דברי שאול - עדות ביוסף - א קצו

שפיר דשם דיהיה מותר להנגזל אח"פ דלא היה יכול לבערו דהי' ביד הגזלן וא"כ שוב אין הגזלן עובר בב"י וז"ב ובזה יש ליישב קושית הפר"ח מהא דר"י בדף י"ג דהוה ס"ד שלא לבערו דאף באבודין לא יגע בהן ואמאי הרי עובר המפקיד ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דר"י הוה ס"ד כל"ק דפסחים דף ו' שם דמחמת דבר הגורם לממון אינו עובר בב"י וא"כ שוב א"צ לבערו ובלא"ה יש לומר בישוב קושית הפר"ח דלהס"ד דלא יגע בהן א"כ ודאי המפקיד ימכור חמצו באשר הוא שם ושוב א"צ הנפקד למכרו אבל להמסקנא דחייב משום השבת אבידה שיב חיישינן שהמפקיד יסמוך ע"ז ולא ימכרנו לכך תקנו שהנפקד ימכרנו וז"ב ופשוט ודו"ק. סי' תמ"ד ס"ד ואם לאו יבטלנו בלבו כתב המג"א דאם הוא לאחר זמן איסורו דל"מ לבטל מצות עשה דתשביתו עדיף ע"ש ולכאורה צ"ב דלר"ש דס"ל דלפני זמנו אינו עובר ולר"ש לדעת רוב הפוסקים מותר בהנאה עד הלילה וא"כ אמאי לא יוכל לבטל עד הלילה דהא עדיין ברשותיה קאי לבטל כיון שמותר בהנאה עד הלילה וצ"ל דהרי באמת הקשו כלם דהא ביטול לא מהני לחמץ ידוע והיאך קתני כאן ואם לאו יבטלנו בלבו אך זה אינו דכאן מיירי שלא יוכל להגיע עד זמן ביעורו לחזור למצותו ולפ"ז חששו רק על ב"י וקשה לר"ש הא לא עבר על ב"י עד הלילה וצ"ל דחשו שמא ימשך זמנה עד הלילה ולא יוכל לבער ויעבור על ב"י. ולפ"ז בכה"ג אפשר דלא חשו על זה ותקנו דאף בחמץ ידוע יועיל ביטול ולפ"ז שוב לאח"ז דאיכא מצות עשה בבירור ולא יכול לבטל דחמץ ידוע לא מועיל ביטול ולכך צריך לחזור אמנם העיקר נראה לי כיון דחז"ל תקנו שישרפנו בשש גם לר"ש כמ"ש התוס' בדף כ"ח כדי שלא יבא לאכלו לכך תקנו שיבטלו מקודם דאל"כ חשו שמא ישכח ולא יבטל כיון דאינו זמן ביעורו וכדאמרו בדף ו' ולכך תקנו שלא יועיל ביטול אחר שש וז"ב לדעתי ובזה י"ל הא דהקשה האהע"ז על המג"א דא"כ בהולך לשחוט את פסחו דודאי איכא מצות עשה ואמאי ילך לביתו ודבריו תמוהין כמ"ש הצל"ח דש"ה דשם יש ל"ת דלא תשחט על חמץ דם זבחי ולפמ"ש אתי שפיר דלענין זה שפיר מועיל הביטול דמן התורה מועיל ביטול אף לאחר זמן איסורו לר"ש דהרי עותר עד הלילה. ובפשיטות ג"כ ל"ק על האבהע"ז דשפיר מועיל בודאי ביטול ואין הבדיקה מעכב ופשיטא דבשביל זה לא יבטל המ"ע דשחיטת הפסח ואפ"ה חזינן דכל זמן דלא ביטל ואפשר לחזור יחזור מכ"ש באם הוא אחר זמן איסורו דאף דאיכא עשה דתשביתו מכל מקום לא יחזור וז"ב: סי' תמ"ה ס"א שורפו או פוררו כלם תמהו דאם היא מהנקברין אפרן אסור וא"כ אמאי ישרוף הא יהנה מאפרן. והנה בראשית ההשקפה תמהתי כיון דקיי"ל דשורפין מתחלת שש לכ"ע וא"כ הוה כחרכו קודם זמנו דמותר בהנאה ובאמת אם ישרפנו אח"כ יהיה אסור וכמ"ש הרמב"ם בהדיא פ"ג הי"א וה"ה ביאר בהדיא דקודם שש הוה כחרכו קודם זמנו ואח"כ אסור והמעיין בלשון רבינו שם ובסידורו שם יראה שכוון להורות כן ושוב ראיתי בח"י כאן שהרגיש במקצת בזה ונהניתי וא"ל דנגזור שמא ישרפנו אח"כ דזה אינו דכבר כתב הריטב"א דכל היכא דאיכא איסור לכתחלה לא גזרינן ומכ"ש כאן דמה"ד אסור לשרפו אח"כ ועבר על ב"י ופשיטא דלא גזרו וז"ב והח"י נדחק בזה. איברא דלפ"ז יקשה בהא דאמר ר"ג דבחטי קורדנייתא אם קידשה משש שעות ולמעלה דאין חוששין לקידושין ואמאי והא אפרן מותר דהוה כחרכו קודם זמנו דנוקשה אחר שש הוה כחמץ קידם שש דנוקשה מותר לקיימו על אחר הפסח. וצ"ל כיון דר"ג אמרו בשם רב ורב כר"י ס"ל ולדידיה כיון דאסור לאחר הפסח א"כ אפרן אסור דבאמת היא מהנקברין וחרכו דלאחר זמן איסורו מקרי לר"י דהרי אסור לקיימו לר"י וז"ב. ובזה מיושב קושית האחרונים באהע"ז סי' כ"ח דפסק דחמץ דרבנן ושעות דאורייתא חוששין לקידושין והקשו דהא ר"ג אין חוששין אמר ואי חשש לדעת ר"ש א"כ אף בחמץ גמור מותר בהנאה עד הלילה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ניהו דמותר עד הלילה מ"מ כיון דגם לר"ש הדין דצריך לשרפו ממש ואסור עכ"פ מדרבנן א"כ לא הוה כחרכו קודם זמנו ונאסר האפר בפסח אבל נוקשה דמותר לקיימו הוה כחרכו קודם זמנו דמותר וז"ב והבן אמרתי לרשום כאן מה שנשאלתי מבן הרב מוה' משה שמעלקא בהא דפירש"י בסוף תמורה דהנשרפין לא יקברו דלמא משכח אינש ואתי למיכל והקשה הוא למה לי טעם זה והלא בכל הני דהתורה כתבה שריפה אפשר דגזירת הכתוב היא דוקא שריפה. והשבתי דדברי רש"י מפורש ריש פרק השוכר את הפועל לענין יי"נ וע"ש דחששו והיינו במקום דלא כתוב שריפה בפירוש רק דהוא בכלל הנשרפין וגם במקום דכתיב שריפה כיון דעיקר מה שגזרה התורה בשריפה הוא כדי שלא יהנה א"כ אפשר דשריפה לאו דוקא ולכך צריך טעם משום דלמא משכח ואדרבא שריפה קילא דאפרן מותר ולכך אפשר דכתוב שריפה לכך אצטריך לטעם דלמא אתי למיכל ודו"ק: סי' תמ"ו ס"א יכפה עליו כלי. לכאורה קשה לי אמאי אסור לשורפו והא הוה מקלקל גמור ששורף החמץ באש והא מבעיר דוקא בצריך לאפרו ואל"ה חשיב מקלקל גמור ואף תיקון מצוה לא חשיב תיקון וכמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו ע"א ובשלמא מלאכה שאצ"ל לא