דברי שאול - עדות ביוסף - א ריט

לא לשמה קעביד ולפמ"ש אזיל לשיטתי' דס"ל דבעי שימור לשם מצה משום המצוה אבל לפמ"ש דאף דהוא מקרא אבל עכ"פ העיקר הוא מחשש חימוץ וא"כ פשיטא דלא דחינן מ"ע בידים מחשש ספק וז"ב ור וראיה ברורה לזה מהא דאמר בירושלמי דחלה דתגרי נכרים הי' מביאין להם והקשו הא לא מנטרא לשם מצוה וכתבתי בסי' תנ"ג דהיכא דא"א בענין אחר שרי וכתבתי זאת מסברא דנפשאי ות"ל מצאתי עתה רבותינו כתבו זאת הב"ח והט"ז ודמי למי שהיה בתפיסה דכל שא"א בע"א פשיטא דלא דחינן מ"ע בידים בשביל חשש ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל להפר"ח דמטעם מצוה קאתי עלה הדרא קושיא לדוכתה וע"כ נראה העיקר כהט"ז: שם סעיף ג' כל פירורין האחרונים הקשו דהא אמרו בדף ו' אילימא משום פירורין הא לא חשיבי וכו' ולפענ"ד נראה דבאמת צריך להבין ניהו דלא חשיבי הא מכל מקום הם שלו ובמה יצאו מרשותו ולא גרע מאיסורי הנאה דמקרי שלו לדעת כמה מגדולי פוסקים אמנם נראה דהנה האחרונים הקשו למה לי ביטול כלל הא מכי מטי זמן איסורא אייאושי קא מייאש כדאמר בב"ק דף ס"ו וצ"ל דכיון דיאוש אינו מתורת הפקר ויכול לחזור בו לכך לא מועיל ועובר בב"י ולכך בעי הפקר דאסור לחזור כמו בנדר כמבואר בחו"מ סי' רע"ג ולפ"ז בפירורין דלא חשיבי ואינו מקפיד עליהם והש"ס מדמי לה לסופי תאנים דמותרים משום גזל א"כ פשיטא דל"ש שמא יחזור בו וא"כ ממילא שפיר פריך למה לי ביטול הא מכי מטי זמן איסורא אייאושי קא מייאש. ובזה יש לומר הא דמשני שמא ימצא גלוסקא יפה ופריך וכי משכחת לה לבטלה והקשו כלם הא לחמץ ידוע לא מועיל ביטול ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דמתורת ביטול ל"מ והיינו דלא אמרה תורה לבטל רק בחמץ שא"י אבל בחמץ ידוע מצותו בשריפה וכמ"ש בטעמו אבל עכ"פ כל שמבטלו עכ"פ נתייאש ממנו ושפיר מועיל ול"ש שמא יחזור דהא באמת ביטלו רק שהביטול לא מועיל לחמץ ידוע אבל עכ"פ לא חזר בו וגם אסור לחזור בו דביטול מתורת הפקר והפקר אסור לחזור וע"ז אמר דלמא משכח לה לאחר זמן איסורו והיינו דבזה אסור משום דבזה ל"מ הפקרו ויש להאריך בזה ומעתה נחזור לנ"ד דניהו דפירורין לא חשיבי אבל עכ"פ שלו מקרי ולא שייך כיון דמטא זמן איסורו דכעת הם לא נתחמצו עדיין וא"ל דכשיתחמצו נתייאש מהם דזה אינו דבאמת הם פירורין ולא חשבו כלל והיאך שייך יאוש בגווייהו וגם מה מועיל יאוש לאחר זמן איסורו וכמו דהפקר לא מועיל מכ"ש יאוש וז"ב: סי' תס"א סעיף ג' עד שאין חוטין נמשכין ממנה וכו'. עשמע הא פחות מכן אין יוצאין בו דאינו מצה אבל גם חמץ לא הוה וכמ"ש הב"ח. ולפ"ז יש להבין הא דאמר רבא בדף ל"ז וכן לחמי תודה פשיטא הכא לחם כתיב וכו' ומאי קושיא דלמא דוקא אתי לאשמעינן דבפחות מכן לא מקרי לחם מצה ואינו יוצא במנחות דשם אתרבי גם נוקשה ויש חשש חימוץ משא"כ לענין מצה למ"ד נוקשה מדרבנן ופשיטא דבפחות מכן אינו חמץ גמור רק נוקשה ואינו חמץ עכ"פ. אמנם נראה דכיון דרש"י כתב דקרמו פניה דתנן במנחות כה"ג בעינן. ומעתה אם לא נקרמו פניה בפחות בלא"ה פסול דאנן קרימת פנים בעינן וע"כ דאתי לאשמעינן דבכה"ג שנמשכו החוטין מקרי קרימת פנים וע"ז שפיר הקשה פשיטא אמנם אי קשיא הא קשיא דמאי פריך פשיטא ודלמא בכה"ג שחוטין פורכין ממנה אינו קרימת פנים מכל צד רק מצד אחד וא"כ לענין מצה שפיר יוצא דגם בכה"ג אינו מחמיץ ומקרי לחם עצה אבל לענין לחמי תודה דבעינן קרימת פנים מכל צד כדאמרו בירושלמי לענין לחם הפנים הובא בתוס' בשבת דף י"ט לא מקרי לחם בכה"ג והיא קושיא גדולה. אמנם נראה דע"כ לא קאמר בירושלמי רק בלחה"פ שהיה בדפוס וכמ"ש הרב בעל אבהע"ז סי' רנ"ו באורך אבל בלחמי תודה דלא הי' בדפוס די בקרימה מצד אחד. ובזה מדוקדק מה דנקט רבא לחמי תודה דוקא ולא לחם הפנים והנה דו"ז הקשה דלפ"ז מאי פריך הש"ס במנחות דף צ"ה ואפייתן בפנים ואינו דוחה שבת ואפסלא בלינה ומאי קושיא דלמא מיירי שכבר נקרם פניה מצד אחד מע"ש ולענין שבת מותר לאפותה אח"כ דכבר נאפה ולחם הפנים לא מקרי עד שנקרמו פניה כלה ע"ש ולפענ"ד נראה כיון דנחשב אפייה לענין לחם הפנים אסור לאפותו בשבת ומחשב אפייה וכדאמרו מגו דהוה דופן לסוכה וכו' ובזה מיושב מה דמשני במקום זריזין ופירש"י שלא תחמיץ והקשו שתי הלחם מאי איכא למימר ולפמ"ש אתי שפיר דבשתי הלחם לא קשה כלל דמשכחת לה בכה"ג וז"ב ודו"ק. סי' תס"ב סעיף א' מי פירות וכו' בשו"ת נוב"י סי' ק"ב כתב דאם נוקשה דרבנן ע"כ מי פירות עם מים חמץ גמור דאל"כ הא אמרו במנחות דף נ"ז דמנחת נסכים לחימוץ אתרבי משום דהי' מי פירות עם מים והרי בדף נ"ג אמרינן דשיאור דר"מ לר"י מצה מעליא היא משום דלא לקי עלה אלמא דאי נוקשה דרבנן לענין חמץ גם לענין נסכים לא מקרי חמץ. ולפענ"ד נראה דאין מזה ראיה דבאמת יש לומר אף דלענין חמץ מי פירות עם מים לא מקרי חמץ היינו משום דבחמץ עיקר הקפידא שלא יתחמץ דהרי אינו מצוה לאכול מצה בכל הלילות רק שלא יאכל חמץ וכיון שכן כל שלא נתחמץ במים לבדו רק עם מ"פ ואינו חמץ גמור שפיר יש לומר