דברי שאול - עדות ביוסף - א כ

לאשמועי' דלא בעינן עדות שאי"ל דמהך דריב"ק לא שמענו זאת וגם מ"ש לחלק בין קרקעו' למטלטלין ר"י אמר להיפך ע"ש בש"ס. אמנם בגוף קושית הנוב"י אני אומר דלק"מ דהנה זה ודאי דע"א אינו בגדר הזמה כלל כמ"ש הרמב"ן במלחמו' בסנהדרין דף פ"ו בסוגי' דעידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו וכ"כ בנוב"י שם וע' קצה"ח סי' ל"ח ס"ק ה' ובתשוב' בענין דבר ולא חצי דבר הארכתי בזה ולפ"ז אני אומר דכיון דכשב' לענין שבועה התור' האמינתו כשנים א"כ אף שנצטרף אח"כ לממון לא אכפת לן בעדי' שאי"ל דעיקר הא דבעינן עדות שאי"ל הוא משום דהתור' חששה שלא ישקרו אם לא יוכלו להזימם ועיין רש"י ב"ק דף ע"ה ע"ב וא"כ כל שלשעתו הי' נאמן ול"צ הזמה לא גרע ממ"ש רבינו דאיסור בע"א הוחזק אף שבא אח"כ למלקות ולמיתה ונאמן לחייב ממון בצירוף השני איבר' הא דאמרו במכות דף ג' עד זומם משלם לפי חלקו ורצה הש"ס לאוקמי כגון דאיתזם חד מינייהו ופריך הש"ס מי משלם והא תניא אין העד משלם ממון עד שיזומו שניהם ומה קושי' הא יש לומר דעד כאן לא אמרו שצריך להזים שניהם רק שהעידו כאחד אבל כאן כשהראשון אינו בגדר הזמה ממילא צריך השני לשלם לפי חלקו. אמנם נראה דבכה"ג כשהראשון נאמן ואינו בגדר הזמה גם השני אינו בגדר הזמה והתור' לא חייבה בהזמה רק כששניהם בגדר הזמה עוד יש לי לומר דבלא"ה נאמנים השנים דהנה כבר נודע שיטת רבינו יקיר דע"א ובע"ד מצטרפין לפוסלו לשבועה וזה שנים רבות שהקשה כבוד אבי מורי הגאון נ"י דהיאך מניחין אותו לשבע הא יוכל לפסלו אח"כ וכבר אמרו שמא יוציא הלה את הפקדון ויפסלנו לעדות ולשבועה וכמדומה שגם בתומים ראיתי קושיא זו אמנם זה אינו דאם נחייבו ממון שוב יהי' בע"ד נוגע ואינו מצטרף כלל ולפטרו לגמרי בודאי אי אפשר שהרי זה צווח שיש לו עד וכי יהי' חוטא נשכר ולפ"ז כאן שיש שני עדים מעידים נגדו ואנו אין מניחין אותו לשבע הו"ל מחוייב שבועה וא"י לשבע ומשלם וז"ב ודו"ק ובקרקעו' אף דאין נשבעין אך כיון דאין נשבעין שוב לא יוכל לומר על שבועה באתי והוי שפיר עדות שאי"ל ובזה ניחא גם לרב דלא ס"ל משואיל"מ ויש להאריך בזה בכל הסוגיא וע"ד הפלפול יש לומר בישוב קושיית הנוב"י הנ"ל דהנה כבר נודע מה דחידש אביי ספק מלוה ישינה יש לו עליו ופרשו אינשי מספק שבועה ולא פרשו מספק ממון דאל"ה כיון דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ולפ"ז כשיזומו לראשון יוכל לטעון הבע"ד באמת אני הייתי חייב רק שהי' לי ספק מלוה ישינה וא"כ רציתי להפסידני ממון דאכ' לא הייתי יכול לשבע והייתי מחויב שבועה ואיל"מ והנה יש לי מקום עיון בהך דריב"ק ודר"נ איך הדין אם לאחר שנשבע להכחיש את העד בא עוד עד אחד והעיד כדברי העד הראשון רק על זמן אחר מה דינו אי נימא כיון דכבר נשבע כנגדו והתורה האמינתו נגדו כבר בטל ליה עדותו ולא יצטרף עוד עם השני וישבע גם נגד השני או לא ואף דמבואר בסי' פ"ז סעיף כ"ט דמצטרף עם הראשון ומשלם לו לא דמי לזה דשם מעיד העד השני על מה שמעיד העד הראשון אבל כאן דבזה העדות כבר הכחישו ונאמן נגדו וזה השני מעיד על ענין אחר ואין כאן צירוף עדות וכן דעת תורה ודעת נוטה דמלבד דשייך לומר עביד איניש להחזיק דיבוריה אף גם דשייך בזה סברת הש"ך שחידש בסי' פ"ז ס"ק ל' דאין העד יכול לעשות שני פעולות וה"ה כאן ועיין בחיבורי מפרשי הים בפרק הגוזל ומאכיל מ"ש בזה וכאן כיון דכבר נשבע להכחיש את העד שייך להחזיק דיבוריה אמנם לפמ"ש למעל' יש לומר דניהו דכבר נשבע להכחיש את העד מ"מ אנן אין מניחין אותו לשבע דשני עדים מכחישין אותו עכ"פ במנה אחת והוי חשוד ע"פ ב' עדים ויש לחלק דכל שנשבע כנגד העד הראשון כבר בטלה עדותו ומיהו י"ל לפמ"ש רבינו יקיר דעד ובע"ד מצטרף אח"כ אף כשנשבע נגדו מכ"ש בשני עדים. הלכה ה' ע"א בכתב וע"א בע"פ מצטרפין עיין כ"מ דנ"מ לעשותו מלוה בשטר דאינו יכול לטעון פרעתי אבל לא לענין לגבות ממשעבדי והנה בראשית ההשקפ' תמהתי דהא הרמב"ם עצמו כתב בפי"ד ממלוה ה"י הוציא עליו שט"ח בע"א והלוה טוען פרעתי הרי"ז מחשואיל"מ וא"כ ל"ל עד השני ומצאתי להסמ"ע סי' נ"א ס"ק ב' שהקשה כן ע"ש בש"ך ס"ק א' ולפענ"ד נראה דהנה יש לי מקום עיון באם העד שבע"פ מקדים הזמן ממה שכתוב בשטר אם יכולים לעשותו מלוה בשטר שאם הוא תובע מנה אחד ואומר הזמן כמו שכתוב העד בע"פ ומקום הספק דהרי שיטת הרז"ה דבשטר לא שייך כלל דו"ח משום דנאמר אחרנוהו וכתבנוהו ולפ"ז לא היה כאן הכחשה דיכול לומר אחרתי וכתבתי השטר דשט"ח המאוחרין כשרים או דלמא ע"כ לא כתב הרז"ה רק בשטר בשני עדים דהוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד מחוייבין אנו להדר אחר זכותם ולהאמין להם דאחרו וכתבו כדי שלא יוזם עדותם דהתורה האמינתם דהזמה חידוש הוא אבל כאן דאינו רק ע"א והבע"ד היה נאמן בשבועה שלא לוה לבטל עדותו לגמרי א"כ דהעד שבע"פ עם המלוה מכחישו וגם אם אין המלוה מכחישו רק שלא יאמר שאיחרו וכתבו אין לו דין מלוה בשטר וכן אם המלוה אינו