימא מתוך ולפמ"ש אתי שפיר דאם ימצא טריפה שוב יהיה שייך משום צביעה דאינו אוכל דאסור ובצביעה לא שייך מתוך. ובלא"ה יש לומר דאם ימצא טריפה שוב לא שייך מתוך דאגלאי מלתא למפרע דבשעת שחיטה היתה טריפה ולא היה אוכל נפש כלל. ובזה מיושב ממילא קושית הפ"י שם דאמאי מותר לסחוט מסוכנת ולפמ"ש א"ש דבמסוכנת דיכול להיות דאח"כ נסתכנה ובשעת שחיטה לא נסתכנה כ"כ שוב שייך מתוך וז"ב והבן כי קצרתי. סי' שכ"ה סעיף ט"ו עכו"ם שהביא בשבת חלילין וכו' כלשון זה כתוב ברמב"ם פשו היו ועיין בה"ה מה שהאריך בפירוש הסוגיא לדעת רבינו ובלח"מ שם. אמנם מאד תמיה לי דלדבריהם אכתי איך יתפרש הא דאמר הש"ס מתניתין כוותיה דשמואל דייקא דקתני עשה לו ארון וקבר יקבר בו ישראל אלמא מספיקא שרי ה"נ מספיקא שרי ולדברי רבינו דשמואל מחמיר דאף כשראינו דבא ממקום קרוב אפ"ה צריך להמתין בכדי שיבאו ממקום הקרוב שבא משם אותן החלילין וכמ"ש ה"ה והלח"מ וא"כ מאי קילא איכא בדבר וגם איך הוציא רבינו דאם ידענו בודאי שבא ממקום פלוני שצריך להמתין בכדי שיבא ממקום פלוני ולא סגי במקום קרוב ואין דרכו של רבינו לכתוב מדעתו. אמנם נראה דהנה הרמ"ך הובא בכ"מ הקשה דהא ספק דרבנן לקולא והכא ספק תחומין הוא ואמאי צריך להמתין בכדי שיבואו ממקום קרוב. אמנם נראה דרבינו קשיא ליה קושית התוס' ד"ה אלא דמה מועיל מקום קרוב והא מ"מ העכו"ם הביא בר"ה ע"ש וע"כ פירש רבינו דבאמת לכך טעמו של שמואל דמצריך להמתין בכדי שיבא ממקום קרוב דכיון דעכ"פ מאותו מקום שראינו שבא צריך להמתין בכדי שיעשו דהוה ספק דאורייתא דעכ"פ הביאו בר"ה וכבר נודע מ"ש המהר"ש חיון הובא במג"א סי' קפ"ז דהיכא דאיכא ספק דרבנן ודאורייתא ביחד צריך לצאת ידי ספק דרבנן ג"כ כי היכא דלא ליתו לזלזולי בדרבנן ומעתה גם כאן כיון דעכ"פ צריך להמתין עד שיבואו ממקום שראינו שבא משום ספק דאורייתא צריך להמתין עד מקום שבאו משם לצאת ידי ספק דרבנן כי היכי דלא ליתו לזלזולי וז"ב. ולפ"ז צ"ל דהא דל"צ להמתין אולי באו ממקום קרוב ג"כ אף דהוא ספק דרבנן כי היכי דלא ליתו לזלזולי הוא משום דתלינן שבא ממקום קרוב שדרך לבא משם ומה"ת לחוש שבא ממקום אחר והרי גם בארון וקבר אם לא היה בסרטיא שניכר שנעשה לשם ישראל תלינן שנעשה בשביל עכו"ם מספק לשיטת רבינו ופירושו וה"ה בזה ודוקא עד מקום קרוב דידעינן שהחלילין באו משם אף שיכול להיות שבאו מבע"י הנה מ"מ חיישינן מספק מטעם דלא ליתו לזלזולי משא"כ למקום אחר מה"ת לחוש ומעתה זהו דקאמר דייקא דכמו דשם ל"ח מספק ה"ה כאן לא חיישינן לספק שמא בא ממקום אחר ומעתה מכאן הוציא רבינו