דברי שאול - עדות ביוסף - א רמה

על מ"ש הסמ"ג דלכך לא שחטו הטמאים הפסח וזרקו עליהם משום דגזירה דהזאה היא חמורה והיה גם בימי משה א"כ מאי מקשה כאן מהזאה לשבות דעכו"ם והא הזאה חמורה. אמנם נראה דאהניא ליה שיטתי' להסמ"ג דדעת הסמ"ג דמלאכת עכו"ם בשבת הוא דאורייתא ועיין בב"י ובט"ז סי' רמ"ד וא"כ שבות ע"י עכו"ם חמור טפי ואף דדברי הסמ"ג תמוהים דבכל הש"ס מבואר דשבות דעכו"ם אינו רק מדרבנן צ"ל דהסמ"ג חילק בין שבות דאית ביה מעשה מלאכה בזה אסור מה"ת אבל היכא דאינו מלאכה גמורה כ"א הוצאה אף דע"י ישראל אסור מה"ת מ"מ ע"י עכו"ם אינו רק מדרבנן. ומעתה היינו דמחלק כאן בין שבות דאית ביה מעשה לאין בו מעשה ואפשר דגם הבה"ג סובר כן וא"כ ל"ק עליו קושית התוס' דלהחם בודאי אסור ושפיר גריס כאן דהא לא אמר דנחים וכמ"ש: שם ויש אוסרין עיין סי' רע"ו דדעתם דבכ"מ אסור אף שבות דשבות ורק במילה כיון דניתן לדחות איסור דאורייתא אצלו ניתן השבות ג"כ לדחות משא"כ בשאר שבותים ועיין בהג"א ודו"ז הקשה דא"כ היאך מותר במילה דהא קשה קושית הס"ס בדף קל"א ממהל איך מהלינן דשמא נפל הוא וממנ"פ לא שייך כאן לענין איסור טלטול דניהו דהוה מחתך בעלמא אבל הטלטול להיכן אזיל והנראה דהנה הרז"ה והרמב"ן נחלקו באם נשפכו החמין שלאחר המילה אם מותר למול לע"ע דא"צ לדחות דבר דהמילה הותרה בשבת ואי דיצטרך אח"כ לחלל שבת ולהחם הא בעת ההיא יהיה פקוח נפש ודעת הרז"ה דאסור דאין עושין פקוח נפש בידים. ומעתה י"ל דזה דוקא היכא שאין שום חמין ויצטרך להחם אבל באם יש חמין רק שיצטרך לטלטל בזה פשיטא דהתירו המילה דלא יצטרך לחלל רק שבות דרבנן והוה שבות דשבות ופשיטא דמותר למול דאח"כ לא יעשה איסור כלל דהא הוה פיקוח נפש ומעתה מפרשי אותן הפוסקים דמיירי כאן מחמימי דאחר מילה (ואי) דהוה פקוח נפש רק דכאן מיירי קודם מילה ומיושב קושית התוס' ד"ה והא ובכה"ג פשיטא דדחינן שבות כיון דהמילה ניתן לדחות וז"ב והבן ודו"ק היטב ויש ליישב בזה קושיות רבות ואכ"מ: סי' ש"ח ס"א חוץ ממוקצה וכו' טרם נבאר ענינים האלו נבאר דברי רבינו פכ"ד משבת הלכה י"ב י"ג שכ' שיהיה ניכר שביתת שבת ועוד טעמים והראב"ד השיג עליו מהא דאמרו בשבת דף קכ"ד אטו טלטול לאו צורך הוצאה היא והמגיד נדחק בזה והנה זה ימים רבים אשר תמהתי ג"כ על רבינו מהא דאמרו בביצה דף י"ב אלא מעתה לפלגו באבנים וע"ש ברש"י ותוס' דפירשו דטעם דאסרו בטלטול הוא משום הוצאת הרי מבואר טעם הראב"ד ולפירוש התוס' דגרסו אלא מעתה הוציא אבנים יש ליישב אבל רבינו פוסק פ"א מיו"ט כרש"י וא"כ יקשה אמנם כעת נתיישבתי בדבר ונראה ליישב דברי רבינו דהנה באמת צריך להבין גוף דברי דברי הש"ס בשבת שם דאמר אטו טלטול לאו צורך הוצאה ופירש"י דאי תזלזל בטלטול יבא לזלזל גם בהוצאה דלכאורה צ"ב דמה"ת לחוש שיוציא והוא איסור תורה ומאי שייטי' דהוא היתר ובביתו דניחוש שעי"ז יתיר הוצאה איסור תורה אמנם נראה דבאמת בשבת דאסור כל הוצאות פשיטא דלא גזרו בטלטול אטו הוצאה דמה"ת דניחוש לזה אך ביו"ט דמותר להוציא לצורך אוכל נפש רק שלא לצורך הוא דפליגי ולדעת רש"י אינו רק מדרבנן ולדעת התוס' ודעימייהו הוא מה"ת בזה ספיר חיישינן דמתוך שיטלטל ויתעסק בהם ויבא להוציא וישכח דהוא שלא לצורך ויחשוב שהוא לצורך ויטלטל כיון דלא בדיל מיניה משא"כ בשבת דאסור בכל הוצאות ובדיל מיניה לא גזרינן טלטול אטו הוצאה וכה"ג מבואר בסי' תרי"ב סי' י' בהג"ה לענין נגיעת אוכלין ביוה"כ דל"ד לנגיעת חמץ דלא בדיל ע"ש במג"א ס"ק וא"ו ומעתה שפיר פריך בביצה שם דלפלגי באבנים דביו"ט שפיר יש לומר דהטלטול אסור משום ההוצאה וגם שם בשבת קאי לענין דנגזור ביו"ט טלטול אטו הוצאה שפיר קאמר דהוא משום הוצאה אבל רבינו דקאי בשבת שפיר הוצרך לתת טעם אחר וז"ב איברא דאכתי קשה דעכ"פ לטעם של רבינו אין מקום לקושית הש"ס בביצה שם דלפלגו באבנים דאיך אפשר למפלג באבנים והא אסור בטלטול אבנים משום טעמו של רבינו דשייך גם ביו"ט אמנם באמת הדבר נכון דבאמת טעמו של רבינו שייך דוקא לשבת ולא ליו"ט דמשום שלא יהיה טלטולו שוה ליום חול ל"ש ביו"ט דהרי לב"ה והכי קי"ל דהוצאה מותר אף שלא לצורך כלל ולשיטת התוס' שם ג"כ להס"ד היה מותר ג"כ אף שלא לצורך והוה כשל חול ואיך אפשר דטלטול יהיה נאסר והוצאה מותר יציבא בארעא וכו' ומכ"ש להטעם שמא יבא לעשות מלאכה הא בהוצאה לא חשו לזה וגם מטעם שביתה הניכרת ל"ש ביו"ט כמו דלא חשו בהוצאה וכל מלאכות דהותר שלא לצורך וז"ב מאד ודו"ק ועיין בביצה דף ל"ו דאמר ג"כ אטו טלטול לאו צורך הוצאה היא ומשם קשה ג"כ ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק. שם ס"ג ולהניחו באיזה מקום שירצה וכ"כ האגודה הובא בש"ע סי' רס"ה דמי ששכח כיסו בשבת מותר לטלטל בכ"מ שירצה והמג"א שם הקשה מהא דאמרו בסבת דף ל"ה שהרי נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך שופרו לביתו ואמאי צריך שיעור והא כיון דמוקצה בידו מותר לטלטלו ותירץ דעכ"פ עדיף