דברי שאול - עדות ביוסף - א קצג
Divre Shaul Edut Beyhosef part1 193 · דברי שאול - עדות ביוסף - א · free full Hebrew text
Open in the reader →בפסח וכוונתו דכיון דברגע שזוכה משל נכרי היה מיתר בהנאה לאחר פסח וא"כ בעת הזכייה הי' שייך זכייה בה ע"ש וה"ה כאן דמועיל קניה בחמץ בפסח ע"ש. ומעתה זה דוקא בחמץ של נכרי דבעת שהיה של נכרי היה מותר ושייך בו זכייה אבל כאן היאך שייך לומר הואיל ואי בעי פודה אותו ולכך יאסר דכיון דיאסר בהנאה וא"כ אף כשהוא ביד נכרי היה אסור ושוב לא שייך פדייה דהא הוה איסורי הנאה וגם קודם הפדייה היה אסור מטעם הואיל ושוב לא שייך פדייה וז"ב. איברא דעדיין יש לומר דאכתי שייך הואיל ואי בעי פודה וא"ל דא"כ היה אסור גם ביד הנכרי דזה אינו דבשעה שהיה ביד הנכרי כיון דאין הישראל מחוייב לבערו כמ"ש המג"א ס"ק ג' וא"כ היה מותר ביד הנכרי ושייך זכייה ואפשר דע"כ לא כתב המג"א רק בנתנו לו במתנה דלא משתרשי מידי אבל במשכון הא משתרשי דאל"כ היה צריך ליתן אחר וגם במשכון אפשר באפותיקו מפורש לא משתרשי מידי אמנם זאת נראה לי ברור דעכ"פ לאביי דאמר למפרע הוא גובה אז אינו נותן לו שום דבר דממילא הוא שלו וגם אביי מיירי באפותיקו כמ"ש רש"י שם בתחלת הסוגיא וא"כ פשיטא דאינו אסור כשהיה ביד הנכרי דאינו מחוייב לבערו וכן נראה מהמג"א להמעיין בעומק רמיזותיו וא"כ שוב שייך הואיל דהיה מותר ביד הנכרי ובזה מיושב היטב קושית התוס' הנ"ל דאדרבא לאביי דלמפרע הוא גובה וא"צ לפדותו שוב לד"ה עובר דשייך הואיל והא דאמר לעיל דלאביי ניחא היינו במה שמותר בהנאה דכיון דא"מ לבערו פשיטא דמותר בהנאה דלא קניס ר"ש אבל אם פודהו אח"כ פשיטא דעובר ולרבא דמוקי במעכשיו והרהינו אצלו אפשר דס"ל דאפ"ה מחוייב לבערו וא"כ לא שייך הואיל או דבכה"ג שהרהינו וא"ל מעכשיו לכ"ע לא שייך הואיל דהא מחוסר מעשה כולי האי וז"ב ויש להאריך בזה בהסוגיא ואכ"מ ובלא"ה יש לומר דלפי מה שנראה מהמג"א שמחלק בין היכא שהרהינו אצלו או לא והיינו דבהרהינו אצלו הוא אינו נותן לו ול"מ משתרשי דממילא הוא כן אבל כל שבא מצד הישראל עקרי משתרשי א"כ שפיר יש לחלק דלאביי דלמפרע הוא גובה ומיירי בהרהינו א"כ אינו נותן לו וגם אינו בא מצדו דממילא למפרע הוא גובה א"כ שפיר שייך הואיל דכ"ז שהוא ביד הנכרי היה מותר משא"כ לרבא דמיירי במעכשיו א"כ בא מצדו במה שהתנה עמו כן שפיר שייך משתרשי ליה וז"ב ובזה ממילא מיושב ברווחא דלפי הס"ד דמיירי בלא הרהינו א"כ גם לאביי מותר דלא שייך הואיל דכל זמן שלא נתן לו פשיטא דאסור ליתן לו דקא משתרשי בא"ה וכמ"ש המג"א ושפיר היה מותר לאביי: ובזה ממילא מיושב קושית הרא"ש על רבינו דהרי לאביי אמרינן דניחא משים דלמפרע הוא גובה וא"כ מכ"ש לרבא באמר מעכשיו ולפמ"ש יש לומר דטעמו של רבינו משום הואיל וסובר דכיון דמסקינן באמר ליה מעכשיו שפיר א"צ לבערו דהרי א"ל מעכשיו ולא ס"ל הך סברא דבא מצדו כיון שא"ל מעכשיו לכך בעי שיגיע זמנו קודם פסח משא"כ לאביי לפי הס"ד דל"מ בהרהינו שפיר מותר דלא שייך הואיל דהא אסור וכמ"ש ובזה מיושב גם ברישא דאינו עובר לאביי דכיון דביד הנכרי לפדות סובר הך ס"ד דאמרינן הואיל לקולא והישראל אינו מחוייב לבערו וכמ"ש המג"א ס"ק ד' ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ ודו"ק היטב כי חריף הוא ובגוף קושית התוס' הנ"ל דלאביי אמאי ד"ה עובר כיון דלמפרע הוא גובה נראה דהנה המג"א ס"ק ג' הקשה דאף כשהיה מונח ביד עכו"ם מכל מקום אילו נאנס המשכון היה הישראל חייב לשלם כמ"ש בחו"מ סי' ע"ב וא"כ הו"ל ברשות ישראל וכתב דבדיניהם דיינינן להו ודבריו תמוהין דהרי בסי' תמ"ח כתב בעצמו דלא אזלינן בתר דיניהם ובפרט לקולא אמנם נראה דכל הטעם דהו"ל ברשות ישראל הוא משום אחריות והרי עכו"ם אין לו דין שמירה ולא גרע מאילו היה מקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בביתי דמהראוי לפטור וכמ"ש הח"י ורק דכתב דלא גרע מאם חייב מחמת עכו"ם ע"ש וכאן כיון דבדיניהם פטור שוב ל"ש קבלת אחריות ולכך אינו עובר וז"ב. ולפ"ז זה דוקא כשהוא ביד עכו"ם וא"ל מעכשיו או שהעכו"ם קנה המשכון אבל אם נימא דלא קני משכון ורק דלמפרע הוא גובה בזה שפיר עובר כיון דאם נאנס או נגנב יצטרך לשלם וכאן לא שייך לומר דבדיניהם דיינין להו דפשיטא דבדיניהם ודאי פטור וגם יש לאוקמא שלא הרהינו כלל ובזה ודאי פטור בדיניהם ושפיר עובר. וביותר יש לומר דהנה קושית המג"א דחייב באונסין והוה באחריותו לפענ"ד יש לומר לפי דעת קצת פוסקים בסי' ת"מ לעיל דאינו מקרי באחריותו רק כשכל האחריות עליו וכאן כיון דבגניבה ואבידה פטור הישראל מקרי באחריות העכו"ם ולא של ישראל וז"ב ולפ"ז כשלא קנה המשכון וא"כ פטור גם מגניבה ואבידה פשיטא דמקרי ברשות ישראל שכל האחריות על הישראל והא דאמרו בס"ד דלאביי ניחא דמותר בהנאה היינו משום דס"ד דמיירי באפותיקו מפורש וכמ"ש הפ"י בהדיא בסוגיא אבל לפי המסקנא דלא מיירי באפותיקו פשיטא דלאביי עובר וברישא דאינו עובר למ"ד אף דלמפרע הוא גובה וכקושית התוס' יש ליישב ג"כ כיון דאם נאנס או נגנב הוא באחריות הנכרי א"כ אינו עובר הישראל. ובזה מיושב קושית הרב ר"י אסקאפה בראש