דברי שאול - עדות ביוסף - א רכו

אמרינן מגו דחל ע"ז חל ע"ז אבל כאן היאך שייך לומר מגו דחל על יין הרשות חל על המצוה מה שנשבע לשתות דהך דמצוה היא מקודם תמיד דתיכף שמתחיל לשתות הוא מקיים המצוה וע"ז לא חל כלל ועיין תומים שם אמנם באמת הש"א כפי הנראה הרגיש בזה והקשה דמשכחת לה שישבע לשתות כוס זה ואח"כ אמר הריני נזיר מיין דאז שפיר הוה כולל גמור. והנראה בזה דהנה באמת צריך להבין גוף הענין דחל בכולל ואמאי לא נימא להיפך מגו דלא חל על דבר המצוה לא חל גם על הרשות. אמנם באמת נ"ל דהרי גוף הדבר דאינו חל על דבר מצוה צריך להבין הא נדר ושבועה עשה ול"ת וחמור מהמצוה דאינה רק עשה ה"ט חל בנדרים ע"ד המצוה כמ"ש הרא"ה בחינוך והרשב"א בנדרים וע"כ צ"ל דגזירת הכתוב הוא דאינו חל שבועה על המצוה או כיון דאינו חל ממילא ליכא עשה ול"ת ורק בנדרים דגילתה התורה דחל שוב לא אתי עשה דמצוה ודחי משום דהוה עשה ול"ת אבל בשבועה דלא גילתה התירה דחל ממילא ליכא עשה ול"ת ומעתה זה בנשבע ע"ד המצוה אבל בכולל דבזה פשיטא דלא דחינן דבר הרשות משום דנשבע על המצוה דבזה איכא עשה ול"ת ובזה לא שייך לומר דלא חל דפשיטא דבשביל המצוה לא נדחה העשה ול"ת של הרשות וכיון דע"כ חל על הרשות חל נמי ע"ד המצוה וכיון דאיכא חלות מהראוי שתחול דהרי באמת איכא עשה ול"ת וחמור מהמצוה וז"ב ומעתה זה דוקא בשאר דבר מצוה אבל כאן דהמצוה היא שנשבע ואיכא ג"כ עשה ול"ת וא"כ מאי אולמא האי עשה ול"ת מהאי עשה ול"ת ולכך אצטריך קרא דמיין ושכר יזיר ולא שייך לומר דחל בכולל דבזה יקשה להיפך דמגו דלא חל ע"ז לא חל ע"ז ג"כ וז"ב איברא דלפ"ז קשה בהא דפריך הש"ס במכות דף כ"ב ולחשוב נמי שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט דמגו דחל על שאר הימים והא כאן יקשה דנימא להיפך דמגו דלא חל על יו"ט לא יחול על חול ובזה לא שייך לומר דהשבועה חמורה דהוה עשה ול"ת דזה אינו דגם היו"ט הוא עשה ול"ת. אמנם באמת אין כאן קושיא דכאן אין התחלה לקושיא דהיאך אפשר לומר מגו דלא חל על יו"ט אינו חל על החול דאטו ביו"ט אינו חל כלל והא אמרו דנ"מ לקוברו בין רשעים גמורים והאיסור מתלי תלי וקאי רק דאינו מוצא רווחא וא"כ ממילא בחול דמוצא רווחא פשיטא דלא גרע מיו"ט וכיון דחל על החיל ממילא חל על יו"ט ג"כ ממש בכולל וז"ב. משא"כ בדבר מצוה דאינו חל כלל ודו"ק. ובזה יש ליישב מה שהקשו האחרונים דלמה לא פריך דגם ביו"ט עצמו הוה כולל מגו דחל על שאר דברים חוץ ממתונתא דאינו אסור משום דחזי לכיסוי דם צפור וא"כ הוה כולל גם למתונתא וביותר הקשו על התוס' שם ד"ה אמר שכתבו בהדיא דהן ולאו משכחת לה בעפר תיחוח וא"כ ממילא הוה כולל ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת באו"ח סי' ולפמ"ש אתי שפיר דבזה לא שייך כולל כיון דכל הטעם דחל בעפר תיחוח דראוי לכסוי דם צפור וע"כ מיירי באופן דא"א לאשכוחי עפר אחר וכמ"ש התוס' בפסחים דף מ"ז וא"כ הוה נשבע לבטל את המצוה דלא חל כיון דמצוה לכסות ואי אפשר לאשכוחי באופן אחר והרי זה כנשבע שלא לאכול מצה ונבלות וטריפות דלא שייך כולל וה"ה בזה דבעפר תחוח לא חייל ובמתונתא פשיטא דלא מיירי דהוה איסור ובלא"ה ל"ש כולל בזה דפשיטא דהואיל אינו היתר ממש כמ"ש הר"ן שם והיאך שייך לומר דמכח זה יחול האיסור וז"ב ודו"ק: ובזה י"ל הא דאמר שם האי תנא איסור כולל לית ליה היינו לא דלית ליה איסור כולל כלל דע"ז אינו חילק רק ר"ש ויחידאה היא רק דבכה"ג דנימא דהשבועה חל בכולל בזה לא ס"ל דחל ואדרבא ס"ל להיפך דמגו דלא חל על המצוה אינו חל על דבר הרשות ולא ס"ל הך סברא שכתבתי אבל בעלמא אית ליה איסור כולל ובזה ניחא דלא מוקי לה כר"ש דלית ליה איסור כולל משום דבאמת אית ליה כולל ורק לענין נשבע ע"ר המצוה ל"ל כולל ועיין הריטב"א דמפרש כעין זאת בחידושיו שם. ובזה מיושב מה שהקשה בש"א סי' סמ"ך דא"כ דלית ליה כולל א"כ היאך חל איסור נזיר על כהן דכהן קדים דקדושתו מרחם וע"כ דכולל תגלחת וטומאה וא"כ הוא מטעם כולל. ולפמ"ש אתי שפיר דפשיטא דאית ליה כולל רק לגבי שבועה ל"ל כולל ובגוף קושית הש"א הנ"ל נראה דמשכחת לה שאביו הדירו בנזיר בצאתי מרחם וכמו שמואל הנביא דאז חל דין כהונה ונזירות עליו ברגע אחת ודעת הראשונים דלא נתבטל הנזירות אף כשנעשה גדול אח"כ כמ"ש התוי"ט פ"ג דסוטה ועיין מלמ"ל פ"ב דנזירות הלכה י"ד וא"כ הוה איסור בבת אחת וחייל. ובזה מיושב מה שהקשו כלם דאמאי לא חשב תשעה לאוין דהיינו איסור דבל יחל ולפמ"ש אתי שפיר דבזה פשיטא דלא חל דאף לפמ"ש התוי"ט שם בטעם דחל אף שהגדיל הנזירות אבל פשיטא דלא עבר על בל יחל דברו דהא הוא בעצמו לא קיבל עליו הנזירות ואינו מיחל דברו וז"ב ודו"ק. ובגוף קושית הגאון מוהרהח"י ז"ל מהירושלמי נראה לפענ"ד דל"ק דבשלמא כשנשבע לעבור על המצוה ספיר חל בכולל בשוא"ת או בסתם לכל מר כדאית ליה אבל כשנשבע שלא לעשות איסור כמו התם בירושלמי דנשבע על עשרה זיתים וכזית נבילה היה בתוכם גם בכולל אינו חל וכעין מ"ש הרשב"א לחלק דנדרים לא חלין