דברי שאול - עדות ביוסף - א רכא

דלולא דנפקא מקרא ה"א דתזבח פסול כיון דעבר אהורמנא דמלכא ואמאי ניהו דדעת רבא והכי קי"ל דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הא כבר נודע מ"ש המהרי"ט בח"א סי' ס"ח דע"כ ל"א דלא מהני רק אם עי"ז לא יעבור על לאו אבל אם ב"כ וב"כ כבר עבר על לאו ולא ניתק הלאו ממילא מהני ע"ש. ולפ"ז ה"ה כאן דהתורה אמרה לא תשחט על חמץ דם זבחי והוא כבר עבר ושחט על חמץ מה מועיל בזה דנימא דלא מהני סוף סוף עבר אמנם הדבר נכון דאם נימא דלא מהני תו לא עבר דהא הזבח פסול והתורה לא הזהירה רק על פסח כשר וז"ב ולפ"ז שם במנחות דרחמנא אמר לא תאפה חמץ וכבר נאפה ומה מועיל במה דנימא דלא מהני ולכך כשר וז"ב. ובזה מיושב דברי התוס' ד"ה השוחט שכתבו בשם ריב"א דהפסח כשר דלא שינה עליו לעכב והקשה הפר"ח במים חיים והק"ע בירושלמי דהא כל מלתא דרחמנא אמרה לא תעביד אי עביד לא מהני ולפמ"ש א"ש דבאמת קשה למה לא הביאו התוס' מהירושלמי דרחמנא קראו זבחי וכמו שהקשה הק"ע וע"כ צ"ל דהתוס' פירשו כפירוש הראשון שפירש הק"ע שם דהתורה קראו זבחי ולכך חייב אף הזורק ולעולם דהזבח פסול והתורה גילתה דחייב אף על זבח פסול ע"ש וא"כ תו לא שייך לומר דלא מהני דמ"מ עבר דניהו דפסול מ"מ עובר ועידי דהוה אזורק דכבר נפסל בשעת שחיטה ודו"ק. שוב ראיתי במהרי"ט שם והעיר גם מהך דהשוחט על חמץ וכתב דבחלוקו מיושב ודבריו צ"ב. ולפמ"ש א"ש ועיין שעה"מ פ"ג מגירושין מ"ש בזה: סי' תס"ג סעיף א' מותר לחרוך וכו' מכאן הקשו התוס' בדף ל"ד על רש"י דסובר מי פירות אין מחמיצין דהיינו שאינו חייב כרת אבל מ"מ מלקות אית ביה והא גבי תרי שבלי אמרינן דמי פירות אין מחמיצין כלל ולפענ"ד נראה דהנה התוס' שם הקשו עוד על ר"ל דס"ל דמגבלה במים והיא כשרה ול"ל מגבלה במים הא אף בלא גיבול הוה מי פירות לבדו והוה נוקשה ואתרבי ללאו כמו שיאור דר"י לדר"י דאמר בדף נ"ג דפסול למנחות. אמנם יש לומר דס"ל לרש"י דע"כ לא אתרבי למנחות נוקשה רק מה שאינו ראוי לאכילה כנוקשה דשיאור דכמו דפסול למצה של פסח כמו כן פסול למנחות אבל נוקשה דחזי כמו מ"פ אינו פסול למנחות לכך פריך שפיר מ"פ אין מחמיצין ומשני דמגבל' במים. עכ"פ יהיה איך שיהיה ר"ל ס"ל דאם מגבלו במים והוה מ"פ עם מים דהוה חימוץ גמור דהרי מרבה מנחת נסכים לחימוץ וא"כ יש לומר דלדידיה מי פירות לבד עכ"פ נוקשה הוה בפסח ורק דאינו חמץ גמור דנחית חד דרגא אבל למאן דסובר עי פירות עם מים אינו רק נוקשה א"כ מ"פ לבדו אף נוקשה לא מקרי וז"ב ומעתה י"ל דדוקא לר"ל לשיטתו דס"ל דמ"פ עם מים הוה חמץ גמור הוא דפירש רש"י כאן דהלש עיסה ביין ושמן מיירי בלא מים ולכך אינו חייב כרת אבל איסורא איכא אבל רבא וכל אמוראי דלקמן דף מ' ס"ל דמ"פ עם מים ג"כ הוה נוקשה בלבד ולא חמץ ולכך במ"פ לבד אף נוקשה לא הוה. ובזה מיושב כל קושית התוס' במנחות דף נ"ז על רש"י. איברא דלפ"ז כיון דר"ל ס"ל דמי פירות לבד ג"כ הוה נוקשה א"כ יתעורר קושית התוס' על ר"ל דל"ל מגבלו במים והא עכ"פ נוקשה הוה ונוקשה פסול למנחות כדאמר בדף נ"ג. אך באמת יש לומר דהרי התוס' הקשו שם דמנ"ל דשיאור פסול למנחות דלמא דוקא לחמץ בפסח דגלי קרא וע"כ י"ל דבאמת ר"ל לא ס"ל דנוקשה אתרבי למנחות ורק דהש"ס שם דמקשה אימא לא תאפה חמץ אלא שאור אף דכתיב מצה אינו לעכב ע"ז שפיר אמר דכיון דשיאור לר"י הוה נוקשה איך אפשר לומר דלא תאפה חמץ מורה דמותר לאפותו נוקשה הא עכ"פ לא הוה מצה ולמצוה מצה מיבעי עכ"פ וגם נוקשה לא חזי לאכילה כלל והיאך אפשר דנוקשה כי האי יוכשר למנחות אבל נוקשה דמי פירות שפיר י"ל דלא פסול במנחות דלא גלי קרא לגבי מנחות אבל בפסח דגלי קרא אף מי פירות לבד ס"ל לר"ל דעכ"פ נוקשה הוה וז"ב לדעתי ובזה ממילא נסתר הוכחת הנוב"י סי' כ"ב שכתב דאם מי פירות עם מים לא הוה רק נוקשה ע"כ דנוקשה דאורייתא דאל"כ לא פסול למנחות כדאמר לענין שיאור דר"מ לדר"מ ע"ש ולפמ"ש י"ל דבאמת שיאור דר"מ לדר"י כיון דלא הוה אף נוקשה לר"י פשיטא דכשר למנחות דבמנחות ל"ל קרא אף לנוקשה גמור כקושית התוס' משא"כ מי פירות עם מים יש לומר כיון דלא משכחת באמת קרא דאשר תקריבו כ"א במי פירות עם מים א"כ ע"כ רביא קרא דבכה"ג הוה נוקשה עכ"פ ופסול למנחות ועיין פ"י כאן בדף ל"ה אבל ר"ל דמרבה ליה לחימוץ וס"ל דהוא חמץ גמור א"כ לדידיה מי פירות לחוד עכ"פ נוקשה הוה וז"ב ומיושב כל קושית התוס' וז"ב ודו"ק. ובזה יש לומר הא דפריך הש"ס בדף ל"ו על ר"ע דסובר דאסור ללוש ביין ושמן מהא דתניא דמתיר והקשה הלח"מ דלישני דמיירי עם מים ולא מקרי מצה עשירה ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ מיירי בלא מים דבמים עכ"פ נוקשה הוה ואיך כשר ללוש בו וע"כ דמיירי בלא מים וסובר דלא מקרי אף נוקשה ושפיר מקשה וז"ב ודו"ק: סי' תס"ד סעיף א' חרדל שנתערב וכו' במשנה מבואר אין נותנין קעס לתוך חרוסת ופירש"י דחרוסת היינו שנותנין לתוך החומץ קמח וכתב הרא"ש