דברי שאול - עדות ביוסף - א רלו

מבע"י וליכא רק איסור דרבנן דאז איכא עקירה מבע"י אבל אם צוה לשאתו בשבת בזה אשלד"ע. ובזה יש ליישב מ"ש הרא"ש ראיה דמיירי משחשיכה דאי מבע"י מאי פריך מ"ט דשרי והא ב"ה מתירין לעבד עורות עם השמש ודעת הנימוק"י דאין ראיה מזה דגם מבע"י אסור לומר לנכרי שיעשה מלאכה בשבת. ולפמ"ש אתי שפיר דלשיטת רש"י דדוקא מבע"י א"כ ע"כ מיירי שצווהו שישאנו בע"ש דהיינו שיהיה עקירה מבע"י דאל"כ הא אשלד"ע וכמ"ש ופשיטא דאין מקום לאסור וכיון שכן שפיר פריך הרא"ש דא"כ מ"ט דאסור הא צווהו שיעשה בע"ש ג"כ ולא צווהו על שבת דוקא וע"כ לא אסר הנימוק"י אלא כשמצווה לעשות בשבת כמו לכבות את הנר בשבת וכדומה אבל כשמצווהו לשאהו בערב שבת אף דנושאו בשבת ג"כ פשיטא דמותר וכמו בעורות לעבדן אף דבאמת מעבד בשבת ג"כ כל שהתחיל מבע"י שרי וה"ה בזה. אמנם באמת בגוף הקושיא שהקשיתי דאשלד"ע נראה לפענ"ד דמכאן ראיה להט"ז ביו"ד סי' ק"ס דאף דאשלד"ע היינו לענין חיוב אבל איסורא מיהא איכא אמנם מרש"י שם לא נראה כן וצ"ע ובזה מיושב הא דלא פירש"י משום אמירה לנכרי משום דמבע"י שישאנו פשיטא דלא אסור משום אמירה לנכרי וז"ב: שם ס"ב וי"א שצריך לזהר להנהיגה בקול כ"כ הרמב"ם בפ"ק משבת והרשב"א המה עליו דהא כל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמתו מותר ועיין בה"ה שם שנדחק בזה ועיין מג"א ס"ק ז' ולא זכיתי להבין דהרי רבינו מטעם אחר אתי עלה דכשמנהיגה בקול והבהמה הולכת ע"י קילו הו"ל מחמר דמה לי שמחמר עלית שמניח עליה משא או שמכהיגה בקול גם זה מקרי מחמר וכן נראה מפירושו במשניות שם ע"ש דמשמע דזה נקרא מחמר אף שאינו רק עקירה בלבד דמ"מ הבהמה לא נחה ע"י והתורה הקפידה על שביתת בהמתו וכן דייק לשון רבינו שם וכפי הנראה גם ה"ה כוון לזה אמנם זה נ"ל ברור דעכ"פ בזה אינו עובר רק בעשה דלמען ינוח ולא בלא תעשה כל מלאכה דבאמת שם מלאכה אין עליה דהרי אין כאן עקירה והנחה דכשהיא מהלכת מניח עליה וכשעומדת נוטל מעליה ורק דעכ"פ הבהמה אינה נחה מחמתו דהרי מוכרחת ללכת מחמת קולו וזה אינו רק עשה דלמען ינוח בלבד וז"ב מאד ובזה אמרתי ליישב הא דהקשה התוס' שבת בהא דאמר הטעם דלנכרי יהיב ולא על החמור מ"ט דחמור מצווה על שביתה ואמאי לא קאמר משים מחמר ואח"כ דפריך והרי מחמר ולא הזכיר שביתה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לפי המסקנא דאין כאן עקירת והנחה א"כ ליכא רק משום עשה דלמען ינוח והיינו דנקט שביתת בהמתו אבל להס"ד שפיר הקשה והלא מחמר והיינו דבהס"ד עובר אף משום מלאכה ואיכא איסור לאו וזהו דדייק והלא מחמר ורחמנא אמר ל"ת כל מלאכה והיינו דאיכא משים מלאכה ולכך לא הקשה משביתת בהמתו דאפשר דמיירי דאין הבהמה שלו דאינו עובר אבל לפי המסקנא ל"ש רק משום שביתת בהמתו ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הת"ש ס"ק ט' דלשיטת הרמב"ם מאי פריך והלא מחמר והא אמרינן ליה דלא ינהיגה בקול כלל וא"כ אינו מחמר ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דלפי הס"ד הוא מחמר ממש דהרי הוא מניח משא עליה ועושה מלאכה דאיכא עקירה והנחה ומן האמור אני תמה על מ"ש הריטב"א בחידושיו ליבמות ליישב הא דמוקי שם בדף ז' בלאו דמחמר דה"א דדחי דהוא ל"ת שאין בה מלקות והקשה מ"מ היאך ס"ד דדחי הא הוה עשה ול"ת וכתב דכיון דמחמר אינו מלאכה ליכא רק משום לאו ולא משום תעשה דשבתון ע"ש והדבר תמוה דהרי מ"מ איכא עשה דלמען ינוח וכמ"ש רבינו בפ"ק משבת ה"א וע"ש בה"ה ולפמ"ש הרמב"ן שם הובא בה"ה ובספר מצותיו שאינו עובר על לאו כלל דעיקר הלאו הוא על חרישה יש ליישב ודו"ק. עכ"פ דברי רבינו נכונים ועיין ביו"ד סי' רצ"ז סעיף י"א ובהג"ה שם ומקורו מדברי רבינו ומבואר שם ג"כ דמנהיג בקול ואזלא מחמתו דין מחמר יש לו ע"ש ומשם ראיה למ"ש והת"ש הקשה דלמה לא תקנו שיפקיר החמור או יתנו במתנה ולפענ"ד נראה דבאמת לפמ"ש הרא"ש ודעימיה דכאן אף משחשיכה מותר א"כ בשבת אסור ליתן במתנה וגם להפקיר אסור כמ"ש הפר"ח סימן תל"ד וכן כתבתי בגליון הש"ע סי' של"ט דכן מבואר בלקוטי רמב"ן ואף דבמג"א כאן ס"ק ב' מבואר דיכול להפקיר אפשר כיון שאינו הפקר גמור רק ביומו לא אכפת לן מ"מ אינו תקנה טובה וטפי עדיף בתקנות האלו: שם ס"ט מניח תחתיהן כדים וכסתות כן אמר ר"ה בשבת דף קנ"ד ע"ב והש"ס פריך והאנן תנן נוטל את הכלים הנטלים בשבת ופירש"י והלא כלי זכוכית נטלין הן ולמה מתיר את החבלים ומשני בקרני דאומנא דלא חזי ולכאורה קשה לי לפי מה דמבואר בש"ע או"ח סי' ש"ח ס"ד דבכלי שמלאכתו להיתר אין לטלטלו כ"א לצורך קצת עכ"פ אבל שלא לצורך כלל לא א"כ הכא כיון דא"צ לו כעת לכלי זכוכית האלו א"כ יהיה אסור בטלטול ואף דצורך לו כדי שלא ישתברו הא זה יכול לתקן בשמניח כרים וכסתות תחתיהן וא"כ שוב א"צ להם אך זה אינו דבאמת הא הש"ס מקשה והא אסור לבטל כלי מהיכנו ומשני בשליפי זוטרי ולכל השיטות עכ"פ איכא איסורא דמבטל לשעה עכ"פ כלי