דברי שאול - עדות ביוסף - א רטו

דהרי בדף ל"ח אמר גבי חלות תודה הטעם משום דכתיב ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצאה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח ושם מעכב וה"ה בזה ע"ש ולפענ"ד דאין משם ראיה דהנה הר"ן כתב גבי תקיעות דאם נתכוין לשם תקיעה אחרת גרע מאם נתכוין לרשות דבת מינא מחריב בה שאב"מ לא מחריב בה וה"ה בזה ניהו דאם לא נתכוין לשם שימור לא אכפת לן אבל כל היכא דמתכוין לשם שימור למצוה אחרת גרע וא"כ בחלות תודה דמתכוין לסם מצוה אחרת גרע וז"ב: ובזה מיושב גם מה שהקשה בסי' תנ"ד על עיסת הרועים דאמאי יהיה כשר באם נתכוין לשם מאכל כלבים דהרי לא נשמר לשם מצה והרי חלות תודה פסול ולפע"ש אתי שפיר דשאני חלות תודה דמתכוין לסם מצוה אחרת משא"כ בעיסת כלבים וז"ב ובזה ממילא אדרבא משם ראיה דלא בעי שימור רק לכתחלה דאל"כ יקשה אמאי באמת כשר לשם מאכל כלבים והא עכ"פ לא נשתמר לשם אדם כלל וכקושית הפר"ח וע"כ דאינו מעכב: שם ס"ה האידנא אסור ללתות בין חטים בין שעורים. הרא"ה והר"ן נחלקו אי חטים גרועי או שעורים וכבר כתבתי בזה. וכעת מצאתי במנחות דף ע' בהא דאמרו שם לענין חמץ פירש"י דאף חטים מתחמצין כששראן במים ומשמע דחטים קיל משעורים דהרי תבואה פירש"י דהיינו חטים וא"כ מבואר דחיטים קיל משעורים ועכ"פ ברש"י משמע כן: שם סעיף ה' האידנא אסור ללתות דעת הרא"ה הובא בר"ן דבחטין אסור ללתות ואף בלא נתבקעו אסורין דאין אנו בקיאין בביקוע גבי חטים והקשה דו"ז הגאון נ"י דא"כ מאי פריך בדף מ' שעורים אין חטין לא ומאי קושיא דלמא אדרבא רבותא קמ"ל דכ"ש חיטים דאינו ניכר הביקוע. ולא זכיתי להבין דזה באמת תירוצו של הש"ס לא מבעיא חטים כיון דאית ביה ציריא והיינו דלא ניכר הביקוע בהן שוב ראיתי בר"ן עצמו דהרא"ה פירש כן בהש"ס ומכאן יצא לו ונהניתי וז"פ. ובזה י"ל הא דרבא התיר בלתיתה מהא דיוצאין בפת נקייה ואי אפשר לנקייה בלא לתיתה והקשו הפ"י והצל"ח הא גם בשעורים דאסור אם לא נתבקעו מותרות וא"כ לוקי דשם מיירי בלא נתבקעו. ולפמ"ש אתי שפיר דרבא לשיטתו דס"ל דחיטי אסור אף בלא ביקוע א"כ שפיר הקשה ורבא קאי על חטים כמ"ש הפ"י והנה רבא אמר מצוה ללתות והקשה המהרש"א דהא כ"ז אמר בשם שמואל דחיטי מנחות אין לותתין אף דזריזין הם ומכ"ש במצתות. ולפענ"ד ל"ק דשאני כאן דהתורה אמרה ושמרתם ואי לא דבעי לתיתה שימור למאי וא"כ התירה עכ"פ ללתות והיאך נגזור שלא ללתות משא"כ מנחות ובזה נבין גם פסקי הרמב"ם דבמנחות פסק שאין לותתין וכאן פסק דמותר ללתות ולפמ"ש אתי שפיר דהרי התורה אמרה ושמרתם ובפרט דאינו רק חשש דרבנן כמו שנראה מרבינו בפ"ה ממצה הלכה ו' ועיין בלח"ע ובזה מדוקדק שם לשון רבינו ומקושרים דבריו יפה ע"ש ותמצא. ובזה מיושב קושית התוס' ד"ה כי שהקשו דמנ"ל דבעי לתיתה ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דעכ"פ מותר ללתות דאל"כ א"א פת נקיה כדאמר לעיל וא"כ אי לאו דבעי לתיתה למצוה היה אסור כמו דאין לותתין מנחות וע"כ דמצוה איכא ושפיר לא אסרו בזה וז"ב: והנה עוד הקשו הנוב"י במהד"ת ודו"ז הגאון נ"י דלשיטת הרא"ה מאי פריך הש"ס בדף ל"ו ממנחת שעורין דשאני שעורין מחיטין דחיטין אסור אף בלא נתבקעו משא"כ עומר דבא מן השעורין ולפענ"ד נראה דע"כ לא אסר הרא"ה בחיטין אף בלא ביקוע משום דלא ניכר רק לדידן דקיי"ל כמר עוקבא דאף בלא נתבקעו רק כשנותנין אותן ע"פ חביות והן מתבקעות אסור א"כ חיישינן בחיטי דשמא לא יוכר הביקוע שהי' מתבקע עפ"י חביות משום דקשים הם ובאמת הי' מתבקעים אבל לשמואל דס"ל נתבקעו ממש וא"כ פשיטא דבחיטין ג"כ שלא נתבקעו מותרות דעכ"פ לא נתבקעו ואף דראויים להתבקע מה בכך הא מכל מקום לא נתבקעו וז"ב ופשוט והנה המק"ח הקשה מהא דאמרו בירושלמי דאכלו ממה שתגרי נכרים הביאו והרי לא נשמר מעת קצירה. ולפענ"ד דאין ראיה דהיכא דאי אפשר בענין אחר ואינו רק חשש בעלמא פשיטא דלא נדחה בשביל זה העשה דמצות וכעין זה כתב המזרחי הובא בב"י סי' תנ"ה לענין מים שלא לנו וכאן לא שייך גזירה משום כזית שני דשאר מצה שאינו לסם מצוה פשיטא דלא בעי שימור ותדע דהרי יקשה בהא דמקשה בירושלמי דליתי עשה ולדחי ל"ת דחדש ומאי קושיא הא עכ"פ לא היה משומר ואם נימא דבעי שימור לעיכוב א"כ ל"ש עשה דמצה דכל דלא היה משומר אין כאן קיום המצוה כלל וע"כ דלא מעכב וז"ב ומיהו בלא"ה יש ליישב דבאמת הקשו כלם דהא באותו שעה גם קדלי דחזירי הותר להם וכתבו האחרונים דלענין קיום המצוה לא הותר להם לקיים בענין מאכל איסור ע"ש ולפ"ז שפיר הקשה דמענ"פ לדחי דאם הוא משומר שפיר דחי ואם אינו משומר שוב ליכא איסור דאין כאן קיום מצוה ושוב הותר קדלי דחזירי וכ"ז לפלפולא ומחוורתא כמ"ש דאינו מעכב המצוה עי"ז. סי' תנ"ד ס"ר במצה גדולה. הטעם כתב הרא"ש דיליף ממצתכם דמע"ש והנה שארי במקיח