דברי שאול - עדות ביוסף - א רמא

דאם אחריות שבת עליו וא"כ נתבטל ענין שמירתו וא"כ ממילא א"צ לשלם לו בעד הימים הקודמים ג"כ כיון דנתבטל ענין השמירה אבל אם אין אחריות שבת עליו צריך לשלם לו בעד הימים הקודמים והיא קושיא נפלאה. אך לפענ"ד לק"מ דגם אם אחריות שבת עליו ונתבטל שמירתו צריך לשלם לו שכר שמירה בעד הימים הקודמים דלא גרע מאם שמר לו סתם בלי פסיקת דמים דקיי"ל בחו"מ בסי' רס"ד דלא יוכל לומר שעשה אתו בחנם וצריך לשלם לו בעד שעשה אתו בטובה ומכ"ש כאן דפסק אתו שכר רק שנתבטל ענין השמירה דניהו דעל יום שבת א"צ לשלם לו אבל בעד הימים הקודמים פשיטא דצריך לשלם לו שכרו משלם דהוא שמרו כראוי באותן הימים וז"ב מאד אמנם עדיין יקשה דהרי הט"ז סי' תקפ"ה הקשה על מה דמבואר כאן ס"ה שני דיעות אי מותר לשכור בשבת חזן שיתפלל בשבת ודעת הר"ש דמותר והקשה הוא הא מבואר שם דאין נותנין לו שכר שבת אף דהוא צרכי מצוה שמירת פרה. אך באמת לק"מ דבאמת אטו מצוה לתת שכר מוטב יותר שלא יקח שכר וברייתא דינא קמ"ל דאין ניתנין לו שכר שבת ואה"נ אם אינו רוצה רק בעד שכר מותר לתת לו לדעת הר"ש וכ"כ ביש"י וכן מצאתי בתוס' ישנים בנדרים ולפ"ז עדיין יקשה הא נתבטל ענין השמירה וא"ל דמכל מקום צריך לשלם לו דלא יוכל לומר שעשה אתו בחנם דזה אינו דאם נתבטל ענין השמירה פשיטא דא"צ לתת לו שכר דבאמת מצוה קעביד ומהראוי לעשותו בחנם רק דהוא פסק עמו שכר אבל כל שנתבטל ענין הפסיקה פשיטא דיכול לומר איני נותן לך שכר דבחנם עשית עמו כיון דמצוה היא והיא קושיא נפלאה וצ"ל דהקושיא היא מזרעים דהם של הדיוט לחד פירושא ובזה צריך לשלם לו שכר וע"ז הוצרך לשנויי דקנו מידו. ומעתה רבינו ז"ל דנקט פרה וצרכי מצוה היא ושפיר השמיט בשקנו מידו דבשבת אין עסקו לברר כ"א מה שנוגע לשבת וע"כ נקטנפרה בלבד וא"צ לאוקמי בשקנו מידו ודו"ק אמנם הטור העתיק זרעים ולא העתיק בקנו מידו והנראה לי דהנה יש ליישב קושית דו"ז ז"ל הנ"ל דהנה באו"ת סי' ס"ו הקשה על גוף הברייתא דאין נותנין לו שכר שבת הלכך אין אחריות שבת עליו והא קיי"ל דשומרי ספיחי שביעית ניטלין שכרן מתרומת הלשכה ומפרש בב"מ דף קי"ח משום דהבטה בהפקר קני ואי לא יהבו ליה שכר חיישינן שמא לא ימסור לציבור יפה או משום דחיישינן לבעלי זרועות וע"ז הקשה דא"כ איך אפשר דאין נותנין כו שכר שבת אם הזרעים הם של ספיחי שביעית וכתבו האחרונים דלק"מ דכיון דכבר זכה להקדש באותן הימים הקודמים שנתנו לו שכר א"כ לא יוכל עכשיו לזכות לעצמו וכן אין מקום לחשש דבעלי זרועות דעדיין יפסדדו ההקדש הד' זהובים שנתנו בעד הימים הקודמים ע"ש ולפ"ז אם נימא דנתבטל כל השמירה א"כ שוב יוכלו לזכות בהם לעצמם כיון דנתבטל ענין השמירה וכיון שכן שוב יקשה היאך אפשר שלא יתנו לו שכר שבת והא יוכל לזכות לעצמו ובשלמא בעלי זרוע ליכא חשש דאדרבא הבעלי זרוע לא יקחו לעצמם כרי שלא יפסד ההקדש דיתבטל ענין השמירה ויזכו לעצמם אבל לטעם דחיישינן שמא לא ימסרו לציבור יפה שפיר חיישינן. ומעתה לדידן דקי"ל הטעם משום בעלי זרועות שפיר א"צ בשקנו מידו ואף דלחשש דבעלי זרועות ס"ל להש"ס דהבטה בהפקר לא קני מכל מקום יש לומר דכל שנתבטל ענין השמירה יוכלו לזכות לעצמם במעשה ועיין במלמ"ל פ"ז משקלים הלכה וא"ו שהאריך הרבה בסוגיא שם ויש בזה לבנות ולסתור ודו"ק ולפמ"ש המחנה אפרים בהלכות שומרים סי' י"ט דשומר שכלתה שמירתו בשכר מ"מ ש"ח מיהא הוה וכמ"ש הר"ן בנדרים דאף דאין אחריות שבת עליו מכל מקום ש"ח מיהא הוה א"כ לא יוכל לזכות לעצמו אמנם בגוף קושית התומים הנ"ל דהא הבטה בהפקר קני ואמאי אין נותנין לו שכר שבת הא יוכל לזכות לעצמו נראה לפענ"ד דלק"מ דהוא בשבת לא יוכל לזכות לעצמו דהוה כקונה קנין בשבת ועיין מג"א סי' ש"י דכתב בהדיא דאין מקום לקנות בשבת בשום קנין בשבת ולאחר השבת שוב הוא שומר להקדש בשכר ואינו זוכה לעצמו. ולפ"ז אם נימא דנתבטל ענין השמירה שוב יוכל לזכות לעצמו אחר השבת וע"כ דלא נתבטל ענין השמירה רק בשבת וא"צ לשלם לו שכר אם יקרה איזה הפסד בו וקצת קלקול ומיושב קושית דו"ז ז"ל ודו"ק אמנם אי קשיא הא קשיא דהרי התוס' בב"מ דף נ"ח ובמנחות דף ס"ד הקשו דהיאך אפשר לתת שכר שמירה לספיחי שביעית הא בעינן מן המופקר ולא מן המשומר וכתבו דלא שומרין אותן שלא יקחו לעצמם רק דמודיעין להם שהם של עומר וממילא ממנעו ולא יקחו ולפ"ז היאך חיישינן שיזכו השומרים לעצמם דהבטה בהפקר קני וחיישינן שמא לא ימסרם לציבור יפה ות"ל דאף אם ימסרו יפה וכמו דס"ל לר"י מ"מ הא כיון שכבר זכה לעצמו שוב הו"ל מן המשומר דאינו מופקר עוד וא"א ללקחו מהם בלתי רשותם דכבר זכו בהם והו"ל מן המשומר והיא קושיא גדולה לפענ"ד: וע"ד הפלפול נראה לי דהרי הרשב"א בשטמ"ק שם הקשה בלא"ה דאיך חיישינן משום דהבטה בהפקר קני והא הם אינם רוצים לזכות לעצמן ככל רק להקדש ועיין במלמ"ל פ"ו משקלים שם שהאריך בזה אמנם לפענ"ד יש לומר דבאמת הם אינם רוצים לזכות