דברי שאול - עדות ביוסף - א קצט

דאסור באכילה ולפענ"ד טעמו של בעה"ע דאסר באכילה הוא משום דהרי אמרו חמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שהם מחליפין וא"כ חזינן דדבר ברור הוא שהם מחליפין עד שאנו מתירין להם מיד בשביל זה ולפ"ז חיישינן בחמצן של עכו"ם שמא הוא של עוברי עבירה והוא חמץ שעבר עליו הפסח ואף דהוא דבר דל"ש כבר כתבו דכל דבר שהיא תקנה כוללת לכל העולם חשו גם לדבר דל"ש שהרי בכל העולם יש גם המיעוט דל"ש וכמ"ש לענין זמן בגיטין דחיישינן שמא יחפה אף דזנות ל"ש תקנו בשביל מיעוט וה"ה בזה. וא"ל דא"כ יהיה אסור גם בהנאה דזה אינו דבעה"ע לשיטתו דס"ל דמשום קנס שעבר על ב"י אף בחמצו של ישראל מותר בהנאה כמ"ש הטור כאן בשמו ולכך לא אסרו בחמצו של עכו"ם רק באכילה וז"ב בטעמו. ולפ"ז בחמצו של עכו"ם שראינו אותו אצל עכו"ם גם בפסח ולא שייך החשש דהחליפו ודאי מותר אף בהחליפו ובזה מיושב מה שהקשה הב"ח מהא דאמרו גבי חנות של עכו"ם ומלאי של עכו"ם ופועלים ישראלים דמותר באכילה. ולפמ"ש אתי שפיר דשם דנמצא בחנות ול"ש החשש דהחליפו שהרי נמצא במקום שראה מתחלה פשיטא דל"ש החליפו ומותר ובזה מיושב קושית הפר"ח מהא דאמר רבא פוקו וזבינו חמירא דבני חילא הרי דמותר ולפמ"ש א"ש דשם ראו החמץ בפסח ופשיטא דמותר כנלפענ"ד: שם ס"ג אפילו הניחו שוגג או אנוס. ה"ה נדחק למצוא מקור לדבריו דלמה אסרו אף בשוגג או אנוס. ולפענ"ד חילו של הרמב"ם דכל מקום שקנסו חז"ל אף בשוגג או אנוס קנסוהו וכ"כ רבינו בהדיא פי"ד מתפלה לענין כהן שעבד ע"ז בשוגג או אנוס דאסור לישא כפי' והטעם משום קנס וכתב אא"ז הח"ץ ז"ל סי' י"ג דטעמו מהא דאמרו בע"ז דף נ"ב דאף כלים דלאו בני דיעה קנסו הרי דאף בשוגג או אנוס קנסו וה"ה כאן וכ"כ הרמב"ם פ"ד ממ"ע ה"ז לענין עבר והגדיש ואפילו היה שוגג או אנוס משום קנס ע"ש והוא מהירושלמי הרי דבקנס קנסו אף בשוגג או אנוס וה"ה כאן דכיון דקנס קנסו חז"ל אף בשוגג או אנוס קנסו ועיין בסי' תנ"ג ס"א לענין שכח מאכל ע"ג קדירה דקנסו אף בשכח והוא מטעם זה ואף דבנתבשל כל צרכו מותר בשכח היינו משום דשם הוה האיבעיא אם מתחלה קנסו בזה והוא ספק לקולא ועיין בט"ז שם ס"ק ז' אבל בכ"מ שקנסו אף בשוגג או אנוס קנסוהו. ובלא"ה יש לחלק דשם בשוגג לא עביד מלאכה כ"כ ועיקר דבשבת חייב משום דבעינן מלאכת מחשבת וז"ב. עכ"פ דינו של רבינו נראה לי נכון מאוד ולפ"ז היה נראה לי הא דמבואר בש"ע כאן ס"ה דאף שביטל אסור החמץ משום הערמה והקשו כלם למה לי הערמה הא בלא"ה לא קיים מצות חז"ל בביעור ולפמ"ש נ"מ לענין דאם היה שוגג או אנוס על הביעור דלפמ"ש דקנס הוא אף בשוגג או אנוס וא"כ כאן שכבר ביטלו וא"כ ל"ש קנס דמן התורה בביטול בעלמא סגי וא"כ היה מותר בביטול בלבד ולכך הוצרכו להערמה ובזה ניחא הא דלא כללינהו הש"ע לעיל בחדא מחתא משום דאין טעמם שוה דשם משום קנס וכאן משום הערמה ובזה י"ל הא דבעה"ע מתיר בהנאה היינו בכה"ג שבטלה בודאי ורק שהיה שוגג או אנוס על הביעור דבזה לא קנסו על הביעור כיון שלא עבר על ב"י ואינו אסור באכילה והבעה"ע לשיטתו כמו בחמצו של נכרי דכל דל"ש קנס אפ"ה אסור באכילה ויש ליישב בזה כמה קושיות האחרונים עליו ודו"ק: הנה דעת המנחת יעקב בתורת השלמים סי' וא"ו דאם ביטל והיה אנוס על הביעור דמותר ועיין בשו"ת נוב"י סי' י"ט שחולק עליו וכן מצאתי ברמב"ן בפסחים פ"ב שכתב בהדיא דאף שלא עבר על ב"י והיה אנוס או שוגג אפ"ה עבר וכתב ראיה מחנות של עכו"ם ופועלים ישראל ע"ש וגם מגזל חמץ דאסור החמץ לכל ישראל אף דהנגזל לא עבר על ב"י וגם מהירושלמי דהפקיר חמצו בי"ג ע"ש והנוב"י האריך בסי' כ' דגזל חמץ מותר להנגזל ובנה בנינים עד לשמים על קו תוהו במח"כ ונעלם ממנו דברי הרמב"ן גם מ"ש שם אי קנסו לבנו אחריו לא ראה דברי הר"ן הובא בחק יעקב סי' תמ"ח ס"ק כ"א והירושלמי שאמר דפליגי בפלוגתא דר"מ ור' יוסי כתב הרמב"ן שם והרשב"א סי' ע' וכ"כ בש"ע עה"ג הובא בשו"ת חוות יאיר סי' ח' מדעתא דנפשי' והח"י שם דחה דבריו ולא זכר מרשב"א הנ"ל שכתב ג"כ כן: שם סעיף ג' אבל מתנה עמ"ל לא מהני עיין מג"א ס"ק ה' שהביא בשם הרדב"ז ח"א סי' ק"מ הטעם משום דכל זמן שלא נתקיים התנאי הוה כפקדון ואף שאח"כ נתקיים התנאי מכל מקום קודם קיום התנאי עבר דשמא לא יקיים והוה שלו והמג"א הקשה דא"כ בישראל שהרהין אצל נכרי וא"ל אם לא אפרע לך יהיה שלך דקיי"ל בסי' תמ"א דלא עבר נימא ג"כ שמא יעבור ע"ש וכן הקשה המחנה אפרים בה' מ"א: אמנם לפענ"ד נראה סברת הרדב"ז דבאמת המחנה אפרים שם כתב דבלא"ה מהראוי שיהיה אחור דניהו דהוה מתנה אבל מכל מקום כיון דלאחר זמן יהיה שלו הוה דבר הגורם לממן וכעין דאמרו בפסחים דף כ"ט ולענין חמץ עובר כל שיהי' ראוי אח"כ והוה דבר הגורם כדאמרו בדף ה' ע"ש. אך לכאורה יש לדחות דשאני התם דממילא יהיה ראוי לאחר הפסח משא"כ הכא דשמא