דברי שאול - עדות ביוסף - א ריח

הואיל שיעבור עליו בב"י כיון דמחוסר מעשה וכמו חמצו של נכרים דאינו עובר על ב"י, וכן בשל הקדש רק דפליגי דר"א ס"ל הואיל וחזי ליה מותר לאפותו ור"י סבר לא אמרינן הואיל. והדבר תמוה דכבר כתבו התוס' בדף מ"ו ע"ב דכל היכא שיש לעשות בלא הואיל טפי עדיף ולכך קורא שם אח"כ ורק לאפות צריך שלא יעבור על ב"י וכאן שאינו עובר על ב"י למה יאפה בחנם ומנ"ל דר"י לא ס"ל הואיל וכבר נתקשה בזה דו"ז הגאון נ"י כאן בשם גדול אחד. ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דאינו עובר על ב"י לפי שמחוסר מעשה אבל עכ"פ עובר על עשה דתשביתו דהא בידו לעשות המעשה ולזכות בו ולבערו וא"כ לכך אופה לר"א אבל לר"י דלא ס"ל הואיל כלל ואסור לאפותו משום דלא מקרי שלו פשיטא דאינו מצווה לקיים תשביתו בדבר שאינו שלו לגמרי וז"ב: ובר"א יש ליישב דהנה התוס' כתבו דגם ר"א ור"י מודים לב"ב דהטלה לצונן שפיר דמי ע"ש והדבר תמוה דא"כ לר"י למה מניחה עד שתחמיץ ומפסיד לכהן מוטב שיטילה בצונן. וצ"ל דהוא מוקצה דאינה ראויה ואסור לטלטלה לכך מניחה בלא הטלה ועיין בצל"ח שכ"כ בהדיא ולפ"ז אם נימא הואיל וכל חדא חזי ליה א"כ פשיטא דל"ש מוקצה בגווייהו ושוב יקשה לר"י אמאי לא יטילה בצונן עכ"פ וע"כ דלית ליה הואיל כלל ואיכא חדא דלא חזיא ליה והוא מוקצה ואסור לטלטל והא דלר"א אופה אותה והא לדידיה שייך הואיל ואינו מוקצה וא"כ יטילה בצונן כבר כתבו התוס' דלר"א אפייה עדיף דבצונן מכל מקום שייך קצת חשש חימוץ ובלא"ה י"ל כיון דעכ"פ גם בצונן לא נמלט מהואיל דאל"כ אסור לטלטולי ומוטב שנאפה אותו בשביל הואיל וז"ב ודו"ק כי נכון הוא מאד ועמ"ש לעיל על מ"ש הרש"ל בתשובה סי' נ"ח ודחיתי ראייתו וכעת נראה לי ראיה דלא כרש"ל מהא דאמרו בפסחים דף ל"ג ומנחות בדף ע"ח דקרא אתי שלא יקח פרוס וכ"כ הרמב"ם פ"ט ממעה"ק הכ"ב אלמא דאי לאו קרא היה יכול ליקח פרוס והתם חלה קריה רחמנא ודו"ק: סי' תנ"ח סעיף א' עד אחר שש שעות. נראה לפענ"ד לפי שחשו שמא יתערב איזה דבר ויבטל קודם הפסח ויהיה חוזר וניעור בפסח ולכך יש ללוש אחר שש דאז בודאי יזהרו שלא יהיה שום חשש כלל ועיין בטור כאן ובסי' ת"ל במ"א מ"ש בשם רש"ל ובח"י שם ותראה שזה חשש נכון ובזה מיושב מה שהביאו הקדמונים הובא בטור כאן ראיה דמותר מחלות תודה דיוצא בהן והרי נאפה קודם וכמ"ש הפר"ח דבי"ד אין מביאין כלל חלות תודה מפני החמץ שבהם ולפמ"ש אתי שפיר כיון דחלות תודה בעצמן אסיר לערב בהם שום חימוץ א"כ נזהר בהם יפה ואף קודם הפסח מותר וז"ב. ובזה יש ליישב מ"ש הרב פר"ח ראיה מהא דמצת כותים מותרת ומסתמא לא נאפו אחר חצות ולפמ"ש אתי שפיר דהכותים לא דרשו דרשות חז"ל ולדידהו אפשר דלא ס"ל דרשת חז"ל דבטל ברוב כיון דלא כתוב מפורש ונזהרו שלא יתערב שום חמץ וגם ע"כ עומד עליהם ישראל וראה שלא יתערב שום דבר חימוץ ולכך מותר וז"ב: סי' תנ"ט שלא יתקבצו וכו' הקשה המג"א דמה בכך שיתקבצו הא הוא שופכם ומפקירם ע"ש ולכאורה הא הפקר בלב אינו מועיל ורק משום דחמץ בלא"ה אינו ברשותו וכאן שלא נתחמץ עדיין אפשר דאינו מועיל. ואולי דכיון ששופך לאיבוד מועיל אף בכה"ג. אמנם קשה במ"ש ס"ק י"ג דיבטל קודם שתחמיץ ואפשר דכיון שרואה שיתחמץ בודאי לכך מותר וכמ"ש בסי' תמ"ד. סי' ת"ס ס"א אין לשין מצת מצוה וכו' עיין בט"ז ס"ק א' שכתב דהך שימור משעת קצירה היא רק משום חשש חימוץ ולכך כל שישראל עומד ע"ג ורואהו שרי ודו"ז הגאון נ"י השיג עליו דלהרי"ף בעי שימור משעת קצירה מקרא דושמרתם את המצות והיינו מטעם מצה של מצוה ולא מחשש חימוץ ע"ש. וכפי הנראה מהפר"ח לקח זאת וגם הפר"ח האריך בזה. ולפענ"ד העיקר כהט"ז דאף דנפיק מקרא דבעי שימור לשם צה אבל כוונת התירה לא היתה רק מחשש חימוץ וראיה ברורה לזה מהא דאמר רבא בדף מ' מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות אי לא דבעי לתיתה שימור למאי ואמאי לא קאמר דבעי שימור לשם עצה ועיקר הא דנפיק שימור מקרא הוא מקרא דושמרתם את המצות וע"כ דעיקר שימור דקרא דבעי לשם מצוה הוא בשביל חשש חימוץ וז"ב וכן מבואר בהדיא בתוס' ד"ה כי שהקשו דבעי לתיתה ודלמא שימור מתחלתו ועד סופו בעי וכתבו דעיקר שימור מחשש חימוץ הוא ע"ש הרי מבואר כע"ש וכן מבואר מלשון רש"י דף ל"ח שכתב כל שימור שאתה משמרו שלא תחמיץ התכוין לשם מצה של מצוה הרי מבואר כמ"ש וז"ב. וע"כ נלפענ"ד העיקר כהט"ז. ובזה נראה הא דהביא הרש"ל בשם הג"ה שאחד לא היה אוכל מצה בליל פסח שלא הי' לו כ"א מה שעכו"ם אפאו ותמהו הב"ח והט"ז דאמאי לא אכלו כדי לקיים מ"ע דאורייתא ואזלו לשיטתם דס"ל דהחשש הוא משום חימוץ וכיון דאינו רק חששא בעלמא פשיטא דלא נעקור מ"ע בידים בשביל חשש ספק בעלמא דהרי המצה לפנינו נעשה כתיקונה שהעכו"ם רצו לעשות כדינו בפניו והפר"ח תמה על הב"ח דמצת מצוה בעי שימור מן התורה ועכו"ם