דברי שאול - עדות ביוסף - א רכד

למקום לא מחזקינן איסור והיא לכאורה בלא טעם ולפענ"ד נראה דכבר נודע מ"ש הרשב"א והובא ביו"ד סי' פ"א דבגבינות ל"ש לאוקמא אחזקה דכל שראינו שיצא מהחזקה ולא ידענו כמה גבול תתן לו ל"ש לאוקמא אחזקה ולפ"ז בשלמא ממקום למקום אנו אומרים דבמקום זה אירע לו הענין וזה גבולו אבל במזמן לזמן לא נודע לנו מתי יצא ולכך מחזקינן מזמן לזמן ועיין מק"ח שהאריך ולפמ"ש יש ליישב הרבה קושיות ואכ"מ: סי' תס"ח סעיף א' העושה מלאכה בע"פ מחצות וכו' ודעת הירושלמי דאסור משום דהוה יו"ט מחצות ולמעלה והקשה דא"כ בכל יום לא נעשה מלאכה דהיו מקריבין תמיד בכל יום וכתב דשאני תמיד שהתורה הוציאה מן הכלל דכתיב ואספת דגנך ודקדק המזרחי דלמה לא הביא מן המוקדם דכתיב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתיך ולפענ"ד נראה דהנה דו"ז הקשה דמאי מוכח ואספת הא לא עדיף מיו"ט דמותר כל מלאכת אוכל נפש וכתב דהירושלמי לשיטתיה דמדישה ואילך הוא דמתיר ע"ש ולפ"ז לכך הביא מואספת דשם היא קודם הדישה אבל מועשית כל מלאכתיך לא מוכח דהא מותר מלאכת אוכל נפש. ובזה מיושב מה דקשיא לי הא התוס' כתבו דאי נימא הואיל בטלת כל מלאכת שבת הואיל דחזי לחולה וכתבו דחולה ל"ש ולפ"ז בכל יום פשיטא דאיכא חולים הרבה בודאי יהיה מותר מטעם הואיל וע"כ דהירושלמי לשיטתי' דרק מדישה ואילך מותר ובלא"ה יש לומר דבאמת לפי מה דמבואר בש"ע כאן דע"י עכו"ם מותר א"כ דלמא ואספת מיירי ע"י עכו"ם. אך הרי בברכות דף ל"ה מוקי לקרא דואספת בשאין ישראל עושין רצונו של מקום ומלאכתן נעשית ע"י עצמם אבל מקרא דועשית כל מלאכתיך יש לומר דמיירי ע"י שליח עכו"ם והנה המהרש"א מקשה להירושלמי דאיכא איסור תורה מה פריך הש"ס מאי איריא ע"פ אפילו ערבי שבתות ועיו"ט נמי והא שם רק מדרבנן אסור וכאן אסור מן התורה. ואני שמעתי ולא אבין הא עיקר קושית הש"ס דלמה תני כאן עד חצות והא בלא"ה ידעינן דקודם חצות מיירי דלאחר חצות אסור מדינא דעכ"פ לא גרע מע"ש ועיו"ט ותיתי לי דקיימתי' מסברא דנפשאי ומצאתי במהרש"א שכ"כ וא"כ מה מקשה המהרש"א הא אדרבא אם מדאורייתא אסור עוד יקשה טפי דל"ל למתני עד חצות תיפוק ליה דלאחר חצות אסיר מן התורה וז"ב ופשוט ומיושב בזה גם קושית הפ"י ע"ש ודו"ק. והנה רש"י פירש במשנה דכאן אסור משום דטרוד במלאכה וישכח חמצו ושחיטת הפסח ולפענ"ד נראה דלכך לא כתב מטעם הירושלמי דאסור מה"ת משום דבאמת ניהו דהוה יו"ט הא ביו"ט גופא אם הוא אוכל נפש מותר ואף מכשירי אוכל נפש אם אי אפשר לעשותו מאתמול מותר ולכך נקט הטעם שמא ישכח כדי שיאסור אף מלאכת אוכל נפש ולפ"ז יש ליישב קושית ה"ה שהקשה דלטעם רש"י דמשום טרדא הוא א"כ אף ערב חג הסוכות נמי ולפמ"ש אתי שפיר דשם אם ישכח יהיה מותר אח"כ משום דהוה מכשירי אוכל נפש דא"א לאכול בלא לולב וסוכה וגם אינו מוגבל הזמן דאם ישכח לבער אחר חמש שעות או שלא ישחוט יעבור על ב"י ויתחייב כרת וז"ב: שם סעיף ד' ההולך ממקום וכו' יש בכאן עקולי ופשורי והנה התוס' הקשו היאך התיר רבי בית שאן והקשה המשאת מלך והפ"י והצל"ח דהא דוקא בכותאי אוסר כדמוקי ר"ח. ולפענ"ד נראה דכאן יש שני איסורים אחד על האנשים שקבלו על עצמם וזה אסור משום בל יחל כדאמרו בנדרים דף ט"ז וזה דוקא בלא קבלו בטעות אבל על האחר לא חל האיסור רק להתיר בפניהם הוא דאינו אסור רק בכותאי דלא ליתי למסרך ולפ"ז שם דרבי התיר להם שפיר הקשו דהא דוקא להתיר בפניהם הוא דמוקי ככותאי אבל להתיר להם הא אסור משום נדר וע"ז תירצו דקבלה בטעות היתה ולא חל עליהם ג"כ והמעיין בב"י יו"ד סי' רי"ד שם מבואר כל הדברים באר היטב וגם המשאת מלך נראה שכוון לזה ומיושב קושית הפר"ח עליו והמעיין בב"י שם יראה שיש לפרש כל חלוקי התוס' עפי"ז וליישב קושיות הרבה אך לפי שהענין ארוך אכ"מ להאריך ודו"ק: סי' תע"ב סעיף ח' צריך לשתות ארבע כוסות. בש"ס דף ק"ט מקשה היכי מתקני רבנן מידי דאתי לידי סכנה והתנא לא יאכל אדם תרי וכו' ומשני לה בכמה שנויי ולכאורה קשה לי לפי מה שמבואר בסי' קפ"ב באו"ח דכיס של ב"ה יכול לברך על שאר משקין אם אין לו יין וא"כ הי' להם לתקן דשלשה כוסות ישתה יין וכוס הרביעי ישתה משאר משקין וא"כ לא יהי' משום זוגות ובשלמא אם נימא דטעם הארבע כוסות משום ד' לשונות של גאולה א"כ כיון דתקנו רבנן שישתה יין מהכ"ת לפליגי דג' יין ורביעי שאר משקין אבל אם נימא כדאמרו בירושלמי פ"ו דפסחים ה"א שהוא כנגד הכוסות שנאמרו בחלום פרעה ופירש"י בדף ק"ח דהוא שלש כנגד שלשה כוסות שנאמרו בפסוק זה וכוס פרעה בידי ורביעי בבהמ"ז וא"כ כיון שרביעי אינו בכלל השלשה כוסות וא"כ הי' יכולים לתקן שישתה כוס הרביעי משקה אחר ולא שייך זוגות כלל ועיין מג"א סי' תפ"ג ס"ק ג' דאם אין לו יין יוצא כל הד' כוסות בשאר משקה וא"כ עכ"פ לענין כוס רביעי היה להם לתקן כן לכתחלה כדי שלא יהיה זוגות וצ"ל דרש"י פירש כן גבי נשים חייבות בארבע כוסות ושם לא שייך זוגות כלל דהרי אמרו בדף ק"י ע"ב דאשה אין בה