דברי שאול - עדות ביוסף - א רט

דאין קנין מעות קונה ואוקמא אמשיכה גם ממנה הפקיע ואין כאן אתנן כלל ול"ד לההיא דפרק הזהב דנתנה לסיטון מעל שקניית הכסף מועיל דכיון דמעל מן התורה מי יפקיע המעילה ממעות הקדם ודבריהם סתומים ועיין בלח"מ פ"ג מהלכות מכירה שכתב בכוונת דבריהם דשאני מעות הקדש דהיה מעיקרא של הקדש וא"כ מעל תיכף ואף דרבנן הפקיעו קנין כסף אין להם כח להפקיע איסור תורה שהיה עליו כבר אבל כאן באתנן כל שהפקיעו חז"ל הקנין ממילא לא בא להיות חל עליו האיסור אתנן. והנה דבר גדול דיבר בזה. ובזה יש ליישב כמה ענינים הסותרים בקנין דרבנן וכבר רמזתי לעיל בזה אמנם המהר"ם לובלין בחידושיו כתב דכוונת התוס' היא דבשלמא באתנן כל שחז"ל הפקיעו להקנין של הלוקח א"כ לא קנתה הטלה ולא הוה אתנן אבל במעילה חז"ל לא הפקיעו רק שהלוקח לא יקנה החפץ אבל המוכר קנה המעות ושפיר מעל ואף דלענין המו"מ אמרינן דכל שהלוקח יכול לחזור גם המוכר יכול לחזור אבל לענין מעילה מי יפקיע האיסור כיון דחז"ל לא הפקיעו רק קנין הלוקח מעל החפץ אבל לא המעות מן המוכר ע"ש ובאמה שדבריו צריכין ביאור דהא ר"ח גופא ס"ל כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך תקנו משיכה בלקוחות והיינו דשניהם יכולים לחזור בהם וכבר נרגש המהרמ"ל בעצמו בזה ודחאו כלאחר יד ואדרבא המעיין בב"מ דף מ"ז יראה דאדרבא יותר סברא דהמוכר יוכל לחזור ולא הלוקח וכדס"ל לר"ש ע"ש אמנם הנראה לקיים דברי המהרמ"ל הוא דכיון דהמוכר יוכל להשתמש במעות לר"י ועיין בתוס' ב"מ דף מ"ג ובקדמונים שם ובשטמ"ק בב"מ דף מ"ז מ"ח וא"כ ממילא רק להלוקח הפקיעו הקנין אבל המוכר עדיין יש לו קנין שיוכל להשתמש בו. איברא דהתוס' בב"מ דף מ"ג ובשטמ"ק שם הרגישו דהיאך יוכל להשתמש דא"כ אמאי לא מעל בספר עד שימשוך הא ראוי להשתמש בו ומעל תיכף ולזה כתבו בחד תירוצא דאינו רשאי להשתמש בו. אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש דהרי התוס' הקשו שם דאם נימא דאינו רשאי להשתמש אמאי פוסק עמו עד שיצא השער מה מרוויח בהקדמת מעות וכתבו כיון דנותן לו מעות קודם שנותן לו הפירות אדעתא דהכי נתן שיוכל להשתמש בהם ע"ש. ולפ"ז כיון דקיי"ל דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כדאמרו בב"מ דף ס"ו וא"כ כאן בבלן וספר דהם שכירים ונתן להם מעות בתחלה ואינו מגיע להם רק לבסוף ע"כ מה דהקדים להם כדי להשתמש בו ושפיר מעל תיכף בנתינת המעות ובזה מיושב מה דדייק רבא בב"מ שם דוקא בלן אבל ספר עד דמשיך והקשו הקדמונים דהא הפקיעו קנין מעות ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הקושיא היא דמהראוי שימעול תיכף כיון דנתנו להשתמש דאל"כ למה הקדים המעות וכיון דמותר להשתמש א"כ ניהו דהפקיעו חז"ל הקנין מכל מקום לא הפקיעו רק מהלוקח ולא מהמוכר וכסברת מהר"ם לובלין אבל אם משיכה קונה ניהו דיכול להשתמש כל שלא נקנו לו א"כ לא בא השימוש מצדו ואינו נה בזה אפשר דלא מעל ויש להמתיק ביותר אם נימא דבמה שיכול להשתמש לא מעל כל זמן שלא משך ודאי אתי שפיר דלר"ל כיון דאינו קונה במעות א"כ אינו קנין כלל אבל לר"י ניהו דחז"ל הפקיעו הקנין אבל מהמוכר לא הפקיעו וכמ"ש המהרמ"ל וכמו שהסברתי בטעמו. איברא דלפ"ז צריך להבין דברי לוי דנתנה לסיטון מעל והיינו דמעות קונות וניהו דמעות קונות הא חז"ל הפקיעו הקנין נגד שניהם דכאן אסור להשתמש במעות דאררבא הם נותנים אח"כ כמ"ש רש"י שם. וצ"ל דלוי ס"ל כר"ה דאף בלא הוציאו נמי מעל. ובזה מיושב היטב דברי רבינו בפ"ו ממעילה שפסק בבעלי אומניות דמעל תיכף ובקנה חפץ כתב דל"מ עד שימשיך ותמה הכ"מ דלר"י מעל תיכף. ולפמ"ש אתי שפיר דבבעלי אומניות דמותר להשתמש דהרי נתן להם מקודם שפיר מעל דלגבי המוכר לא הפקיעו הקנין משא"כ בקנה חפץ דאז הפקיעו חז"ל הקנין לגבי שניהם והיתר השתמשות כ"ז שלא נשתמש לא מעל כע"ש בפ"ז ממעילה הליו"ד ועיין בכ"מ שם ודו"ק היטב בכל זה. ומ"ש המהרשד"ם ראיה דאין קנין חליפין בעכו"ם מדכתיב וזאת לפנים בישראל והתומים נדחק לא קשה לפענ"ד דשם בפסוק כתיב על הגאולה וגאולה הוא או כסף לר"י או משיכה לר"ל כמ"ש התוס' בב"מ דף מ"ז וזה אינו רק בישראל דישראל בחדא ועכו"ם בחדא וז"פ וברור: והנה בהא דאמרו בב"ק דף ע' ע"ב והתניא פטור באומר לו עקוץ תאנה מתאנתך ותקני ליה גניבותיך והקשה הרשב"א בחידושיו הא כסף אינו קונה דחז"ל הפקיעו הקנין. ולכאורה נראה דהרי התוס' הקשו דאיך הפקיעו הקנין בשביל שלא יאמר נשרפו חיטך בעליה הא איכא חשש להיפך שמא יאמר לו הלוקח נשרפו מעותיך בעלייה וכתבו דהוא מתחייב באחריות עליהם דיכול להשתמש בהם. והנה הרי"ף כתב הטעם בהא דיכול לשמש במעות משום דמקבל מי שפרע ולפ"ז במקח שנעשה באיסור דקיי"ל בסי' ר"ט דאינו חייב במי שפרע שוב אין יכול להשתמש במעות וא"כ לא הפקיעו חז"ל הקנין וכאן שנעשה באיסור בשבת א"כ אינו חייב במי שפרע ואינו יכול להשתמש ושפיר קנה במעות לבד וז"ב. אמנם לפ"ז יקשה היאך הוה מקח הנעשה באיסור הא בטל המקח וע"כ צ"ל כמ"ש הסמ"ע