דברי שאול - עדות ביוסף - א רלג

דמקח וממכר ל"ש בעת שמפרישו רק אם יתנו לכהן. אמנם י"ל דכיון דעיקר המצוה הוא שיתנו לכהן וא"כ כל שלא נתן עוד לא תיקן כלום ולא שייך משום מתקן כל שלא נגמר התיקון ושפיר לא בא איסור מתקן רק בעת נותנו לכהן שאז נתקן בשלימותו וא"כ באו ביחד. ובזה יש ליישב קושית התוס' בסבת דף מ"ג דאמאי טבל מוכן אצל סבת שאם עבר ותקנו מתוקן וגבי בכור ס"ל לר"ש דאם עבר ובקרו אינו מבוקר ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דעיקר האיסור בהפרשת המעשרות הוא משום דמחזי כמתקן ואם נימא דאם עבר ותקנו אינו מתוקן שוב לא עשה איסור כלל משא"כ שם דמשום דן את הדין הוא אסור כמ"ש רש"י בסוגיא דבכור שנפל לבור וא"כ לכך אף אם עבר וביקרו אינו מבוקר. ובזה יש ליישב גם הקושיא השניה שהקשו דהיאך מותר בטבל הא אתקצאי לבה"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לכאורה אין מקום לקושייתם דהא לא גזרו על שבות ביה"ש ולא אתקצאי כלל ביה"ש וכבר העיר בזה בישוע"י אך הא איכא שני שבותין ובכה"ג גזרו וכמ"ש הברטנורא. אמנם לפמ"ש אתי שפיר דאם נימא מגו דאתקצאי ואם עבר ותקנו אינו מתוקן שוב לא תיקן כלל וליכא משום מתקן ודו"ק. נחזור לענינינו דיש לומר דמתקן לא נגמר רק בנתנו לכהן ומיהו זה דחוק. והעיקר נראה לי דהנה בטבל יש כאן עוד איסור משום טלטול טבל דלא חזי לטלטול וכן אמרו ביבמות דף צ"ג וביומא בסוגיא דבולמוס ועיין בתוספת יוה"כ למהרמב"ח שם ולפ"ז אם נימא דגזרו כאן על שני שבותין משום דלא באו בבת אחת א"כ יהיה אסור לתנו לכהן ושוב יהיה אסור בטלטול דאף דתרומה מותר לטלטל כמבואר בפרק מפנין היינו משום דחזי לכהנים אבל כאן כיון דאסור לתנו לכהן שוב יהיה אסור בטלטול ואיכא שני שבותין וכיון שב"כ וב"כ עובר על שני שבותין מוטב שיתנו לכהן ויתקנו לגמרי ואז חזי בטלטול כיון דבעת שמפרישו הוא עושהו תרומה וב"כ וב"כ עובר על שני שבותין ובזה ניחא מה שלא הזכיר הרמב"ם הך טעם דטלטול ועיין במהרמב"ח שם. ולפמ"ש אתי שפיר דבעת שמפרישו לשם תרומה תיקון מעליא הוא א"כ חזי לטלטול ועדיין צ"ע ביבמות וביומא שם ואכ"מ ובזה י"ל הא דמותר להפריש דמאי בה"ש ופירש"י דלאו תיקון מעליא הוא וקשה א"כ אמאי אסור בשבת ולפמ"ש א"ש דבאמת לדידן דקיי"ל כרבי א"כ לא גזרו על שבות ביה"ש וכאן ל"ש מ"ש דאסור בטלטול ואיכא משום שני שבותין דבדמאי לא שייך שבות דטלטול דהא מותר לטלטל את הדמאי כדאמרו פרק מפנין דחזי לעניים ובלא"ה יש לומר לפמ"ש התוס' בגיטין דף ל"א ובכמה מקומות להקשות דאמאי אין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת הא אפשר להפריש במחשבה דנותן עיניו בצד זה ובכה"ג לא שייך משום מתקן ותירצו דתחלת טבל חמור ע"ש וא"כ בדמאי דודאי שרי ע"י שיתן עיניו בצר זה וא"כ שפיר לא שייך מתקן דלאו תיקון מעליא היא ועיין בחולין דף ז' ובתוס' שם מבואר דבדמאי שרי ע"י שנותן עיניו בצד זה איברא דלפ"ז יקשה אמאי אסור בשבת ואף דהרמב"ם נותן עוד טעם דמחזי כמקח וממכר וא"כ בלא"ה לא קשה קושית התוס' אבל בדמאי לא שייך מקח וממכר כלל דא"צ לתנו לכהן וצ"ע ובגוף דברי הגאון זקני מוהר"ר העשיל ז"ל שמחלק בדברי הברטנורא לפענ"ד יש לחלק בפשיטות דע"כ לא אסר שני שבותין אף לרבי רק גבי מגדל דהשבות שמביא סכין הוא שבות מבחוץ ואם היה לו סכין מוכן ל"צ לעבור על שבות זה משא"כ היכא דגוף הדבר אי אפשר לעשות כ"א בעברו על שני השבותין אפשר דלא גזרו בזה וצ"ע בזה. והנה שאל אותי מוהר"מ מקראקא בהא דפריך עם חשיכה אין ספק חשיכה לא והדר הני ספק חשיכה והרי ע"ת היא ע"כ יותר ממיל א"כ לכך צריך עם חשיבה כדי שיוכל לבא שם דבה ש היא מיל. והשבתי דהא תחומין די"ב מיל הוא מן התורה וא"כ מיל אינו רק דרבנן ומותר ביה"ש דלא גזרו על שבות. מיהו רש"י פירש במשנה דמתניתין ס"ל דגזרו על שבות ביהשמ"ש מיהו לפמ"ש הב"ח דספק חשיכה ספק אינה חשיכה היינו בספק אם היא בה"ש א"כ בכה"ג ודאי מותר עוד יש לי לומר דעשרתם ערבתם הוא לשון עבר ומשמע דהטעם משום דאם לא עשרו וערבו תו אין לו תקנה א"כ יקשה הא יוכל לערב בה"ש עכ"ל: סעיף ד' אחר עניית ברכו וכו'.המג"א הביא בשם הכה"ג דשבותין מותר אף לאחר עניית ברכו כל שלא קיבל השבת והמג"א השיג עליו דלא עיין במרדכי שמביא ראיה מהולכת שופר שהוא משום שבות וגם בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' י"א הקשה דאיך אמרו בשבת דף ל"ו שמעתי שאם בא להדליק אחר שש תקיעות דמדליק שהרי נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך שופר לביתו ואס"ד דמותר בשבותין ואסור במלאכה דאורייתא מאי מייתי מהולכה שופר שהוא שבית להדלקה שהיא דאורייתא ע"ש שנדחק ולפענ"ד לא זכיתי להבין דאמת דאיכא שבות בשופר לפי שמטלטל דבר מוקצה כדאמרו בדף ל"ו אבל מכל מקום יש ג"כ איסור הוצאה מרשות לרשוה דהיינו שיוליך השומר מר"ה ששם היה תוקע בגגה של עיר לביתו שהיא רשות היחיד וגם מעביר ד' אמות ברה"ר והא דאמרו שם רבנן אלא מקום מיוחד היה לו ששם מצניע שופרו לפי שאין מטלטלין הוא איסור נוסף על הטלטול אבל