דברי שאול - עדות ביוסף - א ר

לא יקיים העכו"ם התנאי וא"כ לא יהיה דבר הגורם לממון ומעתה שפיר כתב הרדב"ז דממנ"פ עובר דאם יקיים התנאי הוה דבר הגורם לממון וע"כ צ"ל דשמא לא יקיים וכשלא יקיים ממילא יעבור למפרע ומעתה ל"ד לישראל שהרהין אצל עכו"ם דשם מה"ת לחוש דיפדה וכשלא יפדה ממילא לא יעבור וז"ב איברא דגוף קושית המ"א לפענ"ד ל"ק דכאן לא הוה דבר הגורם דהרי דעת הרא"ש במס' סוכה פרק לולב הגזול דמתנה עמ"ל צריך להקנותו שניה כשמחזיר ע"ש וא"כ לא שייך לומר דהוה דבר הגורם לממון דאח"כ קונה אותו מחדש וא"כ כעת אינו שלו וכמ"ש התוס' כעין זה דהואיל ובעי קונה חמץ לא אמרינן וז"ב. ובזה י"ל דממילא נדחה מ"ש הפר"ח ראיה להרדב"ז ממ"ש רש"י בדף ל"א ע"ב ד"ה הגעתיך דאם אמר מעכשיו דעובר למפרע דשמא כשיגיע הזמן לא יפרע לו ונמצא למפרע הוא שלו הרי דעובר למפרע משום חשש שמא לא יפרע וה"ה בזה. ולפמ"ש אין מזה ראיה דשם א"ל מעכשיו ונקנה למפרע ושפיר עובר משא"כ התם במתנה עמ"ל דאם יקיים התנאי צריך לקנותו מחדש וא"כ לא הוה למפרע שלו וז"ב ובזה מיושב מ"ש המ"א דרש"י כתב במשנה גבי ישראל כיון דהרהינו אצלו ומטי זמני' מהאי שעתא קם ליה ברשותיה אלמא דלא קנה למפרע ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דשם מיירי רש"י לפי הס"ד דלא אמר מעכשיו וא"כ לא עבר למפרע דמהכ"ת לחוש שמא לא יפרע. ובזה י"ל הא דקאמר הש"ס ומנא תימרא דשאני בין מעכשיו וכו' דתניא והקשה הפ"י דמאי אולמא שם מהכא ולפמ"ש אתי שפיר דשם בודאי מוכרח לחלק בין מעכשיו דאל"כ מהכ"ת לומר דיעבור למפרע וכנ"ל: בענין הקנינים של מכירת חמץ הנה מראש צורים נראה רבינו בפ"ו ממעילה ה"ט כתב נטל פרוטה של הקדש ונתנה לבלן אע"פ שלא רחץ מעל שהרי נהנה בהיותו רוחץ בכל עת שירצה וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומניות מעל אעפ"י שעדיין לא עשו מלאכתן קנה בה חפץ ולא משך אם מן העכו"ם מעל ואם מן ישראל לא מעל. והנה דבריו תמוהין מאד כמ"ש הכ"מ דאליבא דר"י דאמר מעות קינה דבר תורה מעל אף קודם שימשוך ע"ש. ולפענ"ד נראה דהנה באמת הקשו הקדמונים בשטמ"ק שם בדף מ"ח דהיאך מוכח דאדרבא לר"י כיון דחז"ל הפקיעו הקנין א"כ לא מעל דהפקר ב"ד הפקר והנראה בזה דבאמת הא גופא דיועיל הפקר ב"ד לענין איסור דבר זה נאחז בסבך בכמה מקומות. אמנם כאן אדרבא אם לא יועיל הקנין של תורה אדרבא עי"ז לא ימעול א"כ בכה"ג שפיר יש לומר דיהיה מועיל הפקר ב"ד כדי שלא יעבור על איסור תורה ושפיר הקשו הקדמונים ולפ"ז יש לומר לפי מה שנראה מדברי רבינו דבפועל מעל תיכף משום שנהנה תיכף דיכול לרחוץ בכל עת שירצה וה"ה בשאר אומנות דיכול להנות וא"כ אף אם יהי' הפקר ב"ד מכל מקום ימעול תיכף דהא עכ"פ יכול לילך ולרחוץ ולהסתפר בכל עת שירצה וא"כ שפיר מוכח דמשיכה מה"ת דאם מעות קונה ניהו דחז"ל הפקיעו הקנין עכ"פ בכה"ג דב"כ וב"כ ימעול משום שנהנה בכל עת שרוצה דניהו דעשו אותו כהפקר אבל עכ"פ לזה לא הפקירו והפועל מחוייב לקיים דיבורו ולהניח לו לרחוץ ולהסתפר והרי הוא עומד במי שפרע ושפיר מקשה על ר"י מהמשנה אבל רבינו ז"ל דמיירי בקנה חפץ דאז אם אמרינן דל"מ קנין ד"ת לא יועיל כלל בכה"ג שפיר הפקר ב"ד הפקר ולא מעל עד שמשך ודברי רבינו מדוקדקים ומיושב קושית הכ"מ. והנה לכאורה ק"ל דהרי התוס' הקשו דאיך שייך גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעליה הא א"כ יאמר הלוקח נשרפו מעותיך בעלייה וכתבו דהלוקח חייב באונסין כיון דיכול להשתמש במעות. והנה הרי"ף כתב הטעם דמותר להשתמש במעות אף דמעות אינו קונה משום כיון דאיכא חייב מי שפרע א"כ מהני דיכול להשתמש במעות ולפ"ז יקשה דכאן דאם נימא דלא מעל עד שימשוך א"כ חבירו ימעול כשיוציא המעות וכמ"ש רבינו בפ"ו ממעילה ה"ו דאם לא הקנה לאחר אז חבירו מעל ולפ"ז שוב אסור להשתמש במעות א"כ שוב שייך גזירה להיפך דהלוקח יאמר למוכר נשרפו מעותיך בעלייה וא"ל דחייב באונסין דהא אינו חייב באונסין דבלא"ה אסור להשתמש במעות. וצ"ל כיון דהמה שוגגין וסברו דיכולים להשתמש במעות דלא ידעו שהיא של הקדש: ובזה מיושב היטב מה דקשה לי טובא לפמ"ש הרי"ף בטעם דיכול להשתמש במעות משום דחייב במי שפרע ולפ"ז הרי קשה במקח שנעשה באיסור דמבואר בש"ע חו"מ סי' ר"ט ס"ו דאין מוסרין למי שפרע והרי כיון דא"ח במי שפרע שוב מהראוי שיקנה קנין גמור דהרי שייך להיפך הגזירה שלא יאמר לו הלוקח נשרפו מעותיך וא"ל דמותר להשתמש במעות דהא אסור להשתמש במעות דלא שייך מי שפרע והיא קושיא נפלאה וכבר נתקשה דו"ז הגאון בישועות יעקב בא"ח. אמנם נראה דבאמת צריך להבין ל"ל הך טעמא דלכך מותר להשתמש במעות משום דחייב במי שפרע הא בלא"ה מותר להשתמש דאל"כ למה נתן לו המעות כלל הא המעות אינן קונות כ"ז שלא ימשוך וכעין זה כתבו התוס' בב"מ דף מ"ג לענין מוכר סאה בסאה עד שלא יצא השער דלכך מותר להשתמש דאל"כ במה נתן לו המעות ומכ"ש בזה דלמה נתן לו המעות כלל. וצ"ל דלכך נתנו לו