דברי שאול - עדות ביוסף - א רלז

מהיכנו רק דבמקום הפסד לא חשו והתירו האיסור הלז ועיין מג"א ס"ק י"ד א"כ פשיטא שאין לך צורך גדול מזה שלא לבטל כלי מהיכנו וטפי עדיף שיטלטלם דהא צריך להם ושפיר מקשת ולכך משני דמיירי בקרני דאומני וא"כ אסור לטלטל ולכך משום הפסד מרובה הוצרכו לבטל כלי מהיכנו וכדאמר הש"ס בשליפי זוטרי דאינו מבטלו רק לפי שעה וז"ב ובזה י"ל הא דמקשה מטבל ועששיות על ר"ה ולמה לא מקשה על המתניתין לפי הס"ד דלא מיירי בכולסא וטבל ודאי מן המוכן כדאמרו בדף מ"ג שאני טבל דאם עבר ותקנו מתוקן ועיין בתוס' שם ד"ה טבל (ובאמת מ"ש שם דקושית הש"ס היא מעששיות ובטבל באמת מותר להניח כרים וכסתות לכאורה תמוה מהא דאמר כאן דיקא נמי דקתני דומיא דטבל מה טבל דלא חזי הרי דטבל מקרי לא חזי ועששיות לטבל הוא דמדמינן וצע"ג וצ"ל דמ"מ עכ"פ לא חזי מקרי ניהו דמותר להניח כרים וכסתות דאם עבר ותקנו מתוקן אבל עכ"פ עיקר הדמיון דטבל מקרי לא חזי כעת ה"ה עששיות אבל באמת אין שוה להם בגוף הדין דכאן אסור לבטל כלי מהיכנו שאין לו שום תקנה משא"כ בטבל דאם עבר ותקנו מתוקן ועיין במהרש"א כאן ומ"מ צע"ג) אמנם לפמ"ש אתי שפיר דכיון דבהך ברייתא קתני דמתיר החבלים והם נופלין מאיליהם וא"כ כיון שאין מבטל כלי מהיכנו א"כ יש לומר דניהו דהם כלים הנטלים מ"מ מקרי שלא לצורך דהא יכול להתיר החבלים ואי דיגיע לו הפסד הא חזינן דל"ח להפסדו דהרי אין מבטל לכלי מהיכנו וע"כ דמיירי בגוונא דליכא פסידא ועכ"פ לטלטל אסור שלא לצורך. ובלא"ה שפיר מקשה דאמאי באמת כיון דאיכא פסידא אמאי לא יניח כרים וכסתות וכדר"ה. ובזה מיושב קושית הרשב"א דאמאי לא מוקי בשליפי רברבי דמבטל כלי מהיכנו לכל היום. ולפמ"ש אתי שפיר דמקשה ממנ"פ אם יוכל להניח כרים וכסתות אמאי לא יניח ואי מיירי בשליפי רברבי א"כ יהיה באמת מותר לטלטל דאין לך צורך גדול מזה דהא יהיה לו הפסד מרובה וגם דבהספד לא ידעינן לחלק בין הפסד מועט למרובה וע"ז משני בכולסא והיינו דיהיה לו הפסד קצת ואינם כלום ולכך לא התירו ובזה מיושב הא דקאמר דיקא נמי דומיא דטבל והקשה המהרש"א דהא גם המקשה ע"כ ידע דמיירי בלא חזי דאל"כ יקשה ממתניתין דנוטל כלים ולפמ"ש אתי שפיר דזה אינו קושיא דמצי לשנויי דלא ס"ל כר"ה דמניח כרים וכסתות תחתיהן וכיון דא"צ להם בעצמותם אף דיש הפסד לא התירו אבל לר"ה מקשה וע"ז אמר דיקא ובזה מיושב הא דקשיא לי טובא דאמאי לא מקשה ממתניתין דקתני דבכלים שאינם נטלים מתיר החבלים והם נופלים מאיליהם ולא קתני דמניח כרים והוא תימה גדולה דשבק מתניתין ופריך מברייתא ובפרט שמרישא דמתניתין כבר הקשה ולפמ"ש אתי שפיר דזה אינו קושיא דכיון דבמתניתין מבואר כלים שאינם נטלים א"כ יכול לאוקמי בשליפי רברבי אבל בברייתא להס"ד שפיר מקשה דממנ"פ או דיטלטלם בהדיא או דמניח כרים ולכך משני בכולסא דליכא הפסד כ"כ ולכך לא התירו לא לטלטל ולא להניח כרים אמנם מ"מ יש לפקפק דא"כ אין עיקר הקושיא על ר"ה דגם בלא ר"ה יקשה לפי הס"ד ד לא יטלטל כיון דהם כלים הנטלים וע"כ נראה לפענ"ד בדרך זה רק באופן אחר דלכאורה יקשה מאי פריך על ר"ה והא תנן נוטל את הכלים ודלמא מיירי ר"ה בכלי שמלאכתו לאיסור דאסור לטלטל כ"א לצורך גופו או מקומו אבל מחמה לצל דהיינו שלא יגנב וישבר אסור כמבואר לקמן סי' ש"ח ס"ב ור"ה איירי בכגון זה וא"צ לגופו ומקומו רק דמתיירא שלא ישבר ולכך מניח כרים תחתיהן וצ"ל דכיון דגם ביטול כלי לפי שעה אסור כמ"ש הרשב"א והר"ן א"כ עיקר ההיתר משום הפסד מרובה וטפי היה לו להתיר לטלטל כיון דלצורך גופו ומקומו מותר וע"ז משני בקרני דאומנא דהוה מוקצה גמור מחמת מיאוס וע"ז מקשה מברייתא דטבל ועששית ולהס"ד חשבינן לה דמיירי בכלי במלאכתו לאיסור וא"כ ל"ק ממתניתין רק דלר"ה דמתיר משום הפסד מרובה לבטל כלי מהיכנו לפי שעה עכ"פ א"כ טפי היה לו להתיר בטלטול וכמ"ש ולכך לא משני בשליפי רברבי דא"כ עכ"פ היה מהראוי להתיר בטלטול וע"ז משני בכולסא דליכא רק הפסד מיעוט ולא התירו לא לטלטל ולא להניח וע"ז אמר דייקא ומיושב קושית המהרש"א דעל מתניתין בלא ר"ה ל"ק וכמ"ש וגם קושייתי ל"ק דממתניתין ל"ק דשם מבואר כלים שאינם נטלים כלל והיינו במוקצה מחמת גופו. ובזה מיושב גם קושית הלח"מ דלשיטת הרמב"ם דאם א"א כלל לפורקם התירו לבטל כלי מהיכנו לכל היום א"כ אמאי מוקי בשליפי זוטרי ולא מוקמי בא"א בע"א ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ היה לו להתיר טלטול דמה אולמא הך איסור מהך ולכך מוקי בשליפי זוטרי דאז טלטול אסור דמוקצה ומבטל כלי מהיכנו אינו רק לפי שעה וקיל מזה. אמנם אי קשיא הא קשיא דהש"ס פריך לקמן על ר"ג דהא איכא צער בע"ח ומשני דצער בע"ח דרבנן וא"כ מאי פריך הכא על ר"ה דמבטל כלי מהיכנו דלמא סבר דצער בע"ח דאורייתא ודחי להך איסורא ועיין ברש"י ובמג"א ס"ק יד ודג"מ ולפמ"ש דא"כ גם איסור מוקצה מהראוי להתיר דאינו ג"כ רק דרבנן וא"כ יטלטל בהדיא ודו"ק בכ"ז: