דברי שאול - עדות ביוסף - א רמו

שלא יבא לידי כך והנה לכאורה דבריו תמוהים דאכתי יקשה היאך מדייק הש"ס שאם בא להדליק מדליק ודלמא באמת אסור להדליק והא דמוליך שופרו הוא משום שמותר לטלטול שהמוקצה כבר בידו. אמנם באמת נראה דל"ק משם דשם שפיר דייק דניהו דבאמת מותר לטלטל כ"ז שהוא בידו אבל לתקן לכתחלה שיתקעו עד זמן האיסור ויהיה מוכרח לטלטל ע"י היתר זה זה ודאי לא תקנו וטפי היה להם לתקן שיקדים השיעור כדי שיוכל לטלטל לביתו בהכשר וע"כ דאם בא להדליק מדליק ואפשר להעמיס כן בדברי המג"א אמנם לפענ"ד נראה דבלא"ה ל"ק דע"כ לא התירו לטלטל רק היכא שכבר שכח אם בהיתר או אף באיסור כמ"ש המג"א כאן ס"ק ז' דכל שהוא כבר בידו רשאי לטלטל יותר אבל שם דנודע מתחלה שיצטרך לטלטל אח"כ פשיטא שלא התירו לכתחלה דזה הוה כנוטל מתחלה בידו המוקצה לטלטל בכ"מ דזה ודאי אסור ובזה ממילא מיושב מה שהקשה דו"ז הגאון בישוע"י בהא דאמרו בשבת דף קי"ז הכא אדהכי והכי לשדינן והרי אינו צריך להשליך קודם שיטלו דאולי יפול דליקה רק בדרך הלוכו והרי כבר נטלה בידו ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דשם ניטלו אדעתא דהכי ואי נימא דא"צ להשליכו א"כ נוטלו מתחלה אדעתא דהכי שלא יצטרך לשדותם וזה אסור: ובלא"ה לפמ"ש הרב בעל אהעו"ז בחידושיו לחלק בין דבר שמלאכתו לאיסור ובין דבר המוקצה מחמת גופי א"כ כיון שמעות הוה מוקצה מחמת גופו כמ"ש הרמב"ם פכ"ה ובב"י כאן א"כ פשיטא של"ק משם דשם במעות בודאי אסור אף לדעת האגודה אלא שלא זכיתי להבין דא"כ היאך התיר אגודה בשכח כיסו והא שם הוה מעות ובאמת שהאהעו"ז חולק באמת על האגודה. אמנם לפענ"ד נראה דבאמת האגודה לא הזכיר שהיה מעות בתוך הכיס ורק שהכיס מצד עצמו הוא מוקצה כיון דהוא מיוחד להמעות וכיון שלצורך גופו או מקומו מותר לטלטל כע"ש הרמ"א סי' ש"י ס"ז בהג"ה וא"כ הוה ככלי שמלאכתו לאיסור דמותר כל שמותר לטלטל לצורך גופו או מקומו וז"ב ודו"ק ולפמ"ש בתחלה לחלק דאם יודע מתחלה שיצטרך לטלטל אח"כ לא התיר האגודה מיושב קושית הת"ש בשם בנו הרב מוהר"מ ע"ש בסי' שי"א ס"ק י' שהאריך בזה ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק: שם סעיף ד' ותפילין. דעת המקדש הביאו הב"י דאסיר לטלטל תפילין והנה בישע"י הקשה מהא דאמרו בשבת דף ק"ז מי דמי התם נעשה בסיס לדבר המותר ופירש"י דתיק הספר נעשה בסיס לדבר המותר ואכתי תקשה מתיק תפילין דנעשה בסיס לדבר האיסור לדעת המקדש ולפענ"ד נראה לפמ"ש המג"א לקמן בסי' ש"מ ס"ק נ' דבעינן שיהיה בסיס ע"ש בה"ש הא בשבת לא נעשה בסיס ולפ"ז בע"ש בה"ש דמספקי היה יכול להניח תפילין ואדרבא ספק מצוה עליו ואתחזיק חיובא וא"כ לא נעשה בסיס לדבר האסור בע"ש רק בשבת וא"כ לא נעשה בסיס לדבר האסור בשבת ובזה יש ליישב קושית התוס' שם ד"ה מי דמי שהקשו דאמאי לא קאמר דהתם נעשה בסיס לדבר המותר ולאיסור והכא נעשה בסיס לאיסור בלבד. ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ יקשה מתפילין דעכ"פ לא נעשה בסיס להיתר דניהו דגם לאסור מחמת התפילין לא נעשה בסיס וכמ"ש אבל להיתר ג"כ לא מקרי ואף דבה"ש הי' מותר להניח תפילין מחמת ספק פשיטא דמחמת ספק היתר לא מקרי בסיס להיתר דמה חזית ליזל בתר ההיתר ניזיל בתר האיסור של כל השבת ולכך נעשה בסיס לאיסור של המעות והוה דומיא דעור אגב בשר ודו"ק. ומה שהקשה הב"ח מהא דמבואר בשבת דף ס"א ולא יצא בתפילין לרה"ר דמשמע דוקא לרה"ר אבל בביתו מותר לפענ"ד אין ראיה דמשכחת לה שהיה מלובש בהם מע"ש ובכה"ג כשהמוקצה כבר בידו מותר לטלטלם בכ"מ ואף האהעו"ז שחולק על האגודה מודה בזה כיין דתפילין אינו רק ככלי שמלאכתו לאיסור ומותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו עכ"פ כמ"ש המקדש בעצמו ובלא"ה יש לומר דאם נימא דלילה ז"ת א"כ אף דבשבת אסור דלאו ז"ה היא מ"א ביה"ש היה מצוה להניח וע' מנחות דף ל"ו ע"ב ועיין בחבורי מגן גבורים סי' ל"א ובמפרשי הים בשו"ת להגאון מפוזנא ז"ל א"כ כיון דלא אתקצי בה"ש שוב לא אתקצי כלל ומותר לטלטל תפילין אבל אם אסור להניח תפילין בלילה שוב בספק חשיכה לא חולץ ולא מניח ועיין מנחות שם ודו"ק. שם סי"ח קוץ המונח ברה"ר כן אמרו בשבת דף מ "ב אמר רבינא הלכך קוץ ברה"ר וכו' והרב בעל ת"ש הקשה דמאי ראיה דבשלמא גחלים של מתכות ברה"ר דליכא רק חד שבות דכיבוי הוא דהתירו משום היזיקא אבל כאן דאיכא תרי שבותין שבות דטלטול ושבות דפחות פחות מד"א אפשר דלא התירו וכעין זה חלקו לענין בה"ש דשני שבותין גזרו בה"ש כמ"ש הרע"ב פ"ג דעירובין וה"ה בזה. והנה דבר גדול דיבר בזה. ולפענד"נ דל"ק דל"מ לשיטת ר"ה גאון ודעימייהו דבשל מתכות התירו אף איסור דאורייתא ומטעם דהוא היזיקא דרבים וכמ"ש הרשב"א והר"ן דשייך משום מצרף וא"כ פשיטא דאם הותר איסור תורה מכ"ש שני שבותין אלא אף לדעת החולקים עכ"פ איכא כאן משום מצרף רק שהרשב"א כתב דאינו רק דרבנן דכל צירוף אינו רק דרבנן ע"ש בחידושיו עכ"פ יש כאן שני שבותין צירוף וכיבוי וז"ב ובלא"ה יש לומר דכיון דהעברת הקוץ הוה