דברי שאול - עדות ביוסף - א רו

ביאוש כיון דלא ניתן להשבון יתיישב היטב קושיא דקשיא לי דא"כ לר"ל דס"ל משיכה קונה היאך יפרנס הך מימרא דר"י דב"נ נהרג דל"מ דר"ל פליג על המימרא הנ"ל והתוס' בבכורות דף י"ד הקשו כעין זה על ר"א ולפמ"ש אתי שפיר דר"ל לשיטתי' דס"ל בב"ק דף ס"ח דיאוש קני וא"כ אין מקום לקושית הש"ס וז"ב והנה הש"ך בחו"מ סי' קכ"ג ס"ק למ"ד הקשה דאמאי לא אמר רב להנהו סבוייתא דלקני בחליפין מיד הקונים ותו לא הוה יין נסך וע"כ דחה דעת ר"ת ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה התוס' הקשו דאי נימא דמשיכה קונה מה הועילו בנתינת המעות וכתב הרשב"א הובא בב"י דמכל מקום קנה בפסיקת הדמים דפסק עד שלא מדד דמיו מותרין וע"ז הקשה דהו"ל רוצה בקיומו של איסור וכתב דכיון דאותה סאה שמדד אסור לחזור בו א"כ לא מקרי רוצה בקיומו של איסור ע"ש ולפ"ז אומר אני דבר נכון דהרי מבואר בחו"מ סימן קצ"ה דבק"ס כל אחד יכול לחזור כל זמן שעסוקים באותו ענין משא"כ בשאר קנינים דל"מ חזרה לאחר כ"ד והטעם דשאני שאר קנינים דהם בגוף המקח משא"כ ק"ס דהוא קנין מבחוץ ע"ש ולפ"ז עדיין הו"ל רוצה בקיומו עד לאחר גמר כל הענין ואסור ולכך לא אמר שיקנו בחליפין וז"נ ואף דמבואר בש"ע שם דאם התנו שלא יועיל חזרה אף בק"ס א"י לחזור מ"מ לא רצו לתקן כך שמא ישכח ולא יתנה כן וכעין זה כתבו התוס' בע"ז שם ד"ה שקילו ובזה י"ל קושית התוס' הנ"ל דמה הועילו בנתינת המעות קודם הא מעות אינו קונה די"ל דבאמת היה גם קנין חליפין וא"ל דהוה רוצה בקיומו דז"א דכל הטעם שיוכל לחזור בק"ח אף לאחר כ"ד כל זמן שעסוקין באותו ענין הוא לפי שזה קנין מבחוץ ונעשה בלי התבוננות ולכך יכול לחזור משא"כ בקנינים אחרים דנעשין בהתבוננות ולפ"ז כאן דכבר נתן המעות הרי כבר נעשה בהתבוננות שנתן מעות וניהו דל"ק אבל עם הק"ס ודאי דלא יוכל לחזור אחר כ"ד כנלפענ"ד ובלא"ה י"ל בקושית הש"ך הנ"ל דכיון דהיה דרכם להקנות בק"ס של העדים אף שלא בפני הקונה וכמ"ש בסי' קצ"ה ובסמ"ע בסי' קכ"ג שם ס"ק כ"א דאגב שמייחדין העדים להקנין שלא יכחישו הי' הם בעצמם מקבלים הקנין וזה לא מועיל בעכו"ם כע"ש הסמ"ע שם דהוא מתורת שליחות ואין שליחות לעכו"ם וא"כ לא הי' יכולין להקנות בחליפין ולתקן שיקנו בפני הקונה זה אינו תקנה כוללת דזימנין דאין הקונה בעצמו רק איש אחר וגם כיון שדרכם היה שהערים יקנו חשו שמא יטעו וכמ"ש התוס' כאן וזה טעם כולל למה לא נהגו כן בבכור וחמץ. איברא דלר"א דס"ל בב"מ דף ע"א דאנן לדידהו נעשה שלוחים קשה על ר"א דלמה לא נתן ר"א עצה זו ולדידיה צ"ל כמ"ש בתחלה ויש להאריך בזה בסוגיא והנה זה נראה לפענ"נ ברור דבכליו של מקנה ודאי לא מהני בעכו"ם דכל הטעם של לוי דהוא בכליו של מקנה הוא משום דבהאי הנאה דנתן לו מתנה וקבלה גמר ומקנה ליה וזה פשיטא דלענין עכו"ם שקיבל ממנו מתנה פשיטא דאין לו הנאה כ"כ עד שיגמור ויקנה לו בעדו החפץ והרי אסור ליתן להם מתנה חנם אף כי שיחשב כ"כ שגמר ומקנת לו בשביל זה ואף דעיקר הילפותא היא מקרא אבל כבר כתבו התוס' שם ובשטמ"ק דגם הקרא הוא מכח הסברא ע"ש ור"ת לא כתב רק לפי מה דקיי"ל בכליו של קונה בזה י"ל דגם גבי עכו"ם שייך לומר דגמר ומקנה כדי שיקנה וז"ב בעיני. ובזה י"ל לפי מה דגרסו התוס' בע"ז שם ד"ה מידי דרבא אמר להני סבוייתא והרי רבא ס"ל בכליו של מקנה בב"מ דף מ"ז ולכך לא נתן להם עצה בחליפין ומיושב קושית הש"ך: ובזה מיושב היטב הא דהקשה הרב בתומים סי' קכ"ג שם על הא דאמרו בקידושין ואשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה ופירש"י דגנאי הוא לה לקבל פחות משו"פ והקשה דלפ"ז ללוי דס"ל בכליו של מקנה א"כ אדרבא שבח הוא לה שנותנת אליו פחות משו"פ ובהאי הנאה דגמר ומקבל מקנית עצמה אלו וא"כ מהראוי שתקנה עצמה אף בחליפין ולפמ"ש א"ש דהרי התוס' הקשו דאיך ס"ד למילף דחליפין קונין באשה הא לא ילפינן משדה עפרון דשדה עפרון גופא לא נקנה בחליפין דהא נכרי לא קנה בחליפין דמדעעיתך בחדא לנכרי נמי בחדא וכתבו דהוא לבר מחליפין דקונין בנכרי כמ"ש ר"ת דהנה כבר כתבתי דלמ"ד בכליו של מקנה ודאי חליפין לא נקנה בנכרי וא"כ לדידיה אין מקום לקושית הש"ס ולכך גם אשה לא מקניא בחליפין ואף לשיטת רש"י בב"מ דלמ"ד בכליו של מקנה ה"ה בכליו של קונה ג"כ לא נסתר זאת דאמנם בכליו של מקנה עכ"פ לא משכחת לה. ובלא"ה ל"ק קושית התומים הנ"ל דכבר הקשו הרמב"ן והריטב"א בקידושין דף ה' לענין אדם חשוב דבהאי הנאה דיהיב ליה גמר ומקנה והקשו דהרי ללוי אף באינו אדם חשוב אמרינן דגמר ומקנה וכתבו דשאני קידושין דבעינן הנאה מרובה וע"ז הקשה דא"כ למ"ד בכליו של קונה עכ"פ באדם חשוב מהראוי להיות מועיל אף בכליו סל מקנה וכתבו כיון דהוה מתנה ע"מ להחזיר אף באדם חשוב לא חשיבא מתנה וא"כ עכ"פ בכליו של מקנה ודאי לא מועיל לענין קידושי אשה אף באדם חשוב וא"כ לק"מ קושית התומים. והנה הש"ך שם כתב ליישב קושית התוס' הנ"ל דבאמת לא מקשינן לשדה עפרון