דברי שאול - עדות ביוסף - א כב

החזקה שמחזיק במשך הג' שנים חזקה שלא נתבררה בשעתה דכל משך הג' שנים יכול למחות וא"כ כל השלשה שנים לא הוי חזקה ברורה. ומעתה דברי הרמב"ן ברורים דבאמת החזקה מדשתיק רק דלא נגמרה ולא נתבררה החזקה במשך הג' שנים ולאחר הג' שנים נתברר למפרע שהיה חזקה וכל שלא אכל הג' שנים היה יכול לבא ולמחות ואין ראיה מדשתק דהא כל שלא אכל לא היה צריך למחות וז"ב ומעתה דברי הרמב"ן במלחמות נכונים וזה שכתב דעדות כל שנה הוי עדות שלם דהרי באמת כל דשתיק ראיה שקנה רק דאם היה מוחה תוך ג' שנים לא היה מועיל החזקה וזה שכתב דיש חשש שמא יצא מרשותו והיינו דהוי חזקה שלא נתבררה בשעתה דהא אם ימחה תצא מחזקתה אבל כל שעברו ג' שנים והחזיק בה והוא שתק אז נתברר החזקה מהתחלת שנה הראשונה והוי כל שנה עדות שלם ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא והנה תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י אמר ע"פ דרכי יש להמתיק הדברים דבחזקה אין אנו צריכין שיתהווה פעולה חדשה רק שלא יתקלקל החזקה ולא תשתנה ולא תצא מרשותו אבל בקטנה אנו צריכין הוויה חדשה ע"כ הוי חצי דיבור ודו"ק והמעיין בשטה מקובצת בב"ב ימצא דברי הרמב"ן מבוארים ביותר ושם מבואר ההבדל על דרך זה: והנה לשיטת הרי"ף דלכן לא הוי חצי דבר בחזקה משום דמועיל להחזיר הפירות שאכל עכ"פ ע"ז אמר תלמידי הנ"ל בהא דאמר ע"א אומר אכלה חטים וע"א אומר אכלה שעורים הוי חזקה דבזה לא סגי כשמעידין שנים על שנה אחת והטעם דהרי בהא דאמרו בין חיטי לשערי לאו אדעתייהו דאינשי הקשו הקדמונים דהא הוי כמו זה אומר חבית של יין וזה אומר חבית של שמן וכתב הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ל' דמקרי הכחשה בבדיקות כיון דלענין החזקה אין נ"מ במה הוא מחזיק והדברים ראויין אליו ולפ"ז לענין הפירות שאכל יהי' נ"מ אם היה חטים או שעורים ושוב יהיה דמי ליין ושמן ויתבטל עדותם ושוב מקרי חצי דבר לענין חזקה וז"ב ולכך דייק הרשב"ם שלש שני חזקה שהעידו דוקא על כל השלשה שנים וכ"כ מלשון הרמב"ם פט"ו מטוען ה"ב שכתב שאכל' שני חזקה ויפה כוון: שם אבל אם העידה אחת שראת' שתי שערות בצד ימין עיין כ"מ ולח"מ שהגיהו שצ"ל העיד האחד שראה שתי שערות דבשנים לא צריך לצירוף והנה מה דהקש' הכ"מ דעדות מיוחדת פסול בד"נ ושתי שערות בד"נ שייך לענין עונשין ולענין גיטין וקידושין הנה אין זה ברור וגם בגיטין וקידושין דעת הפוסקים דלענין דרישה וחקירה מדינא שווים לד"מ מיהו יש לומר דכוונת הכ"מ דטעם דעדות מיוחדת דכשר בד"מ הוא משום דמועיל לשבוע' עכ"פ כמ"ש התוס' במכות דף וא"ו ד"ה בד"נ וא"כ בשתי שערות דלא שייך זאת לענין זה הוי כד"נ אמנם בגוף קושית הכ"מ נראה לפענ"ד דכוונת רבינו דמיירי שהעדים מכחישין זא"ז שאומרים שמה שהעידו העדים שראו בימין הוא בשמאל ולא בימין רק כיון דלענין הגדלות אין נ"מ אם אומרים על ימין שהוא שמאל והוי כמו חטי ושערי וכמ"ש הר"ן הנ"ל כיון שלענין החזק' אין נ"מ הוי הכחש' בבדיקות וה"ה כאן ומטעם זה נראה לפענ"ד דבאחד אומר מת ואחד אומר נהרג דעדותן קיימת ועיין אהע"ז סי' י"ז סעיף ט' ובנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"ו: פרק ה הלכה א' שנאמר לא יקום עד אחד באיש עיין בכ"מ ומ"ש בהגהות שם ובהגמ"יי הביא דברי הספרי ע"ש והוא מובא בילקוט פ' שופטים וז"ל הספרי לא יקום ע"א באיש אין לי אלא דיני נפשות דיני ממונות מנין ת"ל לכל עון וכו' ואח"כ כתב אין לי אלא עדות איש לעדות אשה מנין ת"ל לכל עון ולכל חטאת אם סופינו לרבות אשה מה ת"ל איש לעון אינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה דברי ר"י ר' יוסי אומר לעון אינו קם אבל קם הוא לשבוע' והנה מפשטת הלשון משמע שע"א קם באשה להשיא' מדאורייתא שגם ר' יוסי לא חולק על ר"י רק דמר דייק באיש ומר דייק לכל עון וכבר הרחיב בזה הדיבור בשו"ת נוב"י מהד"ק חאהע"ז סי' ל"ג. והנה מה שאמר אם סופינו לרבות אשה מה ת"ל איש ראיה למ"ש התוס' בסוכה דף כ"ח ובב"ק דף ט"ו דבכ"מ דכתיב לשון זכר השוה הכתוב אשה לאיש רק במקום דכתיב בפירוש איש ממעטינן אשה וא"כ כאן דכתיב באיש הו"א דבאשה הוא קם אבל כיון דמרבינן מלכל גם אשה ממילא יקשה למה כתיב איש וע"כ דרש ר' יהודה לעון אינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה. אמכם בגוף הדבר מצאתי בפנ"י בכתובות דף כ"ב במשנה דהאשה שאמר' שם מביא הך ספרי הנ"ל והבין ג"כ שהוא מה"ת והקשה דא"כ למה אמרו אין דבר שבערו' פחות משנים הא מן התורה נאמן ורצה לחדש דדוקא לאיסור אין ע"א נאמן בדבר שבערוה אבל להיתר נאמן. אמנם בריש גיטין הקשה ע"ז דמה פריך שם לבעי תרי הא להיתר ע"א נאמן ומסיק דהך דספרי אינו רק אסמכתא בעלמא אבל בק"א בגיטין שם הן ולאו ורפיא בידיה. ואני אומר אף אם נימא דהספרי דרשא גמורה מ"מ לק"מ דבאמת שאני התם דאינו תורת עדות כלל רק משום גילוי מלתא וכמ"ש הנוב"י בעצמו שם וכבר קדמו בשו"ת תשב"ץ ח"א מסי' ע"ז עד סי' פ"ה דע"א בעצמו שמעיד הוא מה"ת אבל עד מפי עד דיכול לאשתמוטי שאחר אמר לו כן זה אינו רק מדרבנן