דברי שאול - עדות ביוסף - א קפה

תירוצו שכתב ביון דאינו שלו א"י לבטלו ותמהו האחרונים דהא עכ"פ יכול לבטל הטובת הנאה שבו כמבואר בעירובין ולפמ"ש אתי שפיר כיון דאינו שלו א"כ הכהנים יקחוהו ואיך מועיל ביטולו הא אינו יכול לחשבו כעפר כיון דיתנהו לכהנים ויוצא בו ידי חלה וז"ב. ועיין ריטב"א בסוכה דף ד' גבי תבן וביטלו דבביטול ל"ש דברים שבלב דהוה גילוי דעתא והוה כאמירה בפה גם כתב דכל שא"א לטלו מחמת שאסור לטלטלו גם ביטול ליומו סגי כמו בן שמונה שאסור לטלטלו ע"ש וגם בחמץ כיון דאסור ליגע בו שמא יאכל ממנו שוב מועיל הביטול אף שאינו רק לשבעה: ובזה יש ליישב הא דהקשה בשו"ת אא"ז הפ"י ז"ל בהא דפליגי בדף ס"ג בשוחט הפסח על החמץ ומסיק דפליגי אי התראת ספק שמיה התראה ור"ל ס"ל דלא שמיה התראה ולכך בעי שיהיה עמו בעזרה והקשה הפ"י ז"ל דא"כ הא יכול לומר בטלתי החמץ ושוב אינו עובר ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת קושית הפ"י לכאורה ל"ק דהא קיבל התראה ואמר אעפ"כ וכמ"ש ברמב"ם וא"כ לא יוכל לומר שבטל אח"כ אך יש לומר דעיקר הקושיא לר"ל דהתראת ספק לא שמיה התראה וא"כ מה מועיל שיהיה עמו בעזרה הא יכול לומר אח"כ דבשעת התראה שכח שביטלו ואח"כ נזכר שכבר ביטלו וא"כ היה להמותרה עצמו ספק ולפמ"ס אתי שפיר דלר"ל לשיטתו לא מועיל ביטול בחמץ ידוע אף לאחר תקנת הבדיקה דהרי בהא דאסור החמץ לאחר הפסח פליגו ר"י ור"ל בירושלמי ואפסיקא הלכתא כר"י וכמ"ש הב"י סי' תמ"ח וכיון שכן לר"ל לא מועיל ביטול דהרי לאחר הפסח יהיה מותר ואינו מבטלו לעולם ואף לדעת הסוברים בסי' שנ"ח דסגי בביטול לשבעה מודים הכא דש"ה דעכ"פ לענין שבעה שצריך לו נתמעט הגובה משא"כ כאן דתלי במחשבת לבו שמבטלו ואינו מחשבו לעפר כל שאינו מבטלו לעולם במה ניכר ביטולו הא לימי הפסח בלא"ה לא נחשב לכלים מצד איסור תורה ואפ"ה הוה ברשותו לענין שיעבור על ב"י ולכך ודאי כ"ע מודו דבעי ביטול לעולם וא"כ לר"ל לא מועיל ביטול כלל לחמץ הידוע ושפיר לקי לדידיה ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם בפ"א מק"פ שם מקושית הלח"מ ודו"ק בכ"ז כי הוא חריף ונכון מאד ומיושב כל הקושיות ומובטחני כי יש לו פנים בהלכה: והנה השכנה"ג הביא מעשה שהיה בווינציא באחר ששכח לבטל עד תחלת שש ונחלקו רבני ויניציא אי לוקה על לאו דב"י אי נימא דכיון דמה"ת מותר עדיין א"כ יכול לבטלו עדיין ואינו לוקה או דלמא כיון דמדרבנן א"י לבטלו כעת שוב לוקה מה"ת ודעת הרב הר"ש אבוהב הי' שאינו לוקה כיון דמה"ת הי' בידו לבטלו והשכנה"ג והפר"ח כאן כתבו דהדבר מפורש בש"סע דף ז' ונבטליה בשית כיון דאיסורא דרבנן עליה ולאו ברשותי' קאי ול"מ מבטלי' דאר"ג אמר רב המקדש בחיטי קורדניתא אינה מקודשת הרי דא"י לבטל ובאמת שהיא תמיה גדולה שאיך לא נזכרו מדברי הש"ס ערוך הנ"ל. ולכאורה רציתי לומר דהרי באמת צריך להבין למה לא יוכל לבטלו הא לדעת בעה"מ דחמץ אינו אסור בהנאה עד הלילה רק מדרבנן אסור אחר שש וא"כ לדידיה אם מקדש בתחלת שש דהוה תרי דרבנן מקודשת כמ"ש בטוש"ע אהע"ז סי' כ"ח סעיף כ"א וכמ"ש הב"ש שם ס"ק נ"ג וא"כ עדן הדבר ברשותו ולמה לא יוכל לבטלא וצ"ל דשם כיון דס"ל כר"ג דהמקדש בחיטי קורדניית. אינה מקודשת והרי הוה ג"כ תרי דרבנן לדעת בעה"מ: וצ"ל כמ"ש הבעה"מ בעצמו דר"ג כר"י ס"ל דמשש אסור מן התורה ולכך לא הוה רק חד דרבנן ואינה מקודשת וא"כ לר"ג אמר רב גם כאן א"י לבטל דהו"ל רק חד דרבנן וא"י לקדש ושוב איי לבטל ולפ"ז לדידן דקיי"ל כר"ש חשו לדעת בעה"מ וא"כ הוה תרי דרבנן ויכול לקדש כמ"ש בש"ע שם ושוב יכול לבטל ואינו לוקה. ובזה מיושב היטב מה דקשיא טובא מה מייתי הש"ס ראיה מקידושין דאינה מקודשת לענין ביטול דלמא שאני קידושין דאינו נותן לה כלום כיון דאסור עכ"פ מדרבנן וכמ"ש הב"ש שם ס"ק נ"ב משא"כ לענין ביטול כיון דעכ"פ מה"ת יכול לבטל לא אלמוהו חז"ל לגזירתם שיפקיעו איסור תורה דהיינו שיעבור על לאו של תורה בזה ולפמ"ש אתי שפיר כיון דעכ"פ א"י לקדש שוב א"י לבטל דאינו ברשותו כלל דעכ"פ אסור מדרבנן וגם לקדש א"י א"כ אינו שלו וזהו דמסיים שם כיון דמדרבנן אסור כדאורייתא דמי ולאו ברשותיה קיימא כדר"ג וכו' והיינו כמ"ש וז"ב ודו"ק ולכאורה יש לומר דלכך לא מועיל ביטול לחמץ ידוע דהרי הר"ן כתב דלכך מועיל ביטול משום דבלא"ה אינו ברשותו סגי בדבר קל שמגלה דעתו שאינו שלו ע"ש. ולפ"ז צריך להבין דהרי לאח"ז ל"מ ביטול וא"כ קודם הזמן עדיין שלו ואיך מבטלו ואי אפשר לצמצם וצריך לומר דבאמת אינו מועיל רק לחמץ שאינו ידוע דלמא ישכח אח"כ אבל לחמץ ידוע ל"מ ביטול וז"ב ובזה מיושב הא דאמרו וכי משכחת לה לבטלה דלפי הס"ד דשם דגם לאחר זמן איסורו יכול לבטל שוב מועיל ביטולו אף בחמץ ידוע ודו"ק: והנה לכאורה צריך להבין הא דאמר ר"א שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ולכך לבתר זמן איסורא א"י לבטל והא דעת אא"ז הב"ח ז"ל סי' קכ"ד דהפקר יכיל להפקיר אף שאינו ברשותו עדיין והרי ביטול הוא מתורת הפקר