דברי שאול - עדות ביוסף - א רח

אבל שפיר י"ל דהיה בספק וז"ב ודו"ק ובזה ממילא מיושב קושית הש"ך שם שהקשה דהפוסקים שנסתפקו במכירת חמץ ובכורה היאך לקנות אמאי לא כתבו ק"ס מ"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאותו ספק גם ק"ס בכלל וא"כ ק"ס לבד לא היה מועיל ואין לומר דיעשה ק"ס עם כסף דאז מועיל ממנ"פ דטפי צוו שיעשו משיכה וכסף וזה בודאי מועיל ועל קנין חליפין יש חשש עכ"פ דרק ר"ת חידש זאת. ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' בבכורות דף י"ד דאם נימא דחליפין קונין בעכו"ם א"כ היכא דריש ר"ל לעמיתך בחדא במשיכה ולנכרי בכסף והא איכא חליפין ולפמ"ש אתי שפיר דלר"ל לא מועיל חליפין בנכרי ולר"י באמת לפי המסקנא דריש לעמיתך אתה מחזיר אונאה וכשיטת ר"ח בב"מ דף מ"ח בתוס' שם וכן היא שיטת הרמב"ם דבנכרי קונה מעות ומשיכה וז"ב איברא דגוף קושיית התומים דאיך משכחת דיקנה מתנה לר"ל ומזה הוליד דק"ס מועיל גם בעכו"ם דבריו תמוהין דקנין סודר גופא במה קני להך חפץ הא לא הוי מכר ובמשיכה אינה קונה וכקושית התומים הנ"ל: אך מ"ש דחצר לא משכחת בנכרי דהוא מתורת שליחות באמת שכ"כ הבה"ז בנחלת שבעה סי' למ"ד ובמהרי"ט אלגזי אבל כבר כתבו כל הפוסקים דחצר קונה בעכו"ם וכמ"ש הבה"ז בעצמו וכבר כתבתי ליישב דבריהם כמו שהארכתי לעיל וכן מבואר בהדיא בש"ס ע"ז דאמר ותקני לי' כליו וכליו הם מכח חצר כמ"ש בשטמ"ק ב"מ דף ט' וכבר האריך בזה ה' צה"ח סי' קצ"ד ע"ש וגם קנין אג"ק שכתב התומים דלא מצינו בהפוסקים שיועיל גבי עכו"ם ולא כתבו לענין חמץ ולענין בכורה קנין הלז לא זכר מר דברי הבה"ז הנ"ל שחידש קנין הלז והביא שכ"כ רבינו ירוחם נתיב כ' וכ"ב שכתב ולצאת ידי שתיהם יקנה להכותי המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אגבי' אוזן הבהמה. הרי מבואר דקנין אג"ק מועיל והבה"ז קלסיה למאד ואמר דלכלהו יש פירכא לבר מקנין זה ובאמת שהאחרונים העירו דאם נימא דאג"ק אינו רק דרבנן אינו מועיל לפטור מהבכורה כמ"ש ר"י עצמו לענין מעמ"ש והדברים עתיקים וכבר הארכתי בזה לעיל אבל עכ"פ מצאנו להם תקנה. וגם לפמ"ש התוס' בע"ז שם ד"ה פרדשני ודף ע"ב ד"ה ומאי דאף למ"ד דמשיכה בנכרי אינו קונה מ"מ במתנה דל"ש מעות קני במשיכה א"כ בלא"ה ל"ק וכמ"ש השטמ"ק בעצמו ומ"ש התומים שם דא"כ למה חרדו התוס' והפוסקים למצוא תקנה בבכורה לשיטת רש"י דכסף קונה ליתן ליה האוזן במתנה ואז ודאי משיכה קונה. לפענ"ד נראה דכמו שכתבו התוס' שם דלענין גזל ל"מ משיכה דלא תקנו רק היכא שהוא בהיתר ולפ"ז י"ל דמכ"ש כשהוא רוצה להפקיע עצמו מבכורה בשביל זה ודאי לא תקנו ובלא"ה קנין דרבנן ל"ע לשל תורה וזה רק תקנה דרבנן וגם דמחזי כהערמה ובדאורייתא לא מועיל כמ"ש ההב"ש כנלפענ"ד: והנה לכאורה רציתי להביא ראיה דאין חצר קונה בעכו"ם מהא דאמרו בע"ז דף ס"ב והא קא מחסר משיכה בזונה נכרית דלא קניא במשיכה ואבע"א לעולם בזונה ישראלית וכגון דקאי בחצרה והיינו דל"ב קאי אליבא דר"י וכמ"ש התוס' בד"ה בזונה והשתא אמאי קא נאיד מאקומתא קמייתא דמיירי בזונה נכרית ואי דר"י ס"ל דבנכרי משיכה קונה הא מכל מקום קנתה מכח חצרה וע"כ דבעכו"ם אינו קונה חצר אמנם נראה דהנה הקצוה"ח סי' קפ"ט הקשה דאם נימא כדעת הרשב"ם בב"ב דף פ"ה דחצר הנפקד קנוי להמפקיד א"כ מה משני דקאי בחצרה הא נקנה לו החצר כשהטלה שלו הוא שם מופקד אמנם כבר כתבתי במק"א ליישב דהרי המהרי"ט בח"א סי' ס"ה הקשה דנימא חצרו ומתנתו באים כאחת וניהו דנקנה להמפקיד כל שנתן דבר הנפקד להנפקד ממילא חצירו ומתנתו באים כאחת אך הא דעת הש"ך בסי' קצ"ח דבעינן שיהיה החצר קנוי לו לקונה תחלה דאל"כ אין חצרו ומתנתו באין כאחת והאחרונים הקשו מהא דאמרו בהזורק חצרה ומתנתה באין כאחת וכתבו לחלק דשאני חצר דאתתא דמתורת יד אתרבי בזה מועיל חצרה ומתנתה כאחת אבל בחצר דגברא דהוא משום שליחות לא מועיל חצרו ומתנתו כאחת ועיין בקצה"ח שם. ולפ"ז כאן בעכו"ם דבאמת משום יד א"א דתקנה דכל היכא דאין לה שליחות גם יד ל"ש ורק דהא דיש חצר לעכו"ם הוא כמ"ש הקצה"ח סי' קצ"ד דבחצר לא בעי בן ברית ואף בעכו"ם מהני חצר או כמ"ש האחרונים דהוא מתורת חצר המשתמרת דלא בא מכח שליחות וכמ"ש הנימוק"י בב"מ גבי ראה אותן רצין אחר מציאה ע"ש או כמו שהארכתי לעיל דמתורת רשות הוא דמועיל ע"ש ולכל הטעמים פשיטא דלא עדיף מאיש ישראל דל"מ חצרו ומתנתו באין כאחת כל דאין לו מתורת יד וז"ב. ובלא"ה יש לומר דכיון דניחא ליה לאוקמא בטלה סתם ולאשמועינן רבותא דאף דא"י לדחות' לטלה מן השוק אפ"ה לא הוברר הדבר וכמ"ש התוס' כאן ד"ה כגון ובמהרש"א שם ולפ"ז פשיטא דבטלה סתם לא הוה רבותא דבזה ל"ש חצרה ומתנתה באין כאחת דהא לא הוברר מקום שמקנה לה עם המתנה דיכול לדחותה לכל אחד מן הטלאים ובכה"ג שלא סיים מקומו פשיטא דלא שייך חצרה ומתנתה באין כאחת וא"כ לא הוה רבותא בטלה סתם וז"ב והבן. והנה בהא דפריך הש"ס והא מחסרא משיכה כתבו התוס' דאף לר"י דס"ל מעות קונות הכא גבי אתנן לא קנו כיון שהפקיעו חכמים