דברי שאול - עדות ביוסף - א יט

בודאי ראוי שיהי' כשר גם בד"נ לענין שתציל ולפמ"ש הריטב"א בחידושיו בלא"ה לא קשה ודו"ק ועיין בש"ס שם מתרה שאמרו אפילו מפי עצמו אפילו מפי שד ועיין ברמב"ם בפי"ב מהלכות סנהדרין ה"ב שלא העתיק אפי' מפי השד והעתיק דבר אחר במקומו ועיין כ"מ שם והוא מפני שנודע שאינו מזכיר זאת וכן לענין גיטין שהשמיט הך דבואה דבבואה ועיין בסי' י"ז באהע"ז בב"י שם: שם אם נמצאת כת אחת מהן זוממין הוא והן נהרגין שהרי הוא נהרג בעדות כת השניה כאן משמע דלא שנא אם מזימין את הכת הראשונה שהעידה בתחל' או להיפך והקשה חלמידי ש"ב מוהר"א נ"י למה יהרגו הכת שניה אם מזימין אותם הא יכלו למימר גברא קטילא קטלנו דהרי כת הראשונ' כבר העידה ובאמת הוא נהרג ע"פ וא"כ מה אכפת לן בהגדתם והראיתי לו דכעין זה הקשה הש"ס בשבועות דף ל"ב ובב"ק דף ק"ד ע"ב ועיין מכות דף ה' ע"א ועיין בתוס' מכות דף ו' ד"ה והוא ובירושלמי שם ודו"ק וכעת צ"ע. אמנם יש לומר דבר חדש כיון דהתור' חייבה מכאשר זמם והרי באמת זממו להרוג אף שבאמת נהרג עפ"י העדים הראשונים מ"מ התור' חייבה על מחשבתם הרעה וגם הם זממו להרוג אותו ועד כאן לא אמרו בסנהדרין דף מ"א דיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו היינו דוקא שם דלא זממו להרוג כלל אבל כאן הרי זממו להרוג ועיין כעין זה במכות דף ה' ועוד דהא לא ידע אם כת הראשונה אומרת אמת ואולי יזומו הם וע"כ דרצו להרוג אותו ועיין בחידושי הריטב"א במכות דף ה' שם דאף שאמרו האחרונים בע"ש קודם לכן הרג פלוני את הנפש כל שלא כגמר דינו כיון דאיכא בעדים כמה חקירות ובדיקות אולי לא יכוונו עדותם וכאן אף שכבר נחקרו ונדרשו מ"מ כל שלא נגמר דינו למיתה חייבין משום דהי' להם לחוש שמא יזומו וגם כיון דיכול להיות סתירה ביניהם כיון דמעידים על עדות אחת עדיף מההיא דדף ה': הלכה ב אעפ"י שלא ראו. דברי רבינו לכאורה תמוהים דבמה דפתח לא סיים שהרי פתח באין רואים אלו את אלו שהיא מימרא דרב נחמן במכות דף ו' וסיים כיצד בהלוא' אחר הלואה שהוא מחלוקת ריב"ק וחכמים בסנהדרין דף ל' והכ"מ תמוה ביותר שלא ציין מימרא דר"נ כלל וזה הערת ש"ב תלמידי מוהר"א נ"י ולפענ"ד דרבינו אחת דיבר ושתים זו שמענו השכיל את פיו דהנה הריטב"א בחידושיו למכות הקשה דמה קמ"ל ר"נ דעדות מיוחדת כשרה בד"מ הא קיי"ל כריב"ק דאפילו הלואה אחר הלואה מצטרפין אף שהיו שתי הלואות חלוקות ולא ראו זא"ז כ"ש זו שהיה מעשה אחת רק שלא ראו זא"ז ותירץ שלא נצרכה אלא לרבנן לאשמועי' דאף דפליגי אריב"ק בהלואה אחר הלואה אתי ר"נ לומר דבזה אפי' רבנן מודו ולפ"ז גם רבינו שכתב בהלכה א' דבד"נ פסול כל עדות מיוחדת דהיינו שלא ראו המעשה כאחת ג"כ פסול ע"ז כתב דבד"מ כל עדות מיוחדת כשר דהיינו הלואה אחר הלואה וכ"ש במעש' אחת רק שלא ראו זא"ז דאנן קי"ל כריב"ק ולכן לא ציין הכ"מ המימרא דר"נ דכ"ש הוא מהך דריב"ק דגם זה הוא בכלל עדות מיוחד' שלא ראו זה את זה והנה בש"ס סנהדרין דף ל' אמרו עולא אמר הלכה כריב"ק בקרקעו' אבל לא במטלטלין ואח"כ מסיק הש"ס בשם ר"י הלכה כריב"ק בין בקרקעו' בין במטלטלין ורבינו כתב סתם ולא כתב בין בקרקעו' בין במטלטלין ולפענ"ד דהנה החילוק שבין קרקעו' למטלטלין לא נודע ורש"י כתב שמוטל הקרקע בפנינו ושניהם מעידין עליה וכוונת רש"י משום דבשתי קרקעו' א"א לחייבו דהוי כחבית יין וחבית שמן וזה הוי כתרי מיני ולשיטת רש"י באמת אין הדבר ברור כ"כ דבקרקעו' שוות אפשר דהוי כחד מינא. ולכאור' רציתי לומר דהנה הנוב"י מהד"ק חאה"ע סי' ע"ב הקשה בהא דקיי"ל כר"נ שומעין דבריו של זה היום ושל חבירו לאחר זמן והרי ודאי זה שבא בראשונ' להעיד אינו מתחייב בהזמ' דמצי למימר אנא לא ידענ' שיבוא אחד אחר כמה ימים להצטרף עמי אני לחייבו שבוע' באתי וכיון דבקר' פליגי הרי מה"ת בעי דריש' וחקיר' ועדו' שאילה"ז ולפ"ז גם בהך דריב"ק דמודה לר"נ א"כ הו"ל עדות שאאי"ל וזה נראה ההבדל שבין קרקעו' למטלטלין דכיון דאין נשבעין על הקרקעו' לא שייך לומר לחייבו שבוע' באתי והוה עדות שאי"ל משא"כ במטלטלין והא דאמר ר' חייא ב"א אמר רב הלכה כריב"ק בין במטלטלין בין בקרקעו' היינו דרב לשיטתו דלא ס"ל דבעינן עדות שאי"ל וכמ"ש הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"ו. ובזה יש ליישב קושית המהרש"א שבד"ה גברא אגבר' קא רמית ודו"ק ולפ"ז לדידן דבטלו לדריש' וחקיר' וא"צ עדות שאי"ל ודלא כש"ך כמ"ש הנוב"י והפ"י ובתשוב' הארכתי בזה א"כ א"צ להבי' הך דבין בקרקעו' בין במטלטלין. אמנם גוף דברי הנוב"י א"א לומר כן דיהי' זה עדות שאאי"ל דהרי בהך דנחלקו בסבר' מפרש הש"ס מ"ס ע"א כי אתי לשבוע' אתי לממון לא אתי ואידך אטו כי אתו בהדי הדדי בחד פומא קא מסהדי אלא דמצרפינן להו ה"נ לצרפינהו וקשה מה ראיה זו בשלמ' כי אתו בהדי הדדי הוה עדות שאי"ל אבל כי לא אתו בהדי הדדי יוכל לומר לשבוע' באתי והוי עדות שאאי"ל וגם קשה בהא דאמר לזה הוצרכתי השתא ומה ראיה בהדי הדדי אמר ריב"ק דלא בעינן הגדה מבעיא וקשה הא אצטריך