דברי שאול - עדות ביוסף - א רא

כדי שיקויים דיבורו דלא ירצה לעמוד במי שפרע ולא היה לו פנאי למשוך ונתן לו המעות כדי שלא יחזור בו וז"ב ולפ"ז במקח הנעשה באיסור דאינו עומד במי שפרע א"כ שוב בלא"ה מותר להשתמש במעות דאל"כ למה נתנו לו וז"ב ולפ"ז כאן דלא ידע אם הוא מקח הנעשה באיסור דהוא לא ידע שהוא של הקדש א"כ שוב נתן לו המעות כדי שיעמוד במי שפרע ומעתה כיון שהוא באמת מקח הנעשה באיסור ואינו עומד במי שפרע דהרי חבירו ימעול והוה מקח הנעשה באיסור ושוב אסור להשתמש במעות וא"כ שייך הגזירה דהלוקח יאמר בהיפך והיא קושיא גדולה ולפמ"ש אתי שפיר דממנ"פ אם לא ידע הלוקח שוב היה מותר להשתמש במעות וא"כ עומד במי שפרע. והנה לפמ"ש הסברא דלכך מותר להשתמש במעות אף דמעות אינן קונות משום דע"כ נתן לו שישתמש במעות דאל"כ למה נתן לו המעות ולפ"ז בספר ובלן די"ל דנתנן לו כדי שיוכל לכנס בכל עת שירצה כמ"ש רבינו וכע"ש לעיל בטעמו דבשלמא במקח כ"ז שלא משכו אין לו הנאה כלל א"כ למה נתן לו המעות משא"כ במרחץ ושאר אומניות נתן לו המעות כדי שיוכל לכנס בכל עת שירצה ולא יטרידהו נתינת המעות לו ולפ"ז יש לומר דשפיר דייק הש"ס דע"כ כר"ל דלר"י מהראוי שימעול דא"ל דחז"ל הפקיעו הקנין דז"א דלמה הפקיעו הא יוכל הפועל לומר נשרפו מעותיך בעליה דלא שייך לומר שישתמש במעות דאין ראיה ממה שנתנם לו דיש לומר דנתן לו כדי שלא יטרידהו וכמ"ש ושוב שייך נשרפו מעותיך ומעתה שפיר מחלק רבינו בין פועל למקח ומיושב קושית הכ"מ ודו"ק: ובזה מיושב היטב קושית התוס' בדף מ"ג ד"ה מאי דלר"י דע"כ מותר המוכר להשתמש במעות דאל"כ לא שייך תקנת חז"ל וא"כ לדידיה אמאי לא מעל בספר עד דמשך דהא מותר להשתמש במעות כדי שלא יטרידהו וכמ"ש רבינו ורק במקח שייך לומר דלמה נתן לו המעות וכמ"ש ור"ל באמת ס"ל דכל שנתן המעות מותר להשתמש דאל"כ למה נתן לו המעות וז"ב ודו"ק. והנה לכאורה יש לומר בישוב קושית הקדמונים דלכך לא שייך לומר כאן הפקר ב"ד הפקר דהרי באמת לא הפקירו המעות לגמרי דהרי עדן קאי במי שפרע וא"כ לא שייך הפקר ב"ד הפקר דהרי גם אחר הפקר עדיין מקרי שלו דהרי מאררין חבירו שיקיים דיבורו ועומד במי שפרע וכעין זה כתבו התוס' ביבמות דף פ"ט דהיכא דאח"כ הוא ג"כ ברשותו לא שייך הפקר ב"ד וה"ה בזה ושפיר דייקו דע"כ כר"ל היא דלר"י מהראוי שימעול כיון דעכ"פ מה"ת קונה. ולפ"ז יש לומר כיון דבמקח הנעשה באיסור אינו עומד במי שפרע כמ"ש בסי' ר"ט ס"ו ולכך בקנה חפץ שפיר שייך הפקר ב"ד דהרי אינו עומד במי שפרע ושפיר יש לומר דהפקירו לגמרי המעות כל זמן שלא משך אבל בפועל כל שלא הוה בדרך מקח רק בדרך שכירות פשיטא שמחויב לקיים דיבורו ולספר ולהרחיצו אף דנתן לו שכירות איסור מכל מקום השכירות אינו תלוי במעות השכירות ושפיר לא שייך הפקר ב"ד דעדיין קאי בארור ומי שפרע וביותר יש להמתיק הדבר דהרי בלא"ה הא הפועל יכול לחזור בו ורק דמכל מקום מעל משעת הקנין וכמ"ש בשטה מקובצת וא"כ לא תלוי כלל בענין מעות השכירות דהרי אם ירצה יכול לחזור אח"כ אף בקנין גמור וע"כ משום עת השכירות אנו דנין ולא שייך הפקר ב"ד דהרי אנן מאררין שיקיים דיבורו וז"ב ומיושב היטב דברי רבינו הנ"ל ודו"ק. ובזה שאמרתי יש ליישב מה שהקשה כבוד אבי הרב הגאון נ"י דברי רבינו אהדדי דכאן כתב דלא מעל עד שימשוך והרי בפ"ט דתרומות ה"י כתב דיראה לי שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אסור להאכילה תרועה שדבר תורה מעות קונות ע"ש הרי דאזיל בתר ד"ת וכמדומה שראיתי בבני יעקב על העיטור בתשובותיו שם הרגיש בזה. ולפמ"ש אתי שפיר (ועיין גיטין דף ל"ו דרבא משני דהפקר ב"ד הפקר והקשו בתוס' שם אמאי לא משני מעיקרא לענין שלא ישמט ג"כ כן ולפי החילוקים כאן דהפקר אינו עושה קנין אתי שפיר ודו"ק) דשאני כאן דשייך הפקר ב"ד הפקר כיון דהוה מקח הנעשה באיסור ולא שייך מי שפרע אבל התם דשייך מי שפרע איך שייך הפקר ב"ד הפקר דהא אדרבא אנן מחייבין אותו לקיים דיבורו וז"ב מאד ודו"ק. ולפמ"ש למעלה דלכך אמרינן כאן הפקר ב"ד הפקר משום דהוא לא יעבור עי"ז באיסור מעילה ושפיר אמרינן גם במלתא דאיסורא הפקר ב"ד הפקר וא"כ התם שפיר לא מועיל הפקר ב"ד הפקר לענין מלתא דאיסורא וז"ב ולפמ"ש הלח"מ בפ"ג ממכירה ה"א לחלק בין אתנן למעילה והעמיס כן בדברי התוס' א"כ שפיר גם קושיא הנ"ל ולפי דברי הנ"ל יש להעמיס חלוקי בדברי התוס' שם ודו"ק כי קצרתי. ובלא"ה יש לומר לפמ"ש הג"פ לחלק דע"כ לא אמרו הפקר ב"ד הפקר רק שלא נחשב לשלו כיון שהפקירו אבל מכל מקום לא מקרי של חבירו דהפקר אינו עושה קנין ע"ש בסי' ק"כ ולפ"ז בשלמא כאן כ"ז שלא תוציאו ונתנו לחבירו אין בו דין מעילה א"כ ניהו דהפקירו א"כ הוה כנאבד ממנו המעות ועכ"פ לא מעל דלא נתנו לחבירו ולא נהנה מזה אבל לענין פרתו של כהן דשם כיון דעכ"פ הפקירו ואינו של כהן שוב אסור להאכילה תרומה דאינו של כהן וז"ב ובזה יש ליישב