דברי שאול - עדות ביוסף - א רכט

ס"ס לא מועיל ועיין בט"ז ס"ק ב' ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כאן כל שכבר בדק כדינו והוציא מחזקת חיוב א"כ מהראוי להקל אף בספק אחד מטעם ספיקא דרבנן ולקולא רק דחמץ הואיל ותחלתו נתקן על הספק החמירו ונחתינן חד דרגא דאף בספק דרבנן מחמירין לבדוק אבל כל שיש ס"ס דאף בדאורייתא מותר א"א להחמיר בדרבנן יותר מתורה וז"ב ובזה מיושב קושית הט"ז שם שהקשה דא"כ ל"ל למשנה הטעם דאין לדבר סוף ת"ל דהו"ל ס"ס ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דשם דהספק התחיל בגוף הבדיקה שמא לא נבדק יפה בזה שפיר מחמרינן אף בס"ס דיש לו חזקת חמץ וז"ב. ובזה יש ליישב גם מה דמבואר שם ס"ב בסם הרמב"ם והט"ז ס"ק ג' האריך. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דים לו חזקת בדוק ויש מקים לומר דלא אתרע החזקה א"צ לבדוק שנית. סי' ת"מ כתב המג"א ס"ק א' דאם חייב הישראל לבערו ולא ביערו אם בא העכו"ם אחר הפסח רשאי ליתן לו החמץ דהא מבואר בחו"מ סימן שס"ג דהגוזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואף דאם נאבד צריך לשלם לו דמי' נמצא דנהנה במה שמחזיר לו החמץ ואפ"ה שרי וה"ה כאן עכ"ד ולכאורה צ"ב דלא שייך כאן נהנה באיסורי הנאה דהרי כ"ז שהגזילה בעין אינו חייב רק להחזיר לו מה שגזל כעין שגזל יחזיר וא"כ אינו מחויב כלל לתת לו דמים ואינו נהנה כלל אמנם צ"ל כיון דאיסורי הנאה הן ואינו ראוי לכלום וא"כ אינו מחזיר לו כלל דעפרא בעלמא הוא והוה כנאבד והיה צריך לתת לו דמים ושפיר הוה נהנה מאיסורי הנאה ושפיר דייק המג"א ומיהו עדיין יש לדחות דברי המג"א דס"ס כ"ז שהוא בעין לא חייבו התורה לתת אחר בעדו דכעין שגזל יחזיר ולא הוה נהנה מאיסורי הנאה דאינו מחוייב כלל בד"א וזהו גופא הטעם דאומרים באיסורי הנאה הש"ל משום דכעין שגזל יחזיר וז"ב. ובזה י"ל טעם אא"ז הי"שש שכתב דדוקא בגזלן אומר הש"ל ולא בשומר ותמה הש"ך בחו"מ סי' שס"ג דלמה יגרע שומר מגזלן ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא גזלן לא חייבו התורה רק הגזילה כ"ז שהיא בעין דכעין שגזל יחזיר וא"כ לא הוה נהנה מא"ה וכמ"ש אבל בשומר דזה גופא שמירתו שיתן דבר הראוי לו דמה"ט נתנו לשמרו וא"כ כל שנתקלקל איך יוכל לומר הש"ל דהרי לא שמרו כראוי שנתקלקל וכיון שכן שוב איך יוכל לומר תש"ל דהרי נהנה מאיסורי הנאה דהרי כיון שהדבר אינו ראוי נתחייב לתת דמים בעדו והוה נהנה מא"ה וז"ב. ולפ"ז גם בשור שלא נגמר דינו מהראוי שלא יוכל לומר בשומר הש"ל דס"ס נהנה מאיסורי הנאה דהרי לא שמרו כראוי וא"ל דלא פסע בשמירתו דא"כ גם בשנגמר דינו נמי דמה פשע ועכצ"ל דכל שאינו מחזיר לו דבר הראוי לא עשה שמירתו כהוגן א"כ אף בשלא נגמר דינו נמי ובזה מיושב מ"ש הש"ך שם דנעלם ממהרש"ל סוף הסוגיא בב"ק דף צ"ח דאמר מאן תנא עד שלא נגמר דינו אין משנגמר דינו לא רבנן וקתני גזל חמץ וכו' ולדברי הרש"ל הא אף רבנן מודו בגזלן וגם האחרונים הוסיפו להקשות מתחלת הסוגיא דמביא משומר לגזלן ומה ראיה משומר לגזלן ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהש"ס שפיר מדייק דע"כ רבנן אינם מחלקין בין שומר לגזלן וסוברים דגם בגזלן אין אומרים הש"ל דאל"כ מה חילק בין נגמר דינו ללא נגמר דינו וע"כ דאין הטעם משום דהוה שומר רק משום דכ"ז שנגמר דינו והוה א"ה גמור הרי נהנה מא"ה ואף בגזלן הדין כן ולא ס"ל הך חילוק שכתבתי למעלה וע"ז אמר א"כ לפלגו בגזלן ויש ליישב בזה קושית החק יעקב סי' תמ"ג ודו"ק. עכ"פ סברת המהרש"ל ודאי יש לה מקום.. ומעתה נשוב לדברי המג"א והנה העט"ז כתב לדחות דברי המג"א דלכך לא הוה נהנה מא"ה דא"כ גם להיפך יהנה הנגזל מא"ה ע"ש. והנה שמעתי קושיא בשם הגאון החריף מוה' משלם ז"ל בהא דכתבו התוס' בגיטין דף נ"ג ד"ה מנסך דלכך קאמר שמואל מנסך קלב"מ אף דמדאגבהה קניא משום דעל שעת הגבהה יכול לומר הש"ל ועל הניסוך הוה לי' קלב"מ והקשה דהכא הדרא קושיא לדוכתא דאיך יאמר הש"ל הא נהנה מא"ה וא"ל דא"כ גם הנגזל יהנה מא"ה דזה אינו דהנגזל באמת יקבל דעי הזיקו דהרי בקלב"מ חייב לצי"ש וכל היכא דחייב לצי"ש אי תפס לא מפקינן מיניה והיא קושיא גדולה ולפמ"ש בכוונת המג"א אתי שפיר דע"כ לא הקשה המב המג"א דהוה נתנה מא"ה רק בסתם א"ה אבל כאן דהוה קלב"מ א"כ כ"ז דלא נסכו היה יכול לומר הש"ל דאינו חייב רק בדבר שגזלו ורק דכשנסכו ואינו ראוי להחזירו נתחייב לשלם דמים והוה נהנה והרי באותה שעה קלב"מ ולא נתחייב כלל דמים וא"כ ממילא אינו נהנה מא"ה דהוא מחזיר לו גזילתו כ"ז שהוא בעין וא"ל דנהנה דאל"ה היה חייב לצי"ש בדמים דזה אינו דכל שפטור מצד הדין וא"א לב"ד לחייבו לא מקרי נהנה מא"ה וז"ב מאד מאד ובגוף קושית הגאון הנ"ל י"ל לפמ"ש הגאון המהרש"ל הובא בש"ך סי' כ"ח דכל היכא דעבדינן החומרא אף לצי"ש איני חייב א"כ כאן דהוה במזיד וקלב"מ אף לצי"ש אינו חייב וא"כ שוב יהיה הנגזל נהנה מא"ה וז"ב. אמנם לפמ"ש בפיהמ"ש להרמב"ם דמנסך מיירי שידע שיתחייב לשלם רק שלא ידע שיתחייב סקילה א"כ שוב לא עבדינן החומרא וחייב לצי"ש ואפשר שזה טעמו של