דברי שאול - עדות ביוסף - א רטז

הקשה דעכ"פ מדלעסי' קניא כדאמר בכתובות דף ל' וא"כ הוה כשינוי גמור וקנאו בשינוי, אח"כ כשבלעו מידי דהוה אם גזל קמח ועשאו מצה. והנה שאלה גדולה שאל אמנם לפענ"ד נראה לפמ"ש בסי' ש"ך דאינו נקרא שינוי רק בנשתנה שמו מחמת השינוי והוא מהטור ועיין בש"ך שם ולפ"ז כאן דנקרא שמו מקודם לחם ואח"כ לחם פשיטא דלא קני בלעיסה ומה דאמרו בכתובות שם דקני בלעיסה היינו להתחיייב באחריות אבל להיות שלו להיות נקרא מצתכם פשיטא דל"ק והיינו דלא נקט בלע בהלכות גניבה וגזילה דקנאו בשינוי דלעיסה וז"ב לדעתי. ובלא"ה לפמ"ש בסי' שנ"ד ס"ה וס"ס שס"ב דאין שמין שברים לגנב ולגזלן ואם רצו הבעלים צריך להחזירם בע"כ כמ"ש שם ה"ה והלח"מ וא"כ כיון שאם ירצו הבעלים צריך להחזיר להם אחר הלעיסה וישלם הפחת וא"כ קנאו עדיין להיות מקרי שלו עד אחר שבא לבית הבליעה ובמקום שאי אפשר לאהדורי וא"כ שוב לא יצא וז"ב מאד ועיין בלח"מ שם והנה הקצה"ח בסי' ש"ס הקשה דא"כ מה פריך הש"ס בגיטין דף נ"ג דאם היזק שאינו ניכר שמיה היזק אמאי בגזל חמץ אומר הש"ל והא שמיה היזק והקשה ניהו דשמיה היזק אכתי לא קנאו דמקודם נקרא לחם ועכשיו לחם ולא מקרי שינוי כל ששמו עליו ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה המג"א בסי' ת"מ כתב דלא מקרי נהנה בא"ה דהרי קי"ל דיכול לומר הש"ל והקשה בהג"ה שם בשם מוהרנ"ש דאין מזה ראיה דש"ה דאם נימא דהגזלן צריך לתת לו דמים בעדו א"כ יהנה הנגזל מחמץ בפסח ע"ש ולפ"ז הרי קי"ל דעכו"ם שנסך ליין חייב לשלם מ"ט משום דלאו דמי יין נסך קא שקיל רק דמי היזיקו כמ"ש הר"ן ולפ"ז אם שמיה היזק א"כ הנגזל נוטל דמי היזיקו ואמאי יוכל לומר הש"ל דניהו דל"ש שינוי אבל עכ"פ כיון דשמיה היזק הוא נוטל דמי היזיקו ושפיר מקשה הש"ס שם בגיטין ודו"ק ויש ליישב בזה קושית התוס' שם ודו"ק. והנה בגוף קושית המק"ח הנ"ל הדבר מבואר בחידושי ריטב"א לסוכה דף ל"ה דבמצה אינו פסול משום גזל ולא משום מה"ב משום דקנאו בלעיסה שלא כדברי הגאון הנ"ל אבל בשטמ"ק לכתובות בדף ל"א גבי אי בעי גחין ואכיל האריך המוהרב"א להוכיח מרש"י דע"י לעיסה ל"ש קנין דיהיה מקרי שלו דלא מצינו קנין שיהיה קונה בפיו ע"ש באורך שדייק כן מרש"י וא"כ הן נסתר מחמתו דברי המק"ח ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הפ"י בפסחים דף כ"ט על התוס' דהוה מצי לאקשויי בפשיטות דכיון דלעסיה ישראל קני בשינוי והוה שלו וכדאמרו בכתובות דף ל' ולפמ"ש אין ראיה משם דשם אינו חייב דק מתורת מזיק לא שקנאו שיהיה מקרי שלו. ובגוף קושית התוס' שם יש ליישב דבאמת אין קנין באיסורי הנאה ול"ש דקני ליה דא"ה שלו לא מקרי שלו ומכ"ש שאינו יכול לקנות א"ה וכבר הקשו על הרמב"ם שכתב קנה חמץ בפסח דהיאך יכול לקנות ע"ש וכבר כתבתי בזה כמה פעמים וא"כ אפשר לומר דבאמת לא מועיל קנין כלל ורק דז"א דשם דס"ד דחמץ של אחרים מותר א"כ שייך קנין דלאו איסורי הנאה נינהו. ולפ"ז מיושב קושית התוס' דאם נימא דקני ליה והוה של ישראל שוב אסור בהנאה ולא מצי קני ליה דהוה איסורי הנאה ולכך באמת לא קני ליה ולכך מותר לאכול של אחרים ואפשר דסברת התוס' היא דהקנין בא מתחלה כשהיה של עכו"ם ואז מותר וכמ"ש הר"ן בע"ז גבי גזירה דלמא מגב' לה ע"ש: סי' תנ"ה ס"א להשים בו ברזל כתב הד"מ דאין ליקח בכלי נחשת שמחמם עפר"ח שכתב סמך לזה מחולין ע"ש ועיין ביו"ד סי' ס"ח מ"ש הש"ך שם בשם רי"ו לענין בלוע ועיין בב"י שהאריך לדחות דברי המזרחי דאדרבא במצת מצוה יש לחוש טפי שמא נלוש במים שלא לנו ותמוה טובא דא"כ יקשה במ"ש התוס' בגיטין דף ה' דלכך יוצא במצת כותי דמיירי דאין לכותי מצה אחרת ואכתי קשה דלמא לש במים שלא לנו וכמ"ש הר"ן לענין בציקות של נכרים וצ"ל דבדיעבד אף אם עבר ולש מותר: שם סעיף ד' שנתבטל חד בתרי. האחרונים כתבו דבבציר מהכי סגי רק שיהיה רוב וכ"נ מהג"מ וסמ"ג כמ"ש המג"א והפר"ח. ולפענ"ד שאני ביטול האיסורים דמאחרי רבים להטות נפקא לן וכל שהיה אחד יותר סגי כמו בסנהדרין משא"כ כאן דלאו מתורת ביטול אנו דנין דא"כ היה אסור לבטל לכתחלה רק כשנתערב במים שלנו נעשו צוננין ע"ש ודבריו מוכרחין דהיאך שייך ביטול ברוב הא בעי ששים עכ"פ מדרבנן ולפ"ז אפשר דדוקא חד בתרי בעי וז"ב: סי' תנ"ו ס"א והמדה מחוקה ולא גדושה. כ"כ המרדכי בשם ראבי"ה ולמדה מכה"ג שהיתה גודשה בתוכה ועיין פר"ח שהאריך בזה. ולפענ"ד יש להוסיף על דבריו הא דלמדו מכה"ג שנדחק שם דהרי הר"ש הובא בתוס' חולין דף כ"ח כתב דהיכא דאין כאן רק ספק אחד להתיר ושני ספיקות לאיסור בכה"ג אמרינן דאי אפשר לצמצם. ולפ"ז בכל המדות שפיר היה מותר להוסיף וא"כ יש כאן שני ספיקות להיתר חדא דלמא יותר ודלמא שוות ממש ורק חד צד שמא פחות ושפיר יש לצמצם אבל בכה"ג דכיון דכתיב מחציתה בבוקר ומחציתה בערב וא"כ אם יוסיף מעט בבוקר או יפחות מעט אסור וליכא רק חד צד שוה בשוה ממש ובזה שפיר אי אפשר לצמצם ולכך אסור