דברי שאול - עדות ביוסף - א כא

תובע רק מנה אחד וכפי הזמן שמעיד העד בע"פ והלוה טוען פרעתי קודם הזמן שכתוב בשטר אם נאמן ואפי' לאחר זמן שכתוב בשטר יש ג"כ מקום לספק זה ואף שבשטר בע"א א"י לטעון פרעתי שם אינו מכחישו המלוה אבל כאן הרי הוא מכחישו ואם נאמר דא"י לטעון פרעתי יסתלק קושית הסמ"ע דנ"מ בכה"ג ומיהו העיקר נ"ל דבכה"ג לא שייך אחרנוהו וכתבנוהו ומטעם שכתבתי. אמנם בגוף דברי הרמב"ם אני תמה דבאמת הסמ"ע הקשה בסי' נ"א דהא אפי' לוה בשני עדים נאמן לומר פרעתי וכתב דשאני התם שאין עליו שטר אבל כאן שכתב שטר מסתמא לא הניחו בידו וצ"ע מדוע לא הזכיר דברי הה"מ שם שדחה דברי הרמב"ם בשביל זה. אמנם בלא"ה אני תמה דיכול להכחיש השטר ולטעון לא לויתי ונאמן בשבועה שוב לא שייך שטרך בידי מה בעי וכדאמרו בב"ב דף ע' דכל שיכול לטעון נאנסו לא חשש להניחו בידו וע"ש ברשב"ם ד"ה ולטעמיך וצ"ע: שם הלכה ז אבל אם מעיד ע"א במקצת הנה בענין דבר ולא חצי דבר רבו השיטות והוא ענין מקיף בכמה מקומות והארכתי בזה בתשובה ולא אוכל להעתיק בזה אף אפס קצהו שלא יהי' חצי דבר אך אביא אומר הבא מן החדש על מה שראיתי בשיטה מקובצת ב"ב דף מ' שכתב בישוב קושית הקדמונים למה בשמעידים שלשה כתי עדים על החזקה של שלש שנים כת אחת לשנה מצטרפת ובאחת בגבה ואחת בכריסה אינן מצטרפין וכתב בזה"ל ולי אני תלמידיהם נרא' דגבי שערות שביאתן הוא הגדלות אמרי' ביה חצי דבר אבל בחזקה שאינה אלא לע"א ואינה גוף הקנייה לא אמרי' ביה חצי דבר עכ"ל ביאור הדברים הגיד לי הרב מו"ה אברהם קאמפף נ"י דשאני שערות דשערה אחת אינה סימן שלם ורק שתי שערות עושה סימן גדלות לכך שערה אחת הוי חצי דבר אבל בחזקה אטו החזקה עושה קנין רק דהחזקה הוא למופת שבודאי קנה אותה מדשתיק ולא מיחה א"כ כל שיש עדים על החזקה מבורר הקנין והרי הוא דבר שלם ודפח"ח והוא חידש כן מדעתא דנפשיה ולפענ"ד לזה כוון השיטה מקובצת אמנם במשנה מבואר שלא כדבריו דהרי אמרו בב"ב דף נ"ו אחים ואחד מצטרף עמהם הרי אלו ג' עדיות והן עדות אחת להזמה וקשה למה יועיל עדותן הא הוי ח"ד ואין לומר דמזה ראיה שקנה השדה דזה אינו דאם נחשוב מה שיצא מכלל עדותן מופת על הקניה הרי צריך צירוף כל העדיות והוי קרובים באמצע ואם נחשוב כל כת בפ"ע הו"ל חצי דבר ובשלמא לשיטת הרי"ף והתוס' מחשבינן כל כת בפ"ע כיון שהועיל עדותן לפירי או שראו כל מה שהיו יכולי' לראות שפיר מחשבינן כל כת בפ"ע אבל לשיטתו נצמח עיקר עדות הקניה ע"י קרובים והקרובים פסולים להעיד וגם קשה לדבריו למה יהי' בע"א מעיד על שנה ויש שלש עדים על ג' שנים הו"ל חצי דבר כמ"ש רבינו כאן והרי עכ"פ מהשלשה עדים הוא מופת על הקניה ולמה יהי' ח"ד וצ"ע והנה מהרמב"ן במלחמות בב"ק דף ע' לכאורה משמע כדברי השיטה מקובצת הנ"ל אמנם המעיין היטב ימצא כוונה עמוקה בדבריו ןז"ל הרמב"ן והרוצה לעמוד על העיקר יבא ויסמוך על דברי רש"י ז"ל שפירש דגבי קטנה היינו טעמא דלא מצטרפי משום דכל כת כי מסהדי אקטנה היא דקא מסהדי וכאומר אני קטנה ראיתי' שאין אחת מהן מעידה בגדלותה ולא בהתחלת גדולתה שאף הקטנה שבקטנות אפשר שיהי' לה שערה אחת וכשאתה מעמידה על אותה חזקה שהם מעידים אכתי קטנה היא שאם לא נולד שם דבר אחר אפי' עמדה בשערה זו כל ימיה אכתי קטנה היא אבל גבי עידי חזקה כל אחת מעידה שהוא מחזיק בה כאדם המחזיק בשלו שהוא טוען ואומר לקחתיה ממך ואין אנו צריכין אלא שיהי' הוא אוכל כאדם האוכל בשלו ואלו שמעידין אנו ראינוהו אוכל אותו כאדם האוכל בשלו עדות שלם הוא אע"פ שאנו צריכין לעדים אחרים מפני שאנו אומרים שמא יצאתה מרשותו ולא עמדה בחזקתה אלא אותה שנה מ"מ אם תעמידנה בחזקתה בעדות זו שלו היא שהרי העידו שראו אותו ברשותו של זה ולא יצאתה מרשותו ושלו הוא אם לא נולד שם דבר אחר ויצאתה מרשותו נמצאת עדותו ועדות שני' בדבר אחד והלכך מצטרפין משא"כ בקטנה ודבריו לאחר כל האריכות עדן אינם מפולשי הביאור וגם מ"ש כשמעידין על שנה א' עדות שלם הוא צ"ב דכל שלא היה שלש שנים ארעא בחזקת מרא קמא קיימא והוא גזלן גם מ"ש שחוששנו שמא יצאה מרשותו צ"ב דעדיין לא נכנסה לרשותו ולבאר הדברים נקדים מ"ש הרמב"ן בחידושיו לב"ב בטעם החזקה הוא משום כיון ששתק רגלים לדבר ששלו הוא שקנה אותה אלא שבתוך ג' שנים אמרי' ליה למחזיק אחוי שטרך ואחר ג' שנים כיון דלא מזדהר בשטרא אמרי' מדשתיק מחל וזה רבות בשנים שהקשה אותי אבי מורי הגאון נ"י דלדברי הרמב"ן למה צריך שיחזיק אותה ג' שנים רצופות כשיבאו עדים ויאמרו שזה שלש שנים ראינו שהחזיק שלשה ימים יהי' שלו דהרי שתיק והשטר אינו ראיה דלא מזדהר בשטרא והארכתי בזה במק"א ליישב וכעת אני רואה דהדבר נכון דהנה זה ודאי דלאחר שתיקנו חז"ל דבעי ג' שנים ואמרי' ליה אחוי שטרך א"כ בתוך ג' שנים אף ששתק שנה אחת אם יבא אח"כ וימחה לא יועיל החזקה ולפ"ז הו"ל