דברי שאול - עדות ביוסף - א כד

משום דחיישינן למשקר ולכך א"א להקיש שלשה לשנים וכמ"ש דבשנים ליכא אומדנא אבל רבי ס"ל דע"א אינו משקר ורק גזירת הכתוב היא וא"כ מקיש שלש' לשנים: והנה הרב הגאון מפשווארסק ז"ל הקשה דנימא דבד"מ תתקיים העדות בשאר דהרי בהך דאמרו בשבועות דאי אמר לא לוה ואתו עדים שלוה ופרע אמר רבא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וא"כ גם כאן כיון דהוא מכחיש גוף ההלואה הרי אומר דלא הי' כאן עדים וממילא לא נצטרף קרוב או פסול וא"כ לגבי דידיה לא נצטרף קא"פ ולענין הדין מהמנינן לעדים הכשרים ובתשובה כתבתי בזה ולפענ"ד נראה כעת דלק"מ דכבר כתבתי דבד"מ סגי באומדנא והרי יש כאן אומדנא גדולה רק דגזירת הכתוב הוא דכל שנצטרף קאו"פ אף שהאמת הוא כן מ"מ הרי נצטרף קא"פ ועדותן בטילה ולפ"ז מה יועיל הודאת בע"ד נגד זה דנאמין לו שלא היו עדים דממ"נ אם נאמין לו שלא היה כאן הלוא' כלל הרי פטור וע"כ דנאמין לעדים שהי' הלואה וא"כ הרי הי' כאן צירוף ואטו הודאת בע"ד יפריד הצירוף והרי גם אנחנו מאמינים שהי' הלואה ורק דגזירת הכתוב הוא דכל שנצטרפו קא"פ תתבטל העדות ולא שייך בזה הודאת בע"ד ושאני התם דעל ההלוא' אנו מקבלין עדות העדים ועל הפריעה מקבלין עדותו וז"ב ובפשיטות אמר ש"ב תלמידי מוהר"א נ"י דשאני התם דהם שני ענינים נפרדים הלואה ופרעון ועל הלואה אנו מקבלין עדותם ועל הפרעון עדותו אבל כאן הוא אומר שהעדים משקרים ומכחיש ההלואה וגם אנחנו אומרים שמשקר וא"כ לא שייך כאן הודאת בע"ד: שם הלכה ד' ובזמן שיתכוונו כלם להעיד כן אמרו במשנה שם אימתי בזמן שהתרו בהם ולפענ"ד ביאור הענין נראה דהנה בהך דנמצא אחד מהם קאו"פ עדותן בטלה נראה להסביר דבאמת כל עדים כשרים שמעידין אטו הדבר ברור ששני עדים לא משקרים בשום פעם והרי בהזמה נאמנים המזימים רק דע"כ התורה הוכרחה להאמין שנים דאל"כ אין גבול לדבר ונתבטל כל משפטי התורה בין בד"מ בין בד"נ וע"כ שיערה חכמת התורה דכל זמן שלא ראינו שום ריעותא בהגדתם ע"פ שנים עדים יקום דבר ולפ"ז כל שנצטרף קא"פ א"כ על אותה מעשה התורה אמרה שהקאו"פ אינם נאמנים דחשדינן למשקר וכיון דאותה מעשה עצמה דחשדינן ששקר הא אומרים גם הכשרים וא"כ ממילא גם הכשרים יש חשש שמא משקרי' דהיאך אפשר במעשה אחת להאמין לכשרים והפסולים נחשוד למשקרי' וא"ל להיפך דע"י שמאמינים לכשרים נאמין להפסולים ג"כ דזה אינו דהא גם העדים הכשרים אינו דבר ברור לנו שאינו משקרי' וא"כ כל שהפסולים בודאי משקרים דאפילו ספק לא הוי ע"י עדותם וגם להחזיק א"נ א"כ שוב חיישינן גם לכשרים למשקר ובזה יש לומר במה דנסתפק ש"ב תלמידי מוה' אברהם הנ"ל בהא דהלואה אחר הלואה מצטרפין אם נמצא אחד מהם קאו"פ אם תתבטל העדות לגמרי שלא יועיל אף לשבוע' ואמר דמחויב שבועה נגד העד והביא ראיה מדברי התשב"ץ ח"א בסי' ע"ג שאמר דהא דהלואה אחר הלואה מצטרפין הוא משום דבע"א ג"כ חשש רחוק הוא שמשקר ומפני אותה חששא רחוקה אין אנו מוציאין ממון על פיו ולכן כשיש עוד אחר מעיד שחייב מנה אע"פ שעל מנה אחר מעיד אבל מ"מ על חיוב ממון העיד ובזה מסלק החשש מעד הראשון ועשינו מאותו השני סניפין לסלק מהעד הראשון אותו החשש רחוק ע"ש בתשב"ץ ולפ"ז כאן דנמצא השני פסול לא שייך לבטל גם עדות הראשון ע"י עדותו אף דהגדתם הי' כאחד דהרי מה שמחייבין ממון ע"פ הוא ג"כ אינו ע"י עדותו רק שמסלק החשש וא"כ בפסול לא נגרע כחו של ראשון ואפילו לשיטת התוס' עכ"ד וכן מבואר בריטב"א במכות דף וא"ו גבי עדות מיוחדת שכתב בשם הראב"ד בעדות מיוחדת בהלואה אחת בנמצא קא"פ עדותן בטילה כיון דהלואה אחת היא משמע דבשתי הלואות כשר ועקצה"ח סי' ל"ו ס"ק ב' ולפמ"ש בשתי הלואות בודאי אינם מצטרפין ומעתה זה ההבדל שבין כוונו להעיד או לא דאם לא כוונו הפסולים להעיד אינם בגדר עדות ושוב נוכל לקיים העדות ע"י הכשרים ועיין ש"ך סי' ל"ו ס"ק א': הלכה ו' שטר שהי' עדי' מרובים וכו' בשו"ת הרא"ש כלל ס' סי' ג' כתב בצוואה שאחד מן העדים שחתמו היה קרוב ששטר הצוואה היא בטל מאחר שאחד מן העדים החתומים בו הוא קרוב נתבטל השטר וכמאן דליתא דמי ואין דנין ע"פ השטר כלל אבל העד שאינו קרוב אם הוא זכור לעדותו יבא לב"ד ויעיד ויצטרף עם עד האחר ששמע מבחוץ וכ"פ הרמ"א בסי' ל"ו סוף סעיף א' משמע שאפי' נצטרף בשעת ראיה מ"מ כשר להעיד אח"כ אבל בסי' ה' גבי שטר מתנה שחתם בה פסול שעדים הכשרים החתומים בשטר שלא היה עמהם הפסול בשעת מעשה יכולים להעיד בע"פ ומשמע שאם כוונו בשעת מעשה נפסלו להעיד אח"כ וכבר הרגישו בסתירת דברי הרא"ש הסמ"ע והש"ך סי' מ"ה סעיף נ"ג ועי' מלמ"ל הלכה ה' ובשו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ע"ו ולפענ"ד נרא' דבר חדש דבאמת הרא"ש לשיטתו דבעינן ראיה והגדה ושטר הוה כמי שנחקרה עדותן בב"ד והוי הגדה אמנם מקום יש בראש לחלק בין צוואה לשאר שטרות