דברי שאול - עדות ביוסף - א רל

רב שהתוס' שם נדחקו בטעמו של רב ולפמ"ש אתי ספיר דהוא מוקי במנסך ממש ובכה"ג וכמ"ש הרמב"ם וא"כ לא יוכל לומר הש"ל וכקושית הגאון הנ"ל ולשמואל דוחק לפרש כן בכה"ג וגם דהש"ס בחולין דף מ"א מוקי לה בהתרו בו וא"כ ידע. ובזה ממילא מיושבין היטב דברי הפירוש המשניות אשר כל העובר משתומם דהוא נגד הש"ס דמשני לרב דמשעת הגבהה הוא דקני ועוד דאכתי מה הועיל דהו"ל חייבי מיתות שוגגין דפטור ועיין באחרונים ולפמ"ש אתי שפיר דבחמ"ש כיון דלא עבדינן החומרא א"כ חייב לצי"ש וכל שחייב לצי"ש לא יוכל לומר הש"ל ושפיר חייב על הגבהה וא"כ דברי הרמב"ם עם הש"ס הם שפה אחת ודברים אחדים. עוד יש לומר בישוב קושית הגאון דכאן לא חייב לצי"ש דלשמואל דס"ל דהוה קנסא מקנסא והיינו כר"י דהיזק שא"נ ל"ש היזק וא"כ מדינא פטור רק שלא יהא כל אחד הולך חייבוהו וכיון דבמנסך לא שייך כדי שיהא כל אחד הולך אי משום דלא עדיף מהיזק הניכר וגם דל"ש שלא יהא כל אחד דמי פתי יעשה זאת ולא יחוס על נפשו דשמא יראו עדים ויתחייב מיתה ועפ"י שהאריך בזה ולפמ"ש י"ל דבאמת דא ודא אחת היא דבשביל דקלב"מ מעילא לא ירצה לעשות זאת דאף דמיירי בשוגג כמ"ש הרמב"ם אבל ממנ"פ בשוגג לא קנסוהו ובמזיד לא יעשה זאת ומיושב כל מה שגמגם הפ"י שם עכ"פ כיון דאינו חייב כלל א"כ פטור אף לצי"ש ושפיר יכול לומר הש"ל ובזה י"ל מה שנדחקו התוס' לרב דמחייב דלמה לא יוכל לומר הש"ל. ולפמ"ש אתי שפיר דלרב דס"ל כחזקיה דשמיה היזק וכמ"ש הפ"י שם וא"כ ממילא חייב בלצי"ש ושוב לא יוכל לומר הש"ל וז"ב מאד ויש להאריך בכל מ"ש בסוגיא שם ואכ"מ: והנה הרב הגאון מוהר"ץ ז"ל בסוף הפלאה לכתובות הקשה לרב דס"ל כחזקי' ופטור בשוגג כדי שיודיעו קשה מ"ט פטרו במנסך כדי שיודיעו הא יכול להודיע ויאמר דניסך בלא הגבהה ויפטור משום קלב"מ ע"ש ולפענ"ד נראה דהרי בחולין דף מ"א פריך ממנסך דא"א אוסר דבר שאינו שלו ומוקי באית ליה שותפות בגווה והנה דעת רש"י דאם הגביה מתחלה קנאו ויכול לאסור ולפ"ז ספיר תקנו באם ל"ל שותפות בגווה דאז א"י לאסור רק בהגבהה וא"כ לא יוכל להודיע דאם יאמר שהיה בלא הגבהה לא מועיל ניסוכו כלל ומיתר ויצטרך לומר שהגביה ויתחייב ולכך תקנו שיפטור בשוגג כדי שיודיע וז"ב ובגוף קושית התוס' בגיטין דלרב יכול לומר הש"ל ונדחקו לדעתו ע"ש נראה לפענ"ד כיון דא"א אוסר דבר שאינו שלו ורק משום דאגבתה קניא א"כ הו"ל הגבהה היזק בידים דבלא הגבהה לא היה יכול לאסור בניסוך וא"כ א"י לומר הש"ל דהרי אזקיה בידים וז"ב ולשמואל צ"ל דסובר אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"כ לא אזקיה בידים דגם בלא הגבהה היה יכול לאסרו וא כ יכול לומר הש"ל ועל הניסוך פטור משום קלב"מ ובזה י"ל דקושית הש"ס בחולין לא אליבא דרב קאי כמ"ש רש"י ותוס' רק אליבא דשמואל דלמה לא מוקי במנסך ממש ואי משום דקלב"מ הא אם אין אדם אוסר דבר שאינו שלו שוב לא יוכל לאסור בלא הגבהה א"כ הו"ל היזק בידים ונתחייב על הגבהה וע"ז משני בדאית ליה שותפות בגווה והיינו דשמואל משמע ליה דמיירי בכל גווני אף בדאית ליה שותפות בגווה ובכה"ג היה יכול לאסור אף בניסוך בלבד וא"כ שוב קשה הא קלב"מ ועל הגבהה יכול לומר הש"ל. ובזה מיושב קושית התוס' על רש"י דמה פריך ממנסך הא בהגבהה קונה ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא זה גופא דמקשה דכיון דרק ע"י הגבהה קונה שוב לא שייך לומר קלב"מ. ובזה מיושב קושית התוס' סם דמאי משני בדאית ליה שותפות בגווה הא הוה מדמע ולפמ"ש אתי שפיר דלשמואל קאי והוא לא יליף קנסא מקנסא וא"כ אצטריך למתני תרי מדמע וכדאמרו בגיטין שם ויש להאריך בזה בסוגיא ואכ"מ: ובמ"ש יש ליישב מה ששמעתי מקשים בשם הרב הגאון מוה' מאיר אבד"ק לעוורטוב ז"ל מפה שהקשה על המלמ"ל שכתב בפ"ג מגזילה ה"ד דבהיזק בידים א"י לומר הש"ל דא"כ במנסך דאגבהה ע"מ לגזלו כמ"ש רש"י בגיטין למה צריך לטעם שלא יהא כ"א הולך וכו' ות"ל דהו"ל היזק בידים. והנה בראשית ההשקפה השבתי דבאמת במנסך בלא"ה לא שייך הטעם שלא יהא כ"א הולך דהא מתחייב בנפשו ועיין מהר"ם שיף ופ"י ושם באמת הטעם בפשיטות ורק על מטמא ומדמע הוה הטעם הלז. אך אחר ישובי ניחמתי דעדיין יקשה דא"כ גם בשוגג יתחייב כמ"ש המלמ"ל שם דבהיזק בידים אף בשוגג חייב ובאמת כפי מה שנראה שם מהמלמ"ל דעיקר החיוב הוא נצמח ממה שמחייב במטמא ומדמע א"כ לק"מ. אך בסוף דבריו שם משמע דיתר שאת לו משום דהשבה מעליא בעי א"כ קשה. אך לפמ"ש כאן דטעמו של רב הוא רק משום הגבהה א"כ לק"מ ובאמת גם לפמ"ש התוס' דלרב כיון דעל הגבהה ל"ש קלב"מ א"כ חייב על כל מה שיעשה אח"כ בידים וא"כ כיון דעיקר חיובו נצמח על שעת ההגבהה והיינו כיון דבעת הגבהה ל"ש קלב"מ וחז"ל תקני שלא יועיל חזרת הש"ל בזה ל"ש קלב"מ דעיקר חיובו בא על הגבהה א"כ ממילא ל"ק דל"ש היזק בידים דבעת ההיזק שוב הו"ל קלבד"מ ולפמ"ש בחידושי להמתיק דברי התוס' דבאמת קלב"מ חייב לצי"ש ואי תפס לא מפקינן מיניה