דברי שאול - עדות ביוסף - א ריא

כשנתן לו מעות מסתמא להוציאם נתן מדהקדים לו וכעין מ"ש התוס' בב"מ דף מ"ג בנתן לו מעות קודם שיצא השער אלא שכתבתי שיש לומר דנתן לו להיות עומד במי שפרע אבל כאן דאינו קונה כלל בגוי המעות א"כ למה נתן לו ע"כ להוציאם ובזה מיושב מה שהקשה בשו"ת נטע שעשועים בחיו"ד סי' כ' מהא דפריך בב"מ מספר ואמאי לא נימא כיון דהקדים לו המעות להוציאם נתן ומעל ולפמ"ש אתי שפיר דשם יש לומר דנתן לו שיהיה עומד במי שפרע או שיוכל להסתפר כל זמן שירצה וכמ"ש לעיל וז"ב. והנה הט"ז חידש שם בס"ק ח' דאף דבעכו"ם מעות אינן קונות מ"מ כיון דישראל מישראל במעות ה"ה ישראל מעכו"ם וכמ"ש בחו"מ סי' קכ"ו דאם בישראל מועיל מעמ"ש מכ"ש בעכו"ם ודבריו תמוהין כמו שתמה אא"ז בעל שער אפרים סי' ע"ט בחלק יו"ד דהדבר מבואר ברא"ש פ"ב דבכורות ובכל הפוסקים ביו"ד סי' ש"ך דאין חילוק בזה דכמו שהעכו"ם מישראל א"ק במעות ה"ה הישראל מעכו"ם כיון דהתורה ריבתה שתי קנינים אחד לעכו"ם ואחד לישראל ול"ד למעמ"ש דהוא תקנת חז"ל ע"ש שהאריך. והנני יוסיף להפליא דכן מבואר בהדיא בש"ס דהרי מקשה שם דאי ס"ד משיכה בנכרי קינה אמאי יחזיר ומשמע הא מעות קונות א"ש ואמאי הא אם מעות קונות בעכו"ם א"כ בישראל משיכה קונה וא"כ אמאי יחזור תא גם בעכו"ם קונה במשיכה כיון דמישראל קינה במשיכה וכסברת הט"ז והיא קושיא גדולה לדבריו וכדי ליישב שלא יהי' דברי הט"ז תמוהין מדברי הש"ס יש לומר דקושית הש"ס אזלא דאם נימא דמעות קונות היינו דבאמת בישראל מעות קונות ובעכו"ם ג"כ מעות קונות ולעמיתך ידרוש לענין אונאה וכשיטת רבינו חיים בתוס' ב"מ דף מ"ח וא"כ שפיר יחזור במשך אבל אם משיכה קונה בעכו"ם קשה אמאי יחזיר: ובזה יש ליישב קושית התוס' שם ד"ה ואי דא"כ אי מעות קונות אמאי בעי משיכה ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דאם גם בעכו"ם מעות קונית פשיטא דכיון דחז"ל הפקיעו הקנין בישראל מכ"ש בעכו"ם ולכך בעי משיכה. והא דפריך בבכורות דף י"ג ואי ס"ד מעות קונות משך למה לי היינו דשם קאי כל הסוגיא אליבא דר"ל דס"ל לעמיתך במשיכה ולעכו"ם בכסף וא"כ לדידיה דמשיכה קונה בישראל שפיר פריך אם מעכו"ם קונה במעות ל"ל משך והיינו דקנה במעות. איברא דאכתי צריך להבין ניהו נמי דמעות אינן קונות בעכו"ם א"כ ממילא בישראל קני ואכתי ל"ל משך אך זה אינו די"ל כר"י ובישראל ועכו"ם קונה במעות ולעמיתך דריש לענין אונאה וכמ"ש לע"ל וחז"ל הפקיעו הקנין ולא קנה עד דמשך ורק לר"ל פריך ומיושב קושית התוס' כאן בע"ז ובבכורות שם ודו"ק ובזה יש לומר הא דמשני בבכורות שם בקיבל עליו לדון בדיני ישראל ותמה הקצה"ח דאיך יועיל קנין בדבר שאינו קנין ולפמ"ש אתי שפיר די"ל דקיבל קנין מועיל לענין זה שלא יקנה במעות כמו אם היה בישראל מעות קונות חז"ל תקנו שלא יקנה משום הגזירה וה"ה בקיבל מעות לבדו א"ק דבלא קיבל חז"ל לא תקנו בנכרי התקנה ובישראל משיכה קונה לר"ל אבל כיון דקיבל עליו אפשר דגם לעכו"ם שייך תקנה זו. ובזה י"ל מה שהקשו האחרונים דאמאי לא משני גם בע"ז בקיבל עליו. ולפמ"ש אתי שפיר ואכ"מ איברא דאכתי יקשה לסברת הט"ז בהא דפריך הש"ס בפסחים דף ל"א אבל נכרי שהלוה את ישראל לאחר הפסח דברי הכל עובר והא איפכא מיבעיא ליה וכו' ומאי קושיא דהרי הח"י כתב בסי' סמ"א דלכך צריך הרהינו אצלו דאל"כ אינו קונה בעכו"ם בכסף בלבד ע"ש ולפ"ז להס"ד דלא מוקי בהרהינו א"כ בשלמא ישראל שהלוה לנכרי שפיר עובר למ"ד למפרע הוא גובה דישראל קונה גם מעכו"ם בכסף בלבד אבל נכרי שהלוה לישראל דלא קני בכסף שפיר הישראל עובר והיא קושיא נפלאה וצ"ל דקושית הש"ס היא לרבא דס"ל כר"ל דמשיכה בישראל קונה ובעכו"ם מעות קונות וא"כ שפיר מקשה דלדידיה מהראוי שלא לעבור ובזה מיושב הא דמוקי בשהרהינו אצלו והקשו בתוס' דאכתי קשה לאביי ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דלאביי בלא"ה ל"ק וכמ"ש ודו"ק ואכ"מ להאריך בסוגיא ועיין בכורות י"ג דאביי מפרש אליבא דר"ל אבל אפשר דליה לא ס"ל אמנם אם כי טרחתי ליישב דברי הט"ז שלא יהיו תמוהין מן הש"ס אבל פשטת לשון הש"ס מורה שלא כדבריו וכמ"ש ובפוסקים מבואר בהדיא להיפך וכמ"ש אא"ז בעל שער אפרים שם אמנם זה נראה לי דבר ברור דבחליפין אף אם נימא כדעת המהרשד"ם והש"ך בסי' קכ"ג בחו"מ דעכו"ם אינו קונה בחליפין מ"מ ישראל מעכו"ם ודאי קונה בחליפין משום דבזה שייך שפיר סברת הט"ז דהשתא מישראל קני מעכו"ם לא כ"ש ובזה לא שייך מ"ש השע"א דשאני בזה דהתורה גלתה דבישראל קני בחדא ובעכו"ם בחדא דהרי קנין חליפין הוא קנין חצוני מה דל"ש בהך קנינים וכמ"ש התוס' בבכורות דף י"ז וא"כ בזה שפיר יש לומר דישראל מעכו"ם קינה בחליפין לבד וז"ב. ובזה י"ל קושית התוס' בקידושין דף ג' ד"ה ואשה שהקשו דאיך ס"ד למילף משדה עפרון דקניא בחליפין באשה הא שדה עפרון גופא לא נקנה בחליפין דנכרי היה ומכאן הוציא ר"ת דגם בנכרי חליפין קונה ויקשה לשיטת הש"ך והמהרשד"ם דס"ל דא"ק מה יתרצו בזה והש"ך לא