דברי שאול - עדות ביוסף - א קצד

יוסף הובא בח"י ס"ק ו' דל"ל שהרהינו אצל ישראל דאף כשהוא ביד עכו"ם כיון דהוא באחריות של ישראל אסור דהו"ל כקיבל אחריות על חמצו של ישראל והפקידו ביד עכו"ם ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דאם אינו בידו לא מועיל קבלת אחריות דהא אין דין שומרים בעכו"ם וא"ל דמתחייב בדיניהם דבדיניהם פשיטא דאם נאנס או נגנב בבית עכו"ם ודאי יתחייב העכו"ם לשלם כל ממונו וא"כ ממילא אין דין שומרים בעכו"ם וז"ב. ובלא"ה יש ליישב קושית הר"י הנ"ל דהו"ל כמקבל אחריות חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם וא"ל כיון דקני ליה למפרע הו"ל כשל ישראל מכל מקום יש לחלק דהכא מפקידו ביד בעליו הראשונים ועיין מג"א סי' ת"מ ס"ק אי' ובח"י שם. אבל מ"ש בראשונה עיקר ובמ"ש למעלה יתיישב הא דאמר הש"ס ומנא תימרא דשני ליה בין אמר מעכשיו או לא דתניא נכרי שהרהין יכו' והקשה הגאון מהרא"ב ז"ל והפ"י דמאי אולמא הך ברייתא מהאי משנה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהנה באמת המשנה מצינן לאוקמא כאביי דלמפרע הוא גובה ובהרהינו אצלו דאז חייב העכו"ם בדיניהם וא"כ ל"ש אחריות בישראל ולכך מותר בהנאה או דמיירי באפותיקי מפורש והבריתא דד"ה עובר מיירי בלא הרהינו דאז עובר אף דלמפרע הוא גובה מ"מ הא הוא באחריות הישראל ובדיניהם ודאי חייב וכמ"ש ולא צריכין לאוקמא במעכשיו אבל הך ברייתא דמבואר להדיא נכרי שהרהין אצל ישראל דאז לאביי יקשה אמאי אינו עובר כיון דבדיניהם חייב וע"כ דיש חילוק בין מעכשיו דבלא אמר מעכשיו גם בדיניהם פטור ושוב אינו עובר וז"ב ודו"ק ויש להאריך בכל הסוגיא ואכ"מ: סי' תמ"ב ס"א תערובות חמץ כתב הטור דכל שאין אסור באכילה מן התורה מותר להשהותו והמג"א כתב דלפ"ז צריך ליישב הוכחת התוס' בדף ב' מהא דאמרו שיאור ישרף אף דאיני אסור רק מדרבנן וצ"ל דמיירי ביו"ט דא"א לאפותו ואם יניחנה תחמיץ לכך שורפו ע"ש ודבריו תמוהין כמ"ש האחרונים דביו"ט אסור לשורפו. ולכאורה רציתי לומר לפמ"ש התוס' דף ה' דיהיה מותר לשרוף דהא גחלתו מותר וכתבו דהקרא איירי בכל גווני אף שא"צ לגחלת אבל עכ"פ שפיר יכיל לשרפו ויהנה בגחלתו אמנם באמת הא קיי"ל בסי' תמ"ה דבחמץ אף גחלתו אסור אמנם נראה דאם נימא דחמץ בשריפה א"כ כל הנשרפין אפרן מותר ושוב יכיל להנות באפרו ועיין מג"א סי' תמ"ה ס"ק א' שם וא"כ שפיר יכול לשרפו אך עדיין יש לומר כיון דבשלא בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ודעת רש"י דהיינו לאחר זמן איסורו וא"כ כיון דהוה מהנקברין שוב אפרן אסור ואסור לשורפו ובזה נראה לי ליישב דעת רבינו שכתב דאם שרפו קודם זמן איסורו אפרו מותר ואם שרפו לאחר זמן איסורו הפחמין אסורין. ודבריו צריכין ביאור דממנ"פ אם מצותו בשריפה א"כ אף לאחר זמן איסורו יהיה מותר ולפמ"ש אתי שפיר דאפשר דגם הוא סובר כשיטת רש"י וא"כ קודם זמן איסורו הוא מהנשרפין אבל לאחר זמן איסורו דהוא מהנקברין שוב הכל אסיר וז"ב עכ"פ דברי התוס' מיושבים דשפיר הביאו מהך דשיאור ישרף דשם לאחר זמן איסורו פשיטא דאפרו אסור ואסור לשרפו ואם מיירי קודם זמן איסורו פשיטא דקשה יאפנו קודם שתחמיץ. ובזה י"ל הא דהביאו התוס' מדף מ"ג ולא הביאו ממשנה בדף מ"ח ואדרבא שם ראייתם יותר טובה דשם מיירי בשיאור דרבנן ולפמ"ש אתי שפיר דלפענ"ד נראה דבשיאור דרבנן כיון דמותר לקיימו פשיטא דאין השבתתו בכל דבר דכל הטעם דהשבתתו בכל דבר לאחר זמן איסורו הוא משום שלא יעבור על תשביתו באם לא ימצא עצים לשרפו וכאן כיון דמן התורה מותר פשיטא דצריך שריפה ואפרו מותר ושוב מותר לשרפו בי"ט לכך הביאו ראיה מהך דשיאור ישרף דדף מ"ג דאסור מדאורייתא ושוב אסור להשהותו וכיון דאסור להשהותו השבתתו בכל דבר ואפרו אסור ולא נוכל לאוקמא ביו"ט וז"ב ודו"ק והנה הטור כתב דלר"א עובר בלאו בין חמץ ע"י תערובות ובין נוקשה בעיניה ותמה הב"י דהא בש"ס קאמר דת"כ דר"י דנוקשה לית ליה לר"א ע"ש. והנראה בזה דלכאורה יקשה דמהיכא מוכח דהוא ר"א דלמא אתי כר"מ דס"ל נוקשה חייב וא"כ ממילא גם בכותח הבבלי וכדומה חייב דאף דל"ל לר"מ חמץ ע"י תערובות מ"מ הא הש"ס מקשה בדף מ"ד מ"ט דרבנן דפליגי על ר"א בכותח הבבלי ומשני דהנח לכותח הבבלי דבטלה דעתו. ולפ"ז לר"מ דס"ל דבנוקשה עובר אף דודאי בטלה דעתו מכ"ש בכותח הבבלי וכמ"ש הגאון בעל אהע"ז בהדיא סברא זו וא"כ שפיר חייב בחמץ ע"י תערובות משום כזית בכדא"פ ולכך נקט תערובות לרבותא אף דבטלה דעתו אצל כל אדם. אמנם לכאורה גוף סברת הגאון בעל אהע"ז דלר"מ דמחייב בנוקשה אף בכותח מחייב יש לחלק די"ל דע"כ לא מחייב ר"מ בנוקשה רק משום דאחשביה כיון שאכלו אבל בכותח בחמץ ע"י תערובות די"ל דמחשב להיתר אין ראיה וכמ"ש הרא"ש לענין אלמור"י ע"ש וכ"כ הפוסקים לענין כ"ש למכות דבתערובות לא שייך זאת אמנם אכתי יש מקום לסברת האהע"ז דהרי ר"י מוקי המשנה כר"מ ובמשנה מבואר דהרי אלו באזהרה והיינו שעובר על ב"י לפירש"י ולענין ב"י לא שייך אחשביה וכמ"ש בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ו דבמה שאינו מבערו ואינו עושה מעשה לא ניכר שאחשביה