דברי שאול - עדות ביוסף - א קפז

וכל אדם יחוש לזה כיון דלא קיים מצות התורה כלל כנ"ל: ולפ"ז באם כבר קיים מצות בדיקה פשיטא דבביטול סגי ובזה ממילא מיושב קושית הפר"ח בסי' הל"א לשיטת הכלבו מהא דפריך וכי משכחת לה לבטלה: ולפמ"ש אתי שפיר כיון דכבר בדק כדינו וקיים מצות חז"ל רק שמצא בשוגג אח"כ גלוסקא יפה פשיטא דבכה"ג לא אלמוה לתקנתם ומועיל ביטול אף לחמץ ידוע וז"ב וכעין זה כתב הש"ך ביו"ד סי' ל"ט לענין בדיקת הריאה יעו"ש ובזה יש ליישב הנוסחא הישנה ברמב"ם פ"ב דבחמץ ידוע לא מהני ביטול ומה שמקשה הכ"מ מפט"ו דברכות שכתב דבשעה שהולך לבדוק כבר ביטל החמץ ולכך מברך בעל ולפמ"ש א"ש כיון דהולך לבדוק ומקיים מצות חז"ל שוב בביטול מקיים מצות התורה ולכך תקנו בעל ובזה יש ליישב שיטת רש"י שפירש דבודקין כדי שלא יעבור על בל יראה והקשו בתוס' דהא מן התורה בביטול סגי ולפמ"ש אתי שפיר דהנה אא"ז הפ"י בתשובותיו כתב דרש"י ס"ל כהכלבו דלא מועיל ביטול בחמץ ידוע ולפ"ז אלמוהו לתקנתם וגם הוא ס"ל דטעם הבדיקה דלמא אתי למיכל מיניה וכמ"ש בעצמו במ"א רק דאלמוהו לתקנתם שלא יעבור על ב"י וכנ"ל ומעתה נשוב למקום הראשון דכאן כיון דמר"ה אין מצות בדיקה עליו א"כ ממילא מועיל הביטול כל ימות השנה אף בחמץ ידוע ולכך כל זמן דלא הדר לביתיה לא יעבור על ב"י אבל כשהדר לביתי' בפסח ויכול לבודקו ולבערו שוב עיבר על ב"י ולא מועיל ביטול כיון שאינו ברשותו וגם הוא חמץ ידוע ורש"י כתב טעם דאף ביו"ט יעביר אף שא"י לבדקו ולבערו משום דל"מ בטולו כעת דהוא לאחר זמן איסורו וז"ב ויש להאריך בזה ואכ"מ: סי' תל"ז ס"א המשכיר בית לחבירו וכו' בש"ס דף ד' איבעיא להו על מי לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה או דלמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותיה וכפי הנראה מיירי כאן בביטול דאינו רק איסור דרבנן כמ"ש רש"י שם ד"ה הדר ע"ש. ולכאורה צריך להבין לפמ"ש לעיל דלכך מועיל ביטול לחמץ ידוע לפי שמבטלו לעולם ואסיר החמץ לאחר הפסח ולפ"ז כאן שהשכיר ביתו ואם נימא בצד הבעיא דעל השוכר חובת הבדיקה א"כ שוב ל"מ ביטול דיהיה מותר לאחר הפסח ועיין במג"א סי' תל"ו ס"ק ט"ו והיא קושיא גדולה אמנם נראה דהנה מבואר בש"ע חו"מ סי' ר"ס דאם נמצא מציאה בבית השוכר אינו נקנה להמשכיר כ"א להשוכר ועיין בש"ך שם ולפ"ז כאן שהשכירו לאחר א"כ שפיר הוא מבטלו לעולם דהא לא שייך להמשכיר החמוץ כלל ואף אם נימא דשכירות לא קניא והמציא' להמשכיר בכה"ג שהמשכיר מבטלו בפירוש בודאי שייך להשוכר וא"כ ממילא מועיל הביטול ובזה מיושב מ"ש רש"י ברשותו קאי שהרי עתה הבית שלו והאריך הפ"י הא שכירות לא קניא. ולפמ"ש אתי שפיר דלענין החמץ ודאי נקנה לו שהרי ביטלו בפירוש ובזה מיושב מ"ש רש"י דבדיקת חמץ דרבנן היא דאי משום ב"י הא אמר לקמן דסגי ליה בביטול או מסיח דעתיה מיניה ומשוי ליה כעפרא ואומר כל חמירא וכו' ורבנ' הוא דאצריך בדיקה. ודבריו תמוהים מאד דכבר נודע דרכו בקודש לנקיט לשון קצרה בתכלית הדקדוק וכאן האריך כ"כ וגם מה ענינו לכאן בגוף ענין הביטול שייך זאת וגם אפילו הוה דאורייתא ל"ד למזוזה דהוא חובת הדר ועיין בפ"י שהאריך בזה הרבה ולפמ"ש אתי שפיר דרש"י קשה לו דכאן לא מועיל הביטול כלל וע"ז האריך רש"י כאן כיון שמבטלו ומסיח דעתו ממנו פשיטא דמועיל שהרי החמץ שייך להשוכר ושפיר מועיל הביטול כאן וא"כ אינו רק דרבנן בלבד דלמא אתי למיכל מיניה וא"כ זהו קאי על השוכר דשייך החשש גביה ולא על המשכיר וז"ב מאד. וגם להדרך השני שכתבתי לעיל דהיכא דשייך בדיקת אלמוהו לתקנתם וכאן דהס"ד דהחיוב על השוכר בלבד שפיר מועיל הביטול בלבד וע"ז מסיק דתלוי במסירת מפתח והיינו כיון דאין המפתח בידו שוב לא יוכל לבדוק ופשיטא דסגי בביטול בעלמא וז"ב ודו"ק: שם סעיף ג' שהוחזק שלא בדקוהו כתב הח"י דוקא בכה"ג שהוחזק שלא בדקוהו אבל אינו ודאי שיש חמץ בבית אבל אם ודאי שיש חמץ בבית אין הנשים וקטנים נאמנים דמקרי אתחזק איסורא ע"ש ודבר גדול דיבר דבזה מיושב היטב מה שהקשה המהרש"א בדף ד' בהא דפריך אטו אמירה דהני מידי מששא אית בהו ואמאי לא משני דהמנוהו רבנן בדרבנן ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דלהס"ד דאין חזקתו בדוק וא"כ אתחזיק איסורא דכל השנה ודאי יש חמץ בביתו ופשיטא דאין הנשים והקטנים נאמנים אף דהוא רק דרבנן וכמ"ש הח"י משא"כ למה דמסיק דחזקתו בדוק רק דהאי לא בדיק וא"כ עכ"פ יש ספק שמא באמת מכל מקום בדקוהו הם או הוא בעצמו מקודם לכך הם נאמנים: ובזה מיושב מ"ש הפ"י להקשות דאמאי לא יהי' הנשים נאמנים ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דמקרי אתחזיק איסורא. ובלא"ה יש לומר דלהס"ד שלא בדקו בשאט בנפש א"כ ראינו שעבר אדרבנן ממילא כיון דחז"ל אלמותו לתקנתם שוב לא מהני הביטול ובפרט למ"ש דלכך לא מועיל ביטול בחמץ ידוע כל שלא ביטלו וא"כ הוה דאורייתא אבל למה דמסיק אח"כ דהיה נחפז לדרכו או טרוד וסמך על בדיקת הני פשיטא דלא אלמו לחז"ל לתקנתם ושפיר מועיל הביטול מן התורה וז"ב ובלא"ה