דברי שאול - עדות ביוסף - א קפו

ויכול להפקיר וא"כ אמאי לא יכול לבטל אך זה אינו דע"כ לא כתב הב"ח רק בדבר שאינו ברשותו אבל הוא שלו ויבא לרשותו אבל כאן בחמץ דאינו שלו ואינו ברשותו פשיטא דא"י לבטל ולא להפקיר דאיך יפקיר דבד שאינו שלו ואינו ברשותו ומה מאד מדוקדק דברי רש"י שכתב על ואינו ברשותו דאינו שלו והיינו דמצד שאינו ברשותו היה יכול להפקיר רק דהוה אינו שלו. והנה הב"ח באהע"ז שם העיר הערה נכונה דאפשר דאף בפסח חוששין לקידושין דהא חמץ לר"מ בשריפה ואפרה מותר ושמא שוה האפר שו"פ ור"ג ע"כ לא ס"ל כר"י בזה דהוא בשריפה והח"מ והב"ש שם כתבו כיון דסברה שתתקדש בחמץ גופא אינה מקודשת אבל ביודעת שתתקדש באפר מקודשת ע"ש. ולפ"ז קשה לי אמאי חמץ לא הוה ברשותו של אדם ולא יכול לבטל הא כיון דיכול לקדש באפר שוב מקרי שלו ויש לו זכייה בגווה ובשלמא ר"ג ס"ל כרבנן וכמ"ש הב"ח אבל לר"י קשה. אמנם לפענ"ד נראה כיון דר"י אמר אימתי שלא בזמן ביעורו אבל בזמן ביעורו השבתתו בכל דבר ופירש"י אחר שש מודה ר"י דהשבתתו בכל דבר ולפ"ז כיון דאחר שש אינו מן הנשרפין א"כ אפרו אסור וכיון שכן שוב א"י לקדש באפרו בפסח וז"ב. ולפ"ז עכ"פ בתחלת שש דמצותו בשריפה היה אפרו מותר ושוב ברשותו לבטל דהרי יש לו הנאה בגוויה ולכך מביא הש"ס שם מדר"ג דהיינו דלא ס"ל כר"י וכמ"ש הב"ח ולכך א"י לבטל אבל לדידן שפיר כתב המהר"ש אבוהב דיכול לבטל וז"ב ודו"ק: עוד יש לומר דטעם הש"ס דלכך א"י לבטל בשש משום דכיון דאינו רק מדרבנן לא שייך לומר דהפקר ב"ד הפקר כמ"ש התוס' ביבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה דהיכא דאח"כ הוא ג"כ ברשותו לא שייך הפקר ב"ד הפקר וכאן כיון דעובר בב"י ואוקמה ברשותו שוב לא יכלו רבנן לתקן שיבטל והוה תרתי דסתרי ובזה נתיישב קושית השכנה"ג הנ"ל דבאמת יכול להיות דאם ביטל דמועיל כיון דמן התירה היא ברשותו אבל רבנן לא יכלו לתקן שיבטל כיון דלא מועיל הפקר דעדיין הוא ברשותו ועובר על בל יראה והבן: סי' תל"ה ס"א קודם שלשים יום א"צ לבדוק וכשיגיע פסח יבטלנו לכאורה קשה לי לפמ"ש המהרי"ק שורש קמ"ב דהא דמהני ביטול הוא דמחשבו כעפר והוה כמו מיעטו בתבן ולפ"ז לפמ"ש לעיל בסי' תל"ד דצריך שיבטלו לעולם וע"כ כיון שחמץ שלא בדקו אסור לאחר הפסח אף שביטלו כמ"ש בסי' תמ"ח א"כ הוה כביטלו לעולם ע"ש. ולפ"ז כאן שלא חלה עליו חובת הבדיקה קודם שלשים א"כ יהיה מותר לאחר הפסח כל שביטלו וכמ"ש הראש יוסף הספרדי הובא בח"י כאן ס"ק ט' וא"כ איך מועיל הביטול והא אינו מבטלו לעולם והיא קושיא גדולה וצריך לומר דהנה באמת מבואר כאן בש"ע דאשתו תבדוק ותבטל והקשה הב"ח דא"כ למה צריך הוא לבער בתוך שלשים הא מניח אשתו וכתב דלכתחלה אין לסמוך על הנשים ולפ"ז כיון דנשים נאמנות בדיעבד על הבדיקה א"כ שוב כשלא בדק אסור החמץ לאחר הפסח דקנסא קנסוהו ובלא"ה אף שאפשר דלא יקנסו אותו בשביל אשתו אבל עכ"פ אשתו תבדוק ורק דלכתחילה החשש שמא לא תבדוק יפה וא"כ יהי' עכ"פ חמץ שא"י ובחמץ שא"י מועיל ביטול וכמ"ש ובזה י"ל דברי רש"י שכתב א"ה אפילו מר"ה נמי ופירש"י דכשיבא לביתו בפסח עבר עלי' וההיא שעתא לאו ברשותיה הוא דלבטליה שאסור בהנאה וכשראוהו עבר עלי' והקשה אא"ז הב"ח דגם קודם שראוהו עובר וכתב דהוה חמץ שא"י והקשה המג"א כאן ס"ק י"א הא כאן מיירי מחמץ ידוע ועבר אף טרם שראה ולפמ"ש אתי שפיר דקודם שראה באמת מיירי שיבטל מקודם ואף אם נימא דא"צ לבדוק תו ל"מ ביטול מ"מ מועיל הביטול כיון דבאמת אשתו תבדוק וא"כ יהיה חמץ שא"י וכמ"ש אבל כשיבא לביתו תו יעבור עליו ולא יהיה מועיל ביטול שביטל כבר כיון דנימא דלא חל עליו חובת הביעור א"כ יהיה מותר לאחר הפסח ואיך מועיל הביטול וכעת אין בידו לבטל דאל"כ היה מועיל ביטול כעת דשפיר יהיה אסור כיון שלא בדקו כעת רק דכעת אינו מועיל הביטול ושוב לא מועיל הביטול מכבר ובזה נדחה מ"ש הט"ז לדייק ערש"י דא"צ ביטול מקודם ע"ש ולפמ"ש אדרבא מיירי שביטל מקודם רק שהביטול ל"מ דיהיה מותר לאחר הפסח וכמ"ש וז"ב. ובזה יש ליישב קושית המהרש"א מהך דאוצר ודו"ק ובזה י"ל הא דאמרו בירושלמי בספק אבל בודאי אף מר"ה זקוק לבער וחילק על ש"ס דילן וכמ"ש הר"ן, ולפמ"ש י"ל דהירושלמי לשיטתו דס"ל דבדיקת נשים ל"מ דעצלניות הן כמבואר בב"י בסי' תל"ז וא"כ לדידיה בחמץ ידוע לא היה ומועיל ביטול כיון דיהיה מותר לאחר הפסח והוה חמץ ידוע דלא סמכינן על נשים כלל משא"כ לדידן דס"ל דנשים יכולות לבדוק ורק לכתחלה אין לסמוך עלייהו עכ"פ הוה כחמץ שא"י דבאמת הוא סומך שיבדקו וממעטו ומבטלו לעולם וז"ב י ובד"א י"ל עפ"מ שנראה לי טעם חדש להפוסקים דחמץ ידוע לא מהני ביטול דהרי חז"ל תקנו בדיקה ומטעם דלמא אתי למיכל מיניה ולפ"ז יש לומר דחז"ל אתו לאלומי תקנתם דחשו שמא לא יחוסו לבדיקה כיון דכבר ביטלו והם יבאו לאכול ממנו וע"כ אלמוהו לתקנתם ואמרו שלא מועיל הביטול בחמץ ידוע דשייך החשש דלמא יבואו לאכול ממנו והצריכו בדיקה