דברי שאול - עדות ביוסף - א קצא

ורק דמתחייב לו כמו דמתחייב מחמת אלמות וא"כ שפיר הביא ראיה מהא דרבא וז"ב. אמנם בגוף קושית הח"י נראה לפענ"ד דכאן בחמץ אטו אחריות כתיב ביה ורק דהתורה אמרה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה וכתיב לא ימצא וקשיין קראי אהדדי וע"ז משני הש"ס דהיכא דחייב באחריות דידיה מקרי והיינו כיין דאלים כ"כ שהוא חייב באחריות מקרי סלו רק באיזה אחריות פליגי הפוסקים לדעת קצה דדוקא אחריות של גניבה מקרי שלו וקצת ס"ל דאף אחריות של פשיעה מקרי שלו אבל לא אכפת לן אם כעת באמת נתחייב באחריות ואף אם כעת נפטר מאחריות דהיינו דהתורה גלתה דעכו"ם אין לו דין שומרים אבל עכ"פ הדבר הלז הי' חייב באחריות אם הי' מישראל וא"כ שפיר מחוייב באחריות ושוב מקרי שלו וז"ב מאד לדעתי דעיקר הקפידא היא שלא יהיה שלו כ"כ עד שיהיה מקום שיתחייב באחריות. ובזה ממילא גם דעת רבינו נכון דאף שאינו מתחייב רק מצד אלמותו מכל מקום עכ"פ מקרי שלו שהרי הוא מחוייב לשלם בעדו והוה כדידיה. ובזה מיושב היטב הא דקאמר הש"ס אלא למ"ד כממון דמי למה לי לא ימצא והקשה הט"ז דהא אצטריך לא ימצא אף שאינו חייב באחריות מצד הדין. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שחייב באחריות פשיטא דמקרי שלו וחייב. וגם מ"ש בעירו חמירא דבני חילא היינו שיתנוהו לעכו"ם אחרים ואף דמכל מקום יכפוהו העכו"ם מכל מקום כיון דאינו ברשותו וגם לא קיבל עליו אחריות מפורש פשיטא דמותר כשנותנו לעכו"ם אחר דאף חמץ שלו שנתנו ביד עכו"ם אחר שרי ועיין במג"א כאן ומיושב קושית הט"ז על הרמב"ם. והנה לפ"ד הסוברים דגם המפקיד עובר אף שקיבל עליו הנפקד אחריות נראה לפענ"ד דבר חדש דאם הנפקד נתנו לעכו"ם ועכו"ם קיבל עליו אחריות דאז אין הנפקד עובר אבל המפקיד עובר דניהו דהוא נתנו לעכו"ם אבל המפקיד אין דינו רק אצל הנפקד ואצלו לא נחשב אחריות של עכו"ם דהרי אליו לא קיבל אחריות וא"כ הוא עובר דאטו אם הנפקד נתנוהו בבית אחר לא יעבור המפקיד וז"ב לדעתי: ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמרו בדף י"ג כמאן כרשב"ג והקשה הפר"ח דהא לכ"ע מחוייב למכרו כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ולפמ"ש אתי שפיר דהיה יכול לתנו לעכו"ם שיקבל עליו אחריות רק דהמפקיד יעבור על ב"י ולזה שפיר קאמר כרשב"ג דלרבי אסור למכרו ולדעת הסוברים דאין המפקיד עובר פשיטא דל"ק דכיון דהמפקיד אינו עובר א"כ אף שהנפקד יעבור על ב"י מה אכפת ליה להמפקיד מ"מ הא אסור ליגע בפקדון אף שעובר על ב"י הא קיבל הפקדון ע"מ כן ושפיר קאמר כרשב"ג והנה מ"ש הח"י דמיירי בקנו מידו באמת לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' קצ"ג דבעכו"ם לא מהני קנין חליפין א"כ לא שייך קנו מידו ולומר דבדיניהם דיינינן להו כבר כתב המג"א לפקפק בזה בסי' המ"ח ואפשר דלהחמיר גם היכא שבדיניהם חייב אזלינן בתר דיניהם וצע"ק. ועיין במחנה אפרים הלכות שומרין סי' ח' שכתב דמיירי שקיבל אחריות בהדיא דאז חייב גם בעכו"ם ע"ש. ובזה יש ליישב ג"כ קושית הט"ז דהכי קאמר הא דקיבל עליו אחריות כי הא דאמר רבא דכמו דשם מתחייב מתוך אלמות העכו"ם אף דבעכו"ם לא שייך שמירה ואפ"ה כיון דמחמת אלמותו אנן סהדי דרצה להתחייב נגדו וכל שרצה להתחייב מתחייב מכ"ש באם התחייב בפירוש באחריות ודו"ק. שם סעיף ד' עובר עליו המפקיד כן הוא דעת ר"י והביא ראיה מהא דאמרינן מבית ולא של הקדם ותמה עליו הראש וגם הקשה דמה יתרץ להמכילתא דאמר יצא חמצו של ישראל ברשות עכו"ם ע"ש. והנראה בזה דהנה טעמו של ר"י נראה דהוא לפמ"ש הרשב"ם בב"ב פ"ה דרשות הנפקד נקנה להמפקיד א"כ ממילא עובר המפקיד עליו וכעין מ"ש הרא"ש שם והנה המהרי"ט חלק א' ס"ה הקשה על הרשב"ם דבמה נקנה להמפקיד וכתבו האחרונים דלפמ"ש הרמב"ם דקרקע נקנה באכילת פירות בתורת חזקה וה"ה בזה ועיין קצה"ח סי' קפ"ט. ולפ"ז הא מבואר בחו"מ סי' קצ"ד דישראל מעכו"ם אינו קונה רק בשטר דעכו"ם לא סמכה דעתו בחזקה ע"ש וא"כ ממילא כשמופקד ביד עכו"ם שפיר אינו עובר דלא נקנה להישראל בחזקה ור"י לא מיירי רק שמופקד ביד ישראל. ולפ"ז יש לומר דזה ראיית ר"י דכמו דשם אמרינן ביתך ולא הקדש והיינו משום דנקנה רשותו להקדש דהוה רשות המפקיד וה"ה כאן ועיין בפ"י דף ז'. ובזה י"ל קושית התוס' בדף ז' על רש"י דחילק בין ייחד לו בית והקשו דאם מיירי שלא באחריות א"כ אף בייחד לו אינו עובר ע"ש. ולפע"ש אתי שפיר דהנה המהרי"ט הקשה שם דבמה נקנה לו הרשות וכתב דבשלמא אם ייחד לו רשות שפיר נקנה לו ע"ש ולפ"ז משום הכי חילק בין ייחד לו בית דנקנה לו הרשות דאז ל"צ אחריות לבין אם לא ייחד לו דאז אינו עובר עד שיקבל האחריות וז"ב ודו"ק ולפענ"ד ראיית הרשב"ם מהא דקיי"ל וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש הרי דאף דהוא עדיין ברשות ההדיוט מקרי ביתו של הקדש מטעם דנקנה ביתו להקדש וה"ה ביתו של הנפקד נקנה להמפקיד וז"ב וזה נראה לי כוונת הרר"י שכתב ראיה דאמרינן ביתו ולא של הקדש והרא"ש כתב דאינו מבין ראייתו ולפמ"ש א"ש: