דברי שאול - עדות ביוסף - א רלב

הפוסקים מלבד דעת בעה"ע דאסיר באכילה רק בהנאה מותר ובאמת שדבריו תמוהין דכיון דאנן קי"ל כר"ש דחמץ לאחר הפסח מותר רק דקנסא קניס דעבר על ב"י אבל בעכו"ם דלא שייך קנס אמאי יהיה אסור באכילה והנראה בזה דהנה בחמץ של ישראל שלא ביטלו אפילו באונס או בשוגג אסור ומטעם דחיישינן להערמה שמא יאמר שביטל ובאמת לא ביטל ולפ"ז מהראוי לאסור גם חמץ של נכרי דאל"כ יערים ויאמר ששל נכרי הוא ואדרבא כאן שייך חשש יותר כיון דכל עיקר אינו אסיר רק משום קנס וכיון דיכול לתלות בשל נכרי מה הועילו חז"ל בתקנתם וכה"ג כתב הש"ך ביו"ד סי' ל"ט דלכך אף אם נאבדה הריאה בלי בדיקה אסור משום דאל"כ לא הועילו בתקנתם דל"א ישליך בלא בדיקה וה"ה כאן. אמנם צ"ל דס"ל דלא חיישינן שיעשה איסור וכל שלא ראינו ריעותא לא חיישינן לזה ושאני הניחו שוגג או אונס דעכ"פ יש ריעותא לפנינו דלא קיים מצות בדיקה וכמ"ש בתורת השלמים להמנחת יעקב משא"כ כאן אמנם הבעה"ע ס"ל דגם בזה חיישינן להערמה והמעיין בלשון העיטור שהובא בטור שכתב ומשום גדר גדרו בזה והישראלים מקבלים דורן מעכו"ם ונעשה חמץ של ישראל נראה דכוון לזה איברא הא דלא אסור בהנאה ג"כ נראה דאהניא לי שיטתיה דדעת העיטור הובא בטור דאף בהניחו בשגגה מיתר בהנאה דל"ח דבשביל הנאה בלבד יערים וכמ"ש הב"י וא"כ מכ"ש כאן וז"ב בטעמו של העיטור ובזה נראה דאם נודע בודאי שהוא של עכו"ם פשיטא דמותר דנתקיים תקנת חז"ל ומידי דהוה באם שנים אומרים דכשרה היה ושנים אומרים דטריפה דכתב הש"ך ך שם דכיון דעכ"פ מעידים שנבדק כשר כשנאבדה דעכ"פ נתקיים תקנת חז"ל ומכ"ש בזה דבאמת אם ימצא ביד ישראל אסור אף שיאמר שעכו"ם הוא דאל"כ בטל התקנה אבל באם הוא בבית עכו"ם ונודע שהוא של עכו"ם פשיטא דמותר וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית אא"ז הב"ח דא"כ איך יפרנס העיטור ש"ס ערוך בפסחים דף ל"א חנות של עכו"ם ומלאי של עכו"ם ופועליו ישראל נכנסין ויוצאין דמותר אף באכילה ומטעם דתלינן דמעכו"ם הוא ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דשם תלינן דמשל עכו"ם הוא א"כ נתקיים תקנת חז"ל ושפיר מותר ובזה מיושב ג"כ הא דמקשה הב"ח מהא דאמר הש"ס בחולין דף ד' חמצן של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין הרי דשל עכו"ם מותר. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דאמרינן דחזקת לא שביק היתירא ובודאי מחליף בשל עכו"ם וא כ ממילא מותר דחמצן של עכו"ם בודאי מותר אף באכילה. איברא דלפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דאמאי יאסר חמצו של עכו"ם באכילה ול"יש לומר דחיישינן להערמה דיאמר של עכו"ם דהא יוכל באמת להחליף ובאמת מותר מטעם זה. אך באמת זה אינו דא"כ איך שייך קנסא קניס הואיל ועבר עליו בב"י דאמאי קנסוהו הא יוכל להחליף ובודאי מחליף וצ"ל דקנסותו עכ"פ שצריך לטרוח ולהחליף ויצטרך להוזיל מעט עכ"פ וא"כ שפיר שייך הערמה ג"כ ובאמת צ"ע שלא ראיתי לאחד מהפוסקים שיזכירו דין זה דחמצן של עוברי עבירה דמיותר וצ"ע. שוב ראיתי בחק יעקב סי' תמ"ה ס"ק י"ד שכתב דוקא עוברי עבירה לתיאבון ולא להכעיס ועכשיו כלם להכעיס כמ"ש ביו"ד סימן קנ"ח וא"כ לכך לא הביאו הפוסקים ומיושב ג"כ קושייתי דשפיר קנסו דשמא יעבור להכעיס ובזה שפיר קנסו אף בחמץ של עכו"ם וז"ב ויש ליישב קושית הפר"ח ג"כ בזה ודו"ק: לקוטי הלכות שבת סי' רס"א סעיף א' ספק חשיכה והיא בה"ש כן מבואר במשנה בשבת דף ל"ד ופירש"י דמשנה אתיא דלא כרבי דס"ל דלא גזרו על שבות ביה"ש. וראיתי לדו"ז הגאון ז"ל בישיע"י שהקשה דלמא לעולם כרבי והרי הברטנורא כתב בפ"ג דעירובין דגזרו בשני שבותין אף לרבי וה"ה כאן יש שני שבותין וכמ"ש הרמב"ם בכה"ג משבת משום מתקן ומשום מקח וממכר ובכה"ג גם רבי מודה והנה לכאורה רציתי לומר לפמ"ש בשו"ת אא"ז שער אפרים סי' כ"ו בשם אא"ז הגאון מוה' העשיל ז"ל לחלק בדברי הרע"ב דדוקא היכא דשני שבותין אינם באים ביחד הוא דגזרו על שני שבותים כגון התם במגדל דמביא סכין ממקים אחר ואח"כ פוסק החבל אבל היכא דבאו ביחד כגון בעולה באילן דמשמש באילן ומוריד מכרמלית לרה"ר בב"א בכה"ג הותרו אף שני שבותין ובזה מיושב דברי הברטנורא שלא יסתרו זא"ז וא"כ גם כאן הא השני שבותין באים ביחד בעת שמתקן הוה כמתקן והוה כמקח וממכר א"כ בכה"ג הותרו ביחד אך ז"א די"ל דגזירת מקח וממכר ג"כ לא בא רק בעת נותנו לכהן ואם כן השבות דמתקן בא מקודם ושפיר גזרו על שתי שבותין