דברי שאול - עדות ביוסף - א רלח

שם סי"ב אם הוא בביתו יכול לילך עמו וכו' כ"כ האגודה והטעם דכל שהוא בידו יכול להוליכו בכ"מ שירצה והמג"א הקשה מהא דהצריכו להמתין לקבל שבת עד שיצניע השופר וכבר כתבתי בזה במק א' וכעת נראה לי דהנה לכאורה בפשיטות לק"מ דשם אפשר הטעם משום איסור הוצאה מרשות לרשות כמבואר שם דהיה צריך להוליכו מרה"ר לביתו שהיא רה"י וגם ד' אמות ברה"ר וכבר תמהתי בסי' רס"א על המג"א והח"ץ שלמדו משם לאיסור שבותין ולא הרגישו שיש בזה משים לתא דהוצאה. איברא דלשון חכמים שם שאמרו דמצניע בראש גנו לפי שאין מטלטלין את השופר משמע דמשום להא דמוקצה אתינן עלה ולכאורה רציתי לומר דלפי מה דמבואר כאן דיכול לטלטל פחות פחות מד' אמות א"כ היה לו תקנה משום הוצאה שיטלטל פחות פחות מר"א ולא היה צריך להמתין בקבלת שבת ואף דעדיין יש איסור הוצאה מרה"ר לרה"י הי' יכול לתקן ע"י שני אנשים וכמבואר בט"ז כאן ס"ק ד' ועיין סי' שמ"ט ובט"ז ובחידושי אהעו"ז שם. ובזה ממילא מיושב קושית המ"א דכיון דאין תקנה רק ע"י שני אנשים שוב לאדם אחד אסור משים מוקצה וא"ל דהיה יכול לתתו ע"י עכו"ם דזה אינו דא"כ אמאי הצריכו להמתין יתן השופר לעכו"ם וע"כ דזה לאו תקנה פסוקה ומיושב היטב קושית המג"א ודו"ק: סי' רע"ג סעיף א' אין קידוש אלא במקום סעודה דעת רבינו יונה דזה לא הוה רק מדרבנן דאסמכיהו אקרא וקראת לשבת עונג ומכל מקום מדאורייתא יוצא ידי קידוש אף שלא במקום סעודה ומוציא אחרים שאינם בקיאין והרא"ש פרק ע"פ דף ק"א תמה עליו דא"כ מאי פריך שם ולשמואל ל"ל לקדושי בביהכ"נ ומשני לאפוקי אורחים דאכלו ושתו ולא קאמר לאפוקי אותן שאינן בקיאין והנראה לי בזה דהנה לכאורה קשה לי בהא דאמר רב ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו והיאך יצאו ידי קידוש הא כתבו האחרונים דאותן שמוציאין הנשים צריכין הנשים שלא לברך ברכת היין דאל"כ יהיה קידוש היום קודם ברכת היין ואנן קי"ל דברכת היין קודם לקידוש היום כב"ה בברכות דף נ"א וא"כ כאן דיצאו ידי קידוש וידי יין לא יצאו וצריך לברך שנים בביתו ברשת היין א"כ קידוש קודם לברכת היין אך זה אינו דהרי ברכת היין שבקידוש באמת יצאו בביהכ"נ ויכולים לטעום שם לרב דס"ל דיש קידוש שלא במקום סעודה ורק דמכל מקום צריכין לברך ברכת היין בביתם דהוה הפסק אבל מכל מקום ברכת היין של הקידוש היה קודם ובפרט שהמברך בירך קודם ושתה מן הכוס ויצאו כל המסובין כמ"ש הרשב"ם וז"ב ומעתה לשמואל דס"ל אין קידוש אלא במקום סעודה וא"כ אסור לטעום מן הכוס שפיר מקשה ל"ל לקדושי בביהכ"נ ואין לומר להוציא אחרים שאינן בקיאין דזה אינו דכיון שלא יטעמו בבהכ"כ א"כ יהיה ברכת הקידוש קודם ברכת היין וזה אסור לב"ה וע"ז משני לאפוקי אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא ואותן אורחים באמת ישתו בלא ברכה ויצאו גם בברכה של יין במה שקידשו עליהם בבהכ"נ ושפיר ברכת היין קדים ודו"ק והעיקר נראה לפענ"ד בישוב דברי רבינו יונה דהרי באמת צריך להבין דברי ר"י במ"ש דקידוש במקום סעודה אינו רק דרבנן ומוציא אחרים שאינם בקיאין אף שאינו במקום סעודה דאיך יכול להוציאם דהרי כבר יצאו בתפלה אותן הבקיאין וכבר האריך המג"א בסי' רע"א ס"ק א' דמן התורת יוצא בתפלת וא"כ לא הוה רק דרבנן ואותן שאינן בקיאין אין יוצאין בתפלה דמסתמא גם בזה לא בקיאי ואיך אתי דרבנן ומפיק תורה ועיין במג"א שם ס"ק ב' ואף אם נימא דגם האינם בקיאין בחידוש מכל מקום בתפלה יצאו דהיו בקיאין בזה מכל מקום יקשה אכתי כיין דהקידוש שאח"כ אינו רק מדרבנן על היין וא"כ איך יוכל להוציא שאינן בקיאין שלא במקום סעודה דממנ"פ אם יצאו שאינם בקיאין בתפלה ולא נשאר רק דרבנן והרי רבנן תקנו שצ"ל במקום סעודה ואם לא יצאו בתפלה איך יבא דרבנן ויפיק דאורייתא והיא קושיא גדולה ודוחק לומר דר"י מיירי כגון שקיבל שבת מבעוד יום ומקדש ומתפלל אח"כ ערבית בלילה דדעת מג"א בסי' רע"א ס"ק ה' דרשאי דזה ל"ש. וצ"ל דכיון דרבנן תקנו על היין וא"כ מסתמא אינו מתכוין שיצא ידי חובתו בקידוש שבתפלה דהא עיקרו על היין ולכך ממילא יוכל להוציא אחרים שאינם בקיאין מן התורה ולא יצאו בתפלה כלל ומ"ש התוס' בשם ר"ת דמי שאין לו יין לא יקדש כלל ודקדק המג"א דיוצא בזה בתפלה היינו כשיודע שאין לו יין ולא יוכל לקדש על היין אז מכוין שיצא בקידוש שבתפלה ובודאי יצא וז"ב ובזה נדחה כל מה שהאריך בזה בדגול מרבבה סי' רע"א אם אשה התפללה והקטן התפלל דהוה תרי דרבנן ע"ש דבאמת לא יצא בתפלה. ולפ"ז שפיר פריך הש"ס ל"ל לקדושי בבי כנישתא ואין לומר להוציא שאין בקיאין דזה אינו דכיון דצריך מדרבנן קידוש במקום סעודה א"כ אמאי לא יצאו בתפלה כיון דס"ס עושין שלא כדין וע"ז משני לאפוקי אורחין וא"כ עושין כדין וז"ב ודו"ק: סי' ער"ה סעיף י' וקורא כל שאר הפרשה ע"פ. משמע הא מתוך הספר אסור אף בהרהור כמ"ש הג"א רק דלענין מה שאוסר בהג"א אף סידור ראשי פרשיות בדיבור בפה רק בהרהור בזה. נחלקו עליו הפוסקים וכמ"ש הב"י וסברת הג"א נראה לי דהוי