דברי שאול - עדות ביוסף - א קצה

וא"כ ע"כ דטעמו של ר"מ דאף דבטלה דעתו כל שאכלו אף שלא ניכר שאחשביה לוקה וה"ה ע"י תערובות וא"כ יקשה אמאי לא מוקי כר"מ וצ"ל דלר"מ כיון דמחייב בנוקשה ומכ"ש ע"י תערובות וכדאמר ר"י שוב יקשה למאי צריך קרא לרבות תערובות חמץ ת"ל דכ"ש מנוקשה ושוב חייב משום כזית בכא"פ ומעתה זהו לר"י דאמר דתערובות הוה כ"ש מנוקשה אבל לר"נ דאמר דלמא לא אמר ר"מ אלא בנוקשה אבל לא ע"י תערובות וא"כ עכ"פ אין פשיטות בזה שפיר יש לומר דהך ברייתא אתיא כר"מ ושפיר אצטריך קרא דלא נימא דבאמת ע"י תערובות בטלה דעתו ודוקא בנוקשה חייב ולכך שפיר כתב הטור דלר"א נוקשה ותערובות שווים דלדידן אין ראיית ר"י מהברייתא דאתיא כר"א ראיה כלל וז"ב ודוק. ועכ"פ סברת האהע"ז לפמ"ש לשיטות ר"ת דאינו עובר בב"י דחוי' א"כ נסתר כל בנינו דיש מקום לחלק וכמ"ש ודוק: סי' תמ"ג ס"א אסור בהנאה רעת הר"ן דלר"ש אסור בהנאה מן התורה לאחר שש וקודם שש מקודשת דלמא יטעו בין שש לחמש והוא עדן חמש ואז מקודשת גמורה ע"ש והדבר תמוה דא"כ איך יפרנס הר"ן הא דאמר בדף כ"א עבר זמנו אסור בהנאתו פשיטא ל"צ לשעות דרבנן דאמר ר"ג המקדש בחיטי קורדנייתא משש שעות ולמעלת אין חוששין לקידושיו ולדברי הר"ן איך משכחת לה דהא קודם שש היא מקודשת ולאחר שש אסור בהנאה והרמב"ן מפרש לה בלאחר שש והוא מפרש דר"ש לא אסר בהנאה מה"ת אבל להר"ן קשה. וכבר הקשה השואל בשו"ת נוב"י מהד"ת קושיא זו והוא נדחק מאד בישובו ולפענ"ד נראה דהכה התוס' פירשו הא דפריך פשיטא היינו משים דכבר קתני דשורפין אלמא דאסור בהנאה והקשה המהרש"א דא"כ נידוק ג"כ משם אף בשעות דרבנן מדשורפין ע"ש. וצ"ל דה"א דאף דמותר בשעות דרבנן אפ"ה שורפין דגזרו דלמא אתי למיכל מינה וכעין שכתבו התוס' בדף כ"ח ועיין בפ"י אך באמת הדבר תמוה מה"ת לומר כן ולא נימא דבאמת שורפין משום דאסור בהנאה מדרבנן אמנם לשיטת הרמב"ן והר"ן מקודשת עד סוף שש ודייקו מדר"ג דאמר משש שעות ולמעלה והיינו מסוף שש דוקא וא"כ כיון דעד סוף שש מקודשת ה"א דמותר בהנאה דהרי יכול לקדשה ולכך קמ"ל דאסור בהנאה. ומעתה זהו דקאמר הש"ס ל"צ לשעות דרבנן דאר"ג המקדש משש שעות וכו' והיינו מדאמר משש דוקא ע"כ דעד שש מותר לקדשה וה"א דמותר בהנאה ולכך קמ"ל דאסור בהנאה וז"ב כנ"ל לפי חומר הנושא. והנראה לי דלכך האריך רש"י כאן לפרש דר"ג קאי מתחלת שש ולא כ"כ בדף ז' ועיין צל"ח ולפמ"ש א"ש דבא לשלול דלא נימא אדרבא איפכא וכפירוש הנ"ל לכך הכריח רש"י לפרש איפכא ודו"ק והנה בגוף דברי ר"ג העיר הב"ח באהע"ז סי' כ"ח דאמאי לא תהיה מקודשת עכ"פ באפר דחמץ מהנשרפין ואפרו מותר והנראה בזה כיון דכעת מקדשה בחמץ והחמץ אינו שלו א"כ במה מקדשה הא החמץ אינו שלו ואח"כ כשנעשה אפר זה לא בא מצדו והוא כשנתן לה נתן לה דבר איסור ודבר שאינו שלו והיא זכתה מהפקר ובפרט דבעת שקידשה בחמץ לא נתן לה דבר ועיין בתוס' ע"ז דף ס"ב ד"ה בדמיהן שדבריהם מחוסרי ביאור ובמ"ש יש להעמיס כן בכוונתם ויתבאר כוונתם ודו"ק איברא דלפ"ז יקשה א"כ אמאי המקדש בחטי קורדנייתא אינה מקודשת הא בזה יקשה דתוכל להנות באפרה וא"ל דהא אינו נותן לה דבר דהוה דבר שאינו ברשותו דהרי חמץ נוקשה לשיטת הטור מותר לקיימה א"כ עכ"פ יהיה שוה ממון לאחר הפסח והו"ל דבר הגורם לממון וניהו דבזה לבד ל"מ לענין קידושין דמכל מקום כעת אינו שוה ממון וכמ"ש הצ"צ סי' ל"א אבל עכ"פ הוא נותן לה דבר ומצדו בא לה הזכייה באפר ואמאי לא תהיה מקודשת. וצ"ל דהרי ר"ג בשם רב אמרה ורב סובר כר"י ולדידיה נוקשה יהיה אסור גם לאחר הפסח דלר"י אין חילוק אף לאחר פסח וא"כ שוב אינו נותן לה כלום ובזה מיושב היטב מה דמבואר בש"ע אהע"ז דהמקדש בחמץ דרבנן בשעות דאורייתא חוששין לקידושין ותמהו כלם דהא ר"ג אמר רב ס"ל דאין חוששין לקידושין ולפמ"ש אתי שפיר דהוא לשיטתו אבל אנן דקיי"ל כר"ש דקנסא קניס הואיל ועבר על ב"י ובנוקשה דמותר לקיימה שוב אח"פ יהיה מותר וא"כ מקודשת באפר וז"ב ויש להאריך בזה ואכ"מ: שם ס"ב אפילו אם אינו חייב באחריותן הטעם כתב הב"ח כדי שלא יעבור המפקיד ודבריו צריכין ביאור דהכי בשביל זה יתחייב הוא למכרו ויהיה חשוב פושע בשביל זה וכמ"ש המג"א אמנם נראה כיון דהמפקיד עובר בב"י וא"כ יהיה אסור לו לאח"פ כמבואר סי' תמ"ח דאף בביטלו כל שחייב בביעור ולא ביערו עובר וא"כ יהיה של הנפקד אח"פ כיון דהוא אינו חייב לבער א"כ ל"ש הקנס וכיון שכן שוב הוה לגבי הנפקד דבר הגורם לממון והוה כממון אף אם אינו כממון מכל מקים לגבי חמץ עובר מחמת זה משום דכתיב לא ימצא כדאמרו בדף ו' ולכך חייב לבערו וז"ב ובזה יש ליישב כל תמיהת האהע"ז כאן על המג"א דא"כ גבי הקדש יתחייב מטעם פשיעה ויעבור על ב"י דהוה דבר הגורם וכן הקשה בדף כ"ט ע"ש ולפמ"ש ל"ק דשם לא יהיה שלו אח"פ דההקדש אינו עובר ומותר להקדיש אח"פ וא"כ שוב אין הגזבר מחוייב לבערו דלא יהיה שלו לאח"פ. ובזה מיושב גם מה שהקשה מב"ק דף ק"ה גבי גזלן ע"ש ולפמ"ש אתי